תנ"ך - ואען ואמר אליו מה־שני הזיתים האלה על־ימין המנורה ועל־שמאולה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וָאַ֖עַן וָאֹמַ֣ר אֵלָ֑יו מַה־שְּׁנֵ֤י הַזֵּיתִים֙ הָאֵ֔לֶּה עַל־יְמִ֥ין הַמְּנוֹרָ֖ה וְעַל־שְׂמֹאולָֽהּ: (זכריה פרק ד פסוק יא)

טקסט וניקוד:

וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו מַה־שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶּה עַל־יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל־שְׂמֹאולָהּ: (זכריה פרק ד פסוק יא)

טקסט בלבד:

ואען ואמר אליו מה־שני הזיתים האלה על־ימין המנורה ועל־שמאולה: (זכריה פרק ד פסוק יא)

תיקון קוראים:

ואען ואמר אליו מה־שני הזיתים האלה על־ימין המנורה ועל־שמאולה: (זכריה פרק ד פסוק יא)
וַאֲתֵיבִית וַאֲמַרִית לֵיהּ מָא תְרֵין זֵיתַיָא הָאִלֵין עַל יְמִין מְנָרְתָא וְעַל סְמָאלַהּ :

שמאולה - ג' (ב' מלא ואחד חסר , בלישנא): זכ' ד , ג , יא; מש' ג , טז.

על - ימין - ל'; שמאולה - ג'.

מה שני הזתים (בנוסחנו: הזיתים) - מה רמז הם , ומה רמז שני (בנוסחנו: שתי) שבלי זיתים - 'טרוקיש' (בלעז) - קבוצת זתים בענף , כמין שבולת. אשר ביד שני צנתרות - כלומר: אצל שני הצנתרות; כמו "חלקת יואב אל ידי" (ש"ב יד , ל). המריקים מעליהם את השמן הזה הצלול וטוב להאיר ולהזהיב; כמו "מצפון זהב יאתה" (איוב לז , כב). [ורבי יוסף פירש (ראה ר' יוסף קרא): המריקים מעליהם השמן].

מה שני זתים (לפנינו: הזיתים) האלה על ימין המנורה - מה צורך לשנים זתים? די לו באחד!

