מה
שני
הזתים
(בנוסחנו:
הזיתים)
האלה
-
נוטין
ונכפפין
ענפיהן
כלן
כשבלי
הקמה
לצד
אחד
,
זה
על
ימין
המנורה
וזה
על
שמאלה
(בנוסחנו:
שמאולה)
,
ואין
ענפיהן
נוטין
סביבותיהם
כשאר
אילנות?
והוא
שאמר
למעלה
"אחד
מימין
הגלה..."
(פס'
ג)
-
שהיו
נוטין
אל
הגלה
מכאן
ומכאן;
ולכך
קוראן
'שבלים'.
[ואען
שנית
-
]
ועוד
אני
שואל:
מה
טיבן
של
שתי
שבלי
כפיפות
הזתים
(בנוסחנו:
הזיתים)
אשר
הן
ביד
שני
צנתרות
הזהב
ומנורת
הזהב?
ביד
-
בכף
החזקת
קיבולן.
וכך
שואל:
מה
טיבן
בכף
שני
הצנתרות
,
שמריקים
מעליהם
המשרתים
את
השמן
אל
הזהב
-
אל
גלת
הזהב
והמנורה.
הרי
שאל:
למה
הן
נכפפין
לצד
המנורה
,
ומה
טיבן
של
כפיפות
בכפות
[יד]
הצנתרות
שמשמשין
הרקה?
כי
אחרי
שהרקה
משמשין
,
למה
הזתים
נוטין
ונכפפין
לתוכן?
ולפי
שאין
דרך
לכתוש
זתים
אלא
בבית
הבד
,
לא
היה
מעלה
אל
לבו
שלכך
הן
נכפפין
שם
,
שבקיבול
[ידי]
הצנתרות
שתחתיהן
הן
נכתשין.
והיא
שאילה
ראשונה.
ואף
כי
ראה
שהצנתרות
-
הרקה
משמשין
על
ידי
שני
המשרתים
המריקים
את
השמן
למטה
אל
הזהב
,
הוא
הגֻלה
והמנורה
,
אחד
מימין
ואחד
משמאל;
והיא
שאלה
שנייה.
ואין
לומר
שהמריקים
מוסב
על
הצנתרות
,
שהרי
מעליהם
-
משמע
שאחרים
מריקים
מעל
הצנתרות.
ואין
לומר
כי
הזהב
הוא
השמן
,
כי
מה
ראו
לקרותו
כאן
'זהב'
ולמטה
'יצהר'?
אלא
כשם
שהזהב
הראשון
-
זהב
ממש
,
כן
זהב
השיני.
אלה
שני
בני
היצהר
-
אלה
השבלים
הנכפפים
בתוך
שני
הצנתרות
לשני
בעלי
מלאכת
היצהר
הם
,
לכותשו
,
להקל
מטרחם.
ולכך
שבלי
הזתים
כפופים
לתוך
כפות
[יד]
הצנתרות
שתחת
הזתים
,
להזמין
ולהכין
להם
הזתים
במקום
כתישתן
,
שהיא
לתוך
הצנתרות;
ומסלקין
הגפת
והזגין
,
ומריקין
השמן
דרך
צנור
הצנתרות
אל
הגֻלה
בטורח
קל
,
שאינן
צריכין
להביא
הזתים
מן
האילן
לבית
הבד
,
והשמן
מבית
הבור
אל
הצנתרות
,
כי
כל
מלאכת
שירותן
בהזמנה
והכנה
היא
הכל.
שני
-
לשני
,
כמו
"יצא
אשור"
(בר'
י
,
יא)
-
לאשור.
העמדים
לשרת
[על
-
]
לפני
אדון
כל
הארץ
-
שהמנורה
לפניו
לשרתו
בהדלקתה.
והשמיענו
,
שדיי
בשני
משרתים
לכל
מלאכת
השמן
והדלקת
המנורה
,
כי
הכל
מזומן
ומוכן
להם.
בני
היצהר
-
כמו
"בני
חיל"
(דב'
ג
,
יח);
"בני
בליעל"
(דב'
יג
,
יד);
"בן
קשת"
(איוב
מא
,
כ)
-
הבקי
במלאכת
דריכת
הקשת
ויריית
החץ.
בני
היצהר
-
ולא
יקרא
הכתוב
'יצהר'
אלא
לשמן
חדש
בעת
כתישתו;
וכן
'דגן'
וכן
'תירוש'
(ראה
יואל
א
,
י).
ויש
לנו
לידע
מעצמנו
,
אחר
שכבר
פירש
למעלה
שעל
בנין
הבית
הוא
נרמז
(ראה
פס'
י)
,
ששני
משרתי
הדלקתה
הן
זרובבל
ויהושע
,
כי
הדלקתה
הוא
בנין
הבית.
