תנ"ך - והעטרת
תהיה
לחלם
ולטוביה
ולידעיה
ולחן
בן־צפניה
לזכרון
בהיכל
ה':
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְהָעֲטָרֹ֗ת
תִּֽהְיֶה֙
לְחֵ֙לֶם֙
וּלְטוֹבִיָּ֣ה
וְלִידַֽעְיָ֔ה
וּלְחֵ֖ן
בֶּן־צְפַנְיָ֑ה
לְזִכָּר֖וֹן
בְּהֵיכַ֥ל
יְהוָֽה:
(זכריה פרק ו פסוק יד)
וְהָעֲטָרֹת
תִּהְיֶה
לְחֵלֶם
וּלְטוֹבִיָּה
וְלִידַעְיָה
וּלְחֵן
בֶּן־צְפַנְיָה
לְזִכָּרוֹן
בְּהֵיכַל
יְהוָה:
(זכריה פרק ו פסוק יד)
והעטרת
תהיה
לחלם
ולטוביה
ולידעיה
ולחן
בן־צפניה
לזכרון
בהיכל
ה':
(זכריה פרק ו פסוק יד)
והעטרת
תהיה
לחלם
ולטוביה
ולידעיה
ולחן
בן־צפניה
לזכרון
בהיכל
יהוה:
(זכריה פרק ו פסוק יד)
וְתֻשׁבְּחָא
תְּהֵי
לְחֵילֶם
וּלטוֹבִיָה
וְלִידַעיָה
וּלחֵן
בַּר
צְפַניָה
לְדֻכרָנָא
בְּהֵיכְלָא
דַייָ
:
לזכרון
-
ז'
(מלא
וחסר):
שמ'
יב
,
יד;
כח
,
יב
,
כט;
ל
,
טז;
במ'
י
,
י;
יהו'
ד
,
ז;
זכ'
ו
,
יד.
לזכרון
-
ח'
(בלישנא
,
מלא
וחסר):
שמ'
יב
,
יד;
יג
,
ט;
כח
,
יב
,
כט;
ל
,
טז;
במ'
י
,
י;
יהו'
ד
,
ז;
זכ'
ו
,
יד.
לזכרון
-
ה'
(מלא):
שמ'
יב
,
יד;
ל
,
טז;
במ'
י
,
י;
יהו'
ד
,
ז;
זכ'
ו
,
יד.
והעטרות
תהיה
לחלם
וגו'
-
מקרא
מסורס
הוא:
והעטרות
תהיינה
בהיכל
יי'
לזכרון
טוב
לחלם
ולטוביה
אשר
התנדבו
הכסף
והזהב.
ואותן
עטרות
היו
תלויות
בחלונות
בגובה
ההיכל
,
כמו
ששנינו
במסכת
מדות
(ג
,
ח).
חלם
הוא
"חלדי"
,
[חן
בן
צפניה
-
הוא
יאשיה
בן
צפניה]
(לעיל
,
י).
[כך
שנינו
במסכת
מידות
(ג
,
ח):
שרשרות
של
זהב
היו
קבועות
בתקרת
האולם
,
ועליהן
פירחי
כהונה
עולים
ורואים
העטרות
שבחלונות
,
שנאמר:
והעטרות
תהיה
לחלם].
[ולטוביה
,
וגו'
לזכרון
בהיכל
יי'
-
ופירש
רב
היי:
חורין
עגולין
לעטר
בית
בנוי
חלונות
,
כאותן
הלועזין
'יטוש'.
והביא
ראייה
ממה
ששנינו
במס'
אהילות
(?
ראה
יד
,
א):
הגבלית
והעטרות.
וכן
פתר
המקרא:
אותן
העטרות
העשויות
מן
הכסף
והזהב
,
הלקוח
מאת
חלם
ו
טוביה
וחביריו
,
תהיה
לזכרון
בהיותם
לנוי.
ומה
שכתוב
למעלה
"ולקחת
הכסף
והזהב
ועשית
עטרות
ושמת
בראש
יהושע
בן
יהוצדק
הכהן
הגדול"
(ראה
יא)
,
ולא
עטרות
של
ראש
ממש
אלא
שני
ציוויין
הם:
"ולקחת
כסף
וזהב
ועשית
עטרות"
(שם)
-
הם
סרוגי
נוי
חלונות;
ועוד
ציווי
אחרת
-
מנה
בראש
את
"יהושע"
,
כמו
"ושמת
עליהם"
(שמ'
יח
,
כא)
ו"תמני
עליהון"
(ת"א);
וגם
האתנחתא
שתחת
"עטרות"
והזקף
גדול
שעל
"ושמת"
מוכיח
ששני
ציווין
הן;
עד
כאן.]
