תנ"ך - אמר אל־כל־עם הארץ ואל־הכהנים לאמר כי־צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֱמֹר֙ אֶל־כָּל־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ וְאֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים לֵאמֹ֑ר כִּֽי־צַמְתֶּ֨ם וְסָפ֜וֹד בַּחֲמִישִׁ֣י וּבַשְּׁבִיעִ֗י וְזֶה֙ שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה הֲצ֥וֹם צַמְתֻּ֖נִי אָֽנִי: (זכריה פרק ז פסוק ה)

טקסט וניקוד:

אֱמֹר אֶל־כָּל־עַם הָאָרֶץ וְאֶל־הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר כִּי־צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי: (זכריה פרק ז פסוק ה)

טקסט בלבד:

אמר אל־כל־עם הארץ ואל־הכהנים לאמר כי־צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני: (זכריה פרק ז פסוק ה)

תיקון קוראים:

אמר אל־כל־עם הארץ ואל־הכהנים לאמר כי־צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני: (זכריה פרק ז פסוק ה)
אֵימַר לְכָל עַמָא דְאַרעָא וּלכָהֲנַיָא לְמֵימַר אֲרֵי צָיְמִין אַתּוּן וְסָפְדִין בַּחֲמִישָׁאָה וּבִשׁבִיעָאָה דְּנָן שִׁבעִין שְׁנִין הֲצוֹם תַּענֵי אַתּוּן מִתעַנַן קֳדָמַי :

אל - כל - ב' בסיפרא (בלישנא): חגי ב , יב; זכ' ז , ה. וספוד - ג' מלא (בלישנא): יר' טז , ה; זכ' ז , ה; קה' ג , ד.

אל - כל - ב' בסיפ'; וספוד - ג' מל'; הצום - ל'; צמתני - ל'.

ובשביעי - הוא צום גדליה (ראה ראש השנה יח , ב). הצום צמתוני אני - ה"י נקודה חטף פתח , לפי שהיא משמשת [לשון] תמיהה: שמא לכבודי צמתם , שתהו צריכים לצום גם עתה?!

כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי - בשביעי זהו צום גדליה שצמתם בתשרי. הצום צמתני אני וכי תאכלו וכי תשתו - לא לָצוּם ולא לאכול ציויתי אתכם.

אמור אל כל עם הארץ - הם אנשי בבל גם אנשי ירושלם , כי הנבואה כוללת הכל; גם אל הכהנים שלא ידעו להשיב. וספוד - שם הפועל , וככה הוא: וספדתם ספוד; והנה אחז דרך קצרה. בחמישי - הוא הנזכר (ראה לעיל , ג); והוסיף גם בשביעי הבא אחריו , והוא צום גדליה. והזכיר זה שבעים שנה - ולא חשש להזכיר שתים שנים נוספות או אחת; כי בשנת שתים לדריוש המלך שָלמו "לחרבות ירושלם שבעים שנה" (דנ' ט , ב; ראה פירושו שם) , וזו הנבואה בשנת ארבע היתה (ראה לעיל , א) , וקצת מן השלישית נכנסה כאשר שָלמו השבעים , ובנבואה הזאת כבר נכנסה קצת מן הרביעית. על כן לא דקדק כל כך בחשבון שבעים , כי קרוב הוא. ומלת 'צם' מהפעלים העומדים , על כן צמתוני - צמתם בעבורי , או: לכבודי; כי אני לא צויתי אתכם לצום.

כי צמתם וספד (בנוסחנו: וספוד) - לשעבר , במלכות פרס. ובשביעי - על מעשה גדליה בן אחיקם (ראה יר' מא , א - ב). וזה שבעים שