תנ"ך - ויאמר
אלה
שני
בני־היצהר
העמדים
על־אדון
כל־הארץ:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֕אמֶר
אֵ֖לֶּה
שְׁנֵ֣י
בְנֵֽי־הַיִּצְהָ֑ר
הָעֹמְדִ֖ים
עַל־אֲד֥וֹן
כָּל־הָאָֽרֶץ:
(זכריה פרק ד פסוק יד)
וַיֹּאמֶר
אֵלֶּה
שְׁנֵי
בְנֵי־הַיִּצְהָר
הָעֹמְדִים
עַל־אֲדוֹן
כָּל־הָאָרֶץ:
(זכריה פרק ד פסוק יד)
ויאמר
אלה
שני
בני־היצהר
העמדים
על־אדון
כל־הארץ:
(זכריה פרק ד פסוק יד)
ויאמר
אלה
שני
בני־היצהר
העמדים
על־אדון
כל־הארץ:
(זכריה פרק ד פסוק יד)
וַאֲמַר
אִלֵין
תְּרֵין
בְּנֵי
רַברְבַיָא
דְּקָיְמִין
קֳדָם
רִבּוֹן
כָּל
אַרעָא
:
שני
בני
היצהר
-
קרן
כהונה
ומלכות
,
הנמשחים
בשמן
המשחה.
העומדים
על
אדון
[כל
הארץ]
-
לבקש
מלפניו
להחזיר
את
גדולתם.
אלה
שני
בני
היצהר
העומדים
על
אדון
כל
הארץ
-
מה
שראית
שני
זתים
(ראה
לעיל
,
יא)
,
אילו
שנים:
זרובבל
ויהושע
הכהן
הגדול
,
לפי
שעומדים
לפני
הקדוש
ברוך
הוא;
זרובבל
מבקש
לימשח
בשמן
המשחה
לפי
שהוא
מלך
,
ויהושע
-
לפי
שהוא
כהן
גדול.
ויאמר.
הטעם:
זרובבל
'בן
יצהר'
,
שהוא
השמן
-
כי
הוא
משוח
לשבת
על
כסא
ישראל
,
כאשר
הוא
כתוב
"ומשל
על
כסאו"
(זכ'
ו
,
יג).
ויהושע
משוח
-
כי
הוא
כהן
גדול.
וכתוב
"ועצת
שלום
תהיה
בין
שניהם"
(שם)
,
ולא
יקנאו
זה
בזה.
ויאמר
אלה
שני
בני
היצהר
-
פירוש:
הם
זרובבל
ויהושע
הכהן
,
העומדים
לפני
אדון
כל
הארץ.
מה
שני
הזתים
(בנוסחנו:
הזיתים)
האלה
-
נוטין
ונכפפין
ענפיהן
כלן
כשבלי
הקמה
לצד
אחד
,
זה
על
ימין
המנורה
וזה
על
שמאלה
(בנוסחנו:
שמאולה)
,
ואין
ענפיהן
נוטין
סביבותיהם
כשאר
אילנות?
והוא
שאמר
למעלה
"אחד
מימין
הגלה..."
(פס'
ג)
-
שהיו
נוטין
אל
הגלה
מכאן
ומכאן;
ולכך
קוראן
'שבלים'.
[ואען
שנית
-
]
ועוד
אני
שואל:
מה
טיבן
של
שתי
שבלי
כפיפות
הזתים
(בנוסחנו:
הזיתים)
אשר
הן
ביד
שני
צנתרות
הזהב
ומנורת
הזהב?
ביד
-
בכף
החזקת
קיבולן.
וכך
שואל:
מה
טיבן
בכף
שני
הצנתרות
,
שמריקים
מעליהם
המשרתים
את
השמן
אל
הזהב
-
אל
גלת
הזהב
והמנורה.
הרי
שאל:
למה
הן
נכפפין
לצד
המנורה
,
ומה
טיבן
של
כפיפות
בכפות
[יד]
הצנתרות
שמשמשין
הרקה?
כי
אחרי
שהרקה
משמשין
,
למה
הזתים
נוטין
ונכפפין
לתוכן?