מה שני הזתים (בנוסחנו: הזיתים) האלה - נוטין ונכפפין ענפיהן כלן כשבלי הקמה לצד אחד , זה על ימין המנורה וזה על שמאלה (בנוסחנו: שמאולה) , ואין ענפיהן נוטין סביבותיהם כשאר אילנות? והוא שאמר למעלה "אחד מימין הגלה..." (פס' ג) - שהיו נוטין אל הגלה מכאן ומכאן; ולכך קוראן 'שבלים'. [ואען שנית - ] ועוד אני שואל: מה טיבן של שתי שבלי כפיפות הזתים (בנוסחנו: הזיתים) אשר הן ביד שני צנתרות הזהב ומנורת הזהב? ביד - בכף החזקת קיבולן. וכך שואל: מה טיבן בכף שני הצנתרות , שמריקים מעליהם המשרתים את השמן אל הזהב - אל גלת הזהב והמנורה. הרי שאל: למה הן נכפפין לצד המנורה , ומה טיבן של כפיפות בכפות [יד] הצנתרות שמשמשין הרקה? כי אחרי שהרקה משמשין , למה הזתים נוטין ונכפפין לתוכן? ולפי שאין דרך לכתוש זתים אלא בבית הבד , לא היה מעלה אל לבו שלכך הן נכפפין שם , שבקיבול [ידי] הצנתרות שתחתיהן הן נכתשין. והיא שאילה ראשונה. ואף כי ראה שהצנתרות - הרקה משמשין על ידי שני המשרתים המריקים את השמן למטה אל הזהב , הוא הגֻלה והמנורה , אחד מימין ואחד משמאל; והיא שאלה שנייה. ואין לומר שהמריקים מוסב על הצנתרות , שהרי מעליהם - משמע שאחרים מריקים מעל הצנתרות. ואין לומר כי הזהב הוא השמן , כי מה ראו לקרותו כאן 'זהב' ולמטה 'יצהר'? אלא כשם שהזהב הראשון - זהב ממש , כן זהב השיני. אלה שני בני היצהר - אלה השבלים הנכפפים בתוך שני הצנתרות לשני בעלי מלאכת היצהר הם , לכותשו , להקל מטרחם. ולכך שבלי הזתים כפופים לתוך כפות [יד] הצנתרות שתחת הזתים , להזמין ולהכין להם הזתים במקום כתישתן , שהיא לתוך הצנתרות; ומסלקין הגפת והזגין , ומריקין השמן דרך צנור הצנתרות אל הגֻלה בטורח קל , שאינן צריכין להביא הזתים מן האילן לבית הבד , והשמן מבית הבור אל הצנתרות , כי כל מלאכת שירותן בהזמנה והכנה היא הכל. שני - לשני , כמו "יצא אשור" (בר' י , יא) - לאשור. העמדים לשרת [על - ] לפני אדון כל הארץ - שהמנורה לפניו לשרתו בהדלקתה. והשמיענו , שדיי בשני משרתים לכל מלאכת השמן והדלקת המנורה , כי הכל מזומן ומוכן להם. בני היצהר - כמו "בני חיל" (דב' ג , יח); "בני בליעל" (דב' יג , יד); "בן קשת" (איוב מא , כ) - הבקי במלאכת דריכת הקשת ויריית החץ. בני היצהר - ולא יקרא הכתוב 'יצהר' אלא לשמן חדש בעת כתישתו; וכן 'דגן' וכן 'תירוש' (ראה יואל א , י). ויש לנו לידע מעצמנו , אחר שכבר פירש למעלה שעל בנין הבית הוא נרמז (ראה פס' י) , ששני משרתי הדלקתה הן זרובבל ויהושע , כי הדלקתה הוא בנין הבית. ותדע ותשכיל מן מוצא דבר (ע"פ דנ' ט , כה) , שאין כאן מעשה נסים כלל , ליכָּתש השמן מאליו ולידָלק המנורה מאיליה , כדברי מנחם בן יעקב (מחברת: 'גל'); ואף ממה שאומר העמדים על אדון כל הארץ - שמשמע לשון שירות , כמו "והוא עֹמד עליהם תחת העץ" (בר' יח , ח) , והרבה כמהו; ובבני אדם מדבר , שלא מצינו לשון כזה בעצים ובאבנים. ואחרי שהוא לשון שירות , על כרחך מענינו הוא למד ששירות זה ביצהר , ממה שאומר: שני בני היצהר העמדים על אדון כל הארץ; ואם הכל נעשה מאליו , מה הוא השירות אשר ישרתו לפניו ביצהר? ועל הכתישה גם היא , כבר בארתי לך ממה שהוא שואלו על שבלי הזתים הנכפפין בכף הצנתרות , והוא משיבו: לשני בני היצהר העמדים לשרת; ותבין ותדע גם על שירות הזתים עצמן. ועוד: אם מלאכת כתישתו נעשית מאיליה והנביא חיסר הצנתרות מענין שלמעלה , ולעולם גם עליהן שאל הנביא למעלה בכלל שאלתו הראשונה , כדברי מנחם (מחברת: 'גל') , מה הוא חוזר ושואל עוד עליהן?! הלא כבר שאל! ועל הכל השיבו: "לא בחיל ולא בכח" (לעיל , ו). ואם על שהן שנים הוא שואל , ישאל גם על הצנתרות למה הן שנים! ועוד: הנביא - למה חיסר שאילת הצנתרות מענין שלמעלה? אלא ודאי שום רמז אינו שואל בצנתרות; והלשון מוכיח , שאינו שואל אלא מה טיבן של זתים סמוך לצנתרות. ולעולם יש מלאכה בזתים ובשמן כמו שיש מלאכה בבנין , אבל הזמנתן גדולה. וזה מעשה המנורה (ע"פ במ' ח , ד) וגולתה ומוצקות הגולה ונרות שעל ראש המנורה וזיתי שמנם ושבלי הזתים מימין ומשמאל , והצנתרות - ידן וכפות קיבולן רחב מאד תחת השבלים חוץ לגולה , ומיצר והולך היד כמין צנור שמביאין בו היין לחבית בהכנסו לגולה ושופך השמן לתוכה. אבל אי איפשר לציירו כך , והמבין יבין (ראה ציור המנורה בע' 362 במהדורה המודפסת).

ואען - עניין המנורה הבין , כי להראותו אורה ושמחה הראה לו; והמלאך פירש לו דבר המנורה שהיה נעשה מאליו , להראותו כי "לא בחיל ולא בכח" (לעיל , ו). ועתה שאל לו מה עניין שני הזתים (בנוסחנו: הזיתים) ועניין "שתי שבלי הזתים" וענין "שני צנתרות הזהב" (להלן , יב); ואם לא נזכר במראָה (ראה לעיל , ב - ג) , משאלתו נלמד שראה אותם. וענה לו המלאך על שתי השאלות בקצרה וברמז , ואמר לו: "אלה שני בני היצהר" (להלן , יד); והנביא הבין תשובתו.

מה שני הזיתים וגו' - שני הזיתים ושני שבולי (בנוסחנו: שבְּלי) הזיתים , שניהן אינן אלא שאלה אחת , ותחלה קורא אותם 'זיתים' ואחר כך קורא אותם 'שיבולי זיתים'. ותדע שכך הוא - בתשובה שהשיב לו המלאך: "אלה הם שני בני היצהר" (ראה להלן , יד); לא השיב לו על שני דברים אלא על דבר אחד , לפי ששאלה אחת היא. אשר ביד שני צנתרות הזהב - בסמוך. והצנתרות היו כמין שני ערֵבות , שהזיתים נושרים מן האילן ונופלין בתוכן ונכתשין שם , כמו שפירשתי למעלה (פס' ג). המריקים מעליהם הזהב - הצנתרות מריקין מעליהן השמן צלול כמו הזהב , מעליהן לתוך הגוּלה , כמו שפירשנו מלמעלה.
ריכוז קישורים