ותדע
ותשכיל
מן
מוצא
דבר
(ע"פ
דנ'
ט
,
כה)
,
שאין
כאן
מעשה
נסים
כלל
,
ליכָּתש
השמן
מאליו
ולידָלק
המנורה
מאיליה
,
כדברי
מנחם
בן
יעקב
(מחברת:
'גל');
ואף
ממה
שאומר
העמדים
על
אדון
כל
הארץ
-
שמשמע
לשון
שירות
,
כמו
"והוא
עֹמד
עליהם
תחת
העץ"
(בר'
יח
,
ח)
,
והרבה
כמהו;
ובבני
אדם
מדבר
,
שלא
מצינו
לשון
כזה
בעצים
ובאבנים.
ואחרי
שהוא
לשון
שירות
,
על
כרחך
מענינו
הוא
למד
ששירות
זה
ביצהר
,
ממה
שאומר:
שני
בני
היצהר
העמדים
על
אדון
כל
הארץ;
ואם
הכל
נעשה
מאליו
,
מה
הוא
השירות
אשר
ישרתו
לפניו
ביצהר?
ועל
הכתישה
גם
היא
,
כבר
בארתי
לך
ממה
שהוא
שואלו
על
שבלי
הזתים
הנכפפין
בכף
הצנתרות
,
והוא
משיבו:
לשני
בני
היצהר
העמדים
לשרת;
ותבין
ותדע
גם
על
שירות
הזתים
עצמן.
ועוד:
אם
מלאכת
כתישתו
נעשית
מאיליה
והנביא
חיסר
הצנתרות
מענין
שלמעלה
,
ולעולם
גם
עליהן
שאל
הנביא
למעלה
בכלל
שאלתו
הראשונה
,
כדברי
מנחם
(מחברת:
'גל')
,
מה
הוא
חוזר
ושואל
עוד
עליהן?!
הלא
כבר
שאל!
ועל
הכל
השיבו:
"לא
בחיל
ולא
בכח"
(לעיל
,
ו).
ואם
על
שהן
שנים
הוא
שואל
,
ישאל
גם
על
הצנתרות
למה
הן
שנים!
ועוד:
הנביא
-
למה
חיסר
שאילת
הצנתרות
מענין
שלמעלה?
אלא
ודאי
שום
רמז
אינו
שואל
בצנתרות;
והלשון
מוכיח
,
שאינו
שואל
אלא
מה
טיבן
של
זתים
סמוך
לצנתרות.
ולעולם
יש
מלאכה
בזתים
ובשמן
כמו
שיש
מלאכה
בבנין
,
אבל
הזמנתן
גדולה.
וזה
מעשה
המנורה
(ע"פ
במ'
ח
,
ד)
וגולתה
ומוצקות
הגולה
ונרות
שעל
ראש
המנורה
וזיתי
שמנם
ושבלי
הזתים
מימין
ומשמאל
,
והצנתרות
-
ידן
וכפות
קיבולן
רחב
מאד
תחת
השבלים
חוץ
לגולה
,
ומיצר
והולך
היד
כמין
צנור
שמביאין
בו
היין
לחבית
בהכנסו
לגולה
ושופך
השמן
לתוכה.
אבל
אי
איפשר
לציירו
כך
,
והמבין
יבין
(ראה
ציור
המנורה
בע' 362
במהדורה
המודפסת).
ויאמר.
ויאמר
אלה
שני
בני
היצהר
-
יצהר
הוא
השמן
,
כמו
"תירוש
ויצהר"
(דב'
כח
,
נא);
לפיכך
קרא
אותם
"זתים"
(בנוסחנו:
זיתים;
לעיל
,
ג);
והם
זרובבל
ויהושע.
וקראם
'בני
היצהר'
-
לפי
שנמשחו
בשמן
המשחה:
זה
למלוכה
וזה
לכהונה.
העומדים
על
אדון
כל
הארץ
-
שמזומנים
לעשות
רצונו.
ותרגם
יונתן:
"אלין
בני
רברביא
דקיימין
קדם
רבון
כל
ארעא".
ועניין
שני
שבלי
הזתים
ושני
צנתרות
הזהב
(ראה
לעיל
,
יא
-
יב)
-
לא
נתפרש
לאי
זה
עניין
היו
משל.
והנה
הזתים
-
משל
לזרובבל
ויהושע;
ושתי
השבלים
היוצאים
מהם
-
משל
למעשיהם
,
שהחלו
בידיהם
בבניין
הבית;
ושני
צנתרות
-
משל
לנחמיה
ועזרא
הבאים
אחריהם;
ועל
ידי
ארבעתם
יצאה
אורה
וטובה
לישראל.