ולפי
שאין
דרך
לכתוש
זתים
אלא
בבית
הבד
,
לא
היה
מעלה
אל
לבו
שלכך
הן
נכפפין
שם
,
שבקיבול
[ידי]
הצנתרות
שתחתיהן
הן
נכתשין.
והיא
שאילה
ראשונה.
ואף
כי
ראה
שהצנתרות
-
הרקה
משמשין
על
ידי
שני
המשרתים
המריקים
את
השמן
למטה
אל
הזהב
,
הוא
הגֻלה
והמנורה
,
אחד
מימין
ואחד
משמאל;
והיא
שאלה
שנייה.
ואין
לומר
שהמריקים
מוסב
על
הצנתרות
,
שהרי
מעליהם
-
משמע
שאחרים
מריקים
מעל
הצנתרות.
ואין
לומר
כי
הזהב
הוא
השמן
,
כי
מה
ראו
לקרותו
כאן
'זהב'
ולמטה
'יצהר'?
אלא
כשם
שהזהב
הראשון
-
זהב
ממש
,
כן
זהב
השיני.
אלה
שני
בני
היצהר
-
אלה
השבלים
הנכפפים
בתוך
שני
הצנתרות
לשני
בעלי
מלאכת
היצהר
הם
,
לכותשו
,
להקל
מטרחם.
ולכך
שבלי
הזתים
כפופים
לתוך
כפות
[יד]
הצנתרות
שתחת
הזתים
,
להזמין
ולהכין
להם
הזתים
במקום
כתישתן
,
שהיא
לתוך
הצנתרות;
ומסלקין
הגפת
והזגין
,
ומריקין
השמן
דרך
צנור
הצנתרות
אל
הגֻלה
בטורח
קל
,
שאינן
צריכין
להביא
הזתים
מן
האילן
לבית
הבד
,
והשמן
מבית
הבור
אל
הצנתרות
,
כי
כל
מלאכת
שירותן
בהזמנה
והכנה
היא
הכל.
שני
-
לשני
,
כמו
"יצא
אשור"
(בר'
י
,
יא)
-
לאשור.
העמדים
לשרת
[על
-
]
לפני
אדון
כל
הארץ
-
שהמנורה
לפניו
לשרתו
בהדלקתה.
והשמיענו
,
שדיי
בשני
משרתים
לכל
מלאכת
השמן
והדלקת
המנורה
,
כי
הכל
מזומן
ומוכן
להם.
בני
היצהר
-
כמו
"בני
חיל"
(דב'
ג
,
יח);
"בני
בליעל"
(דב'
יג
,
יד);
"בן
קשת"
(איוב
מא
,
כ)
-
הבקי
במלאכת
דריכת
הקשת
ויריית
החץ.
בני
היצהר
-
ולא
יקרא
הכתוב
'יצהר'
אלא
לשמן
חדש
בעת
כתישתו;
וכן
'דגן'
וכן
'תירוש'
(ראה
יואל
א
,
י).
ויש
לנו
לידע
מעצמנו
,
אחר
שכבר
פירש
למעלה
שעל
בנין
הבית
הוא
נרמז
(ראה
פס'
י)
,
ששני
משרתי
הדלקתה
הן
זרובבל
ויהושע
,
כי
הדלקתה
הוא
בנין
הבית.
ותדע
ותשכיל
מן
מוצא
דבר
(ע"פ
דנ'
ט
,
כה)
,
שאין
כאן
מעשה
נסים
כלל
,
ליכָּתש
השמן
מאליו
ולידָלק
המנורה
מאיליה
,
כדברי
מנחם
בן
יעקב
(מחברת:
'גל');
ואף
ממה
שאומר
העמדים
על
אדון
כל
הארץ
-
שמשמע
לשון
שירות
,
כמו
"והוא
עֹמד
עליהם
תחת
העץ"
(בר'
יח
,
ח)
,
והרבה
כמהו;
ובבני
אדם
מדבר
,
שלא
מצינו
לשון
כזה
בעצים
ובאבנים.
ואחרי
שהוא
לשון
שירות
,
על
כרחך
מענינו
הוא
למד
ששירות
זה
ביצהר
,
ממה
שאומר:
שני
בני
היצהר
העמדים
על
אדון
כל
הארץ;
ואם
הכל
נעשה
מאליו
,
מה
הוא
השירות
אשר
ישרתו
לפניו
ביצהר?