לזיכרון
בהיכל
יי'
-
לכך
,
לפי
שמאיתם
לקחו
הזהב
,
יהיה
להם
לזכרון
בהיכל
יי'.
ולפי
שאמר
כאן
לזיכרון
בהיכל
יי'
,
לכך
שנינו
ב'חלק'
(?
ראה
משנה
מידות
ג
,
ח)
שעטרות
אילו
חלונות
של
בית
המקדש.
והעטרות.
לחלם
הוא
"חלדי"
(לעיל
,
י);
כמו
"אחי
מות"
(לפנינו:
ואחימות;
דה"א
ו
,
י)
-
"מחת"
(שם
,
כ)
,
בדברי
הימים.
וחן
-
הוא
יאשיהו
(לעיל
,
י);
כמו
"עמינדב"
(שם
,
ז)
הוא
"יצהר"
(שם
,
ג)
,
ורבים
ככה.
והעטרות
האלה
,
שנעשו
משל
בני
הגולה
(ראה
לעיל
,
י)
,
למה
משלהם?
-
שתהיינה
להן
לזכרון
בהיכל
יי'
לדורות
,
לפי
שהן
בגולה;
והיה
כי
יאמרו
בני
ארץ
ישראל
אל
בניהם
מחר:
אין
לכם
חלק
במקדש
יי'
(ע"פ
יהו'
כב
,
כז)!
-
תהיינה
להם
העטרות
האלה
לאות
ולעד
שיש
להם
חלק
בהיכל
יי'
,
כי
יאמרו:
אף
אנו
יש
לנו
חלק
במקדשו
,
כי
ביתו
"בית
תפלה
יקרא
לכל
העמים"
(יש'
נו
,
ז).
וקרוב
אני
בעיני
לומר
,
שהסריסים
הנזכרים
בישעיה
בפרשת
'דרשו
יי'
בהמצאו'
(שם
,
ג
-
ז)
הן
הן
בני
הגולה
שכאן
,
שהן
בארץ
ישראל
כעץ
יבש
,
שאין
(להם)
שורש
וענף
(ע"פ
מל'
ג
,
יט)
בארץ;
ויתן
להם
בביתו
ובחומותיו
"יד
ושם
,
טוב
מבנים
ומבנות"
(שם
,
ה)
,
על
שמרם
משמרתו
ובחרו
באשר
חפץ
אף
בגלותם.
וה"נכר"
הנזכר
שם
(פס'
ג
ופס'
ו)
הם
ה"רחוקים"
הנזכרים
כאן
(להלן
,
טו).
כן
שטת
פרשה
זו
נכוחה
למבין.
והעטרות
תהיה
-
כל
אחת
מן
העטרות
תהיה
להם
לזכרון
בהיכל
יי'
,
כמו
שכתוב
בתורה
"לזכרון
לפני
יי'"
(שמ'
כח
,
כט);
כלומר:
נדבתם
תעלה
לפני
יי'
לטוב
להם
בזה
ובבא.
ויש
מפרשים
לזכרון
-
שיהיו
נזכרים
בפי
הדורות
הבאים
,
כי
היו
שמותם
כתובים
ומפותחים
בהם.
לחלם
-
הוא
"חלדי"
שזכר
למעלה
(פס'
י);
ושני
שמות
היו
לו.
וחן
-
הוא
יאשיהו
שזכר
(שם).
ורבותינו
ז"ל
פירשו
בהיכל
יי'
-
כי
שם
הושמו
העטרות
אחר
שנתנו
בראש
זרובבל
ובראש
יהושע
(ראה
לעיל
,
יא);
וכן
אמרו
במשנת
מדות
(ג
,
ח):
ושרשות
שלזהב
היו
קבועות
בתקרת
האולם
,
שבהם
פרחי
כהונה
עולים
ורואים
את
העטרות
שבחלונות
,
שנאמר:
והעטרות
תהיה
לחלם
ולטוביה
ולידעיה
ולחן
בן
צפניה
לזכרון
בהיכל
יי'.
ויונתן
תרגם:
"ותשבחתא
תהא
לחלם"
וגו'.
והעטרות
תהיה
לחלם
-
אותו
שקרא
למעלה
"חלדי"
(פס'
י)
,
עכשיו
קוראהו
'חלם';
ואותו
שקרא
"יאשיה
בן
צפניה"
(שם)
,
עכשו
קורהו
'חן'.
לזיכרון
בהיכל
יי'
-
לפי
שמאתם
לקח
הזהב
(ראה
לעיל
,
י
-
יא)
,
לפיכך
יהיה
להם
לזיכרון
בהיכל
יי'.