ועל
הכתישה
גם
היא
,
כבר
בארתי
לך
ממה
שהוא
שואלו
על
שבלי
הזתים
הנכפפין
בכף
הצנתרות
,
והוא
משיבו:
לשני
בני
היצהר
העמדים
לשרת;
ותבין
ותדע
גם
על
שירות
הזתים
עצמן.
ועוד:
אם
מלאכת
כתישתו
נעשית
מאיליה
והנביא
חיסר
הצנתרות
מענין
שלמעלה
,
ולעולם
גם
עליהן
שאל
הנביא
למעלה
בכלל
שאלתו
הראשונה
,
כדברי
מנחם
(מחברת:
'גל')
,
מה
הוא
חוזר
ושואל
עוד
עליהן?!
הלא
כבר
שאל!
ועל
הכל
השיבו:
"לא
בחיל
ולא
בכח"
(לעיל
,
ו).
ואם
על
שהן
שנים
הוא
שואל
,
ישאל
גם
על
הצנתרות
למה
הן
שנים!
ועוד:
הנביא
-
למה
חיסר
שאילת
הצנתרות
מענין
שלמעלה?
אלא
ודאי
שום
רמז
אינו
שואל
בצנתרות;
והלשון
מוכיח
,
שאינו
שואל
אלא
מה
טיבן
של
זתים
סמוך
לצנתרות.
ולעולם
יש
מלאכה
בזתים
ובשמן
כמו
שיש
מלאכה
בבנין
,
אבל
הזמנתן
גדולה.
וזה
מעשה
המנורה
(ע"פ
במ'
ח
,
ד)
וגולתה
ומוצקות
הגולה
ונרות
שעל
ראש
המנורה
וזיתי
שמנם
ושבלי
הזתים
מימין
ומשמאל
,
והצנתרות
-
ידן
וכפות
קיבולן
רחב
מאד
תחת
השבלים
חוץ
לגולה
,
ומיצר
והולך
היד
כמין
צנור
שמביאין
בו
היין
לחבית
בהכנסו
לגולה
ושופך
השמן
לתוכה.
אבל
אי
איפשר
לציירו
כך
,
והמבין
יבין
(ראה
ציור
המנורה
בע' 362
במהדורה
המודפסת).
ויאמר.
ויאמר
אלה
שני
בני
היצהר
-
יצהר
הוא
השמן
,
כמו
"תירוש
ויצהר"
(דב'
כח
,
נא);
לפיכך
קרא
אותם
"זתים"
(בנוסחנו:
זיתים;
לעיל
,
ג);
והם
זרובבל
ויהושע.
וקראם
'בני
היצהר'
-
לפי
שנמשחו
בשמן
המשחה:
זה
למלוכה
וזה
לכהונה.
העומדים
על
אדון
כל
הארץ
-
שמזומנים
לעשות
רצונו.
ותרגם
יונתן:
"אלין
בני
רברביא
דקיימין
קדם
רבון
כל
ארעא".
ועניין
שני
שבלי
הזתים
ושני
צנתרות
הזהב
(ראה
לעיל
,
יא
-
יב)
-
לא
נתפרש
לאי
זה
עניין
היו
משל.
והנה
הזתים
-
משל
לזרובבל
ויהושע;
ושתי
השבלים
היוצאים
מהם
-
משל
למעשיהם
,
שהחלו
בידיהם
בבניין
הבית;
ושני
צנתרות
-
משל
לנחמיה
ועזרא
הבאים
אחריהם;
ועל
ידי
ארבעתם
יצאה
אורה
וטובה
לישראל.
שני
בני
היצהר
-
זרובבל
שהוא
מלך
,
שהמלכים
היו
נמשחים
בשמן
המשחה
,
ויהושע
שנמשח
להיות
כהן
גדול;
ועל
שם
משיחתן
קורא
אותן
'בני
היצהר'
,
מלשון
"תירושך
ויצהרך"
(דב'
יח
,
ד).
על
אדון
-
סמוך
לו
,
כמו
"ועליו
מטה
מנשה"
(במ'
ב
,
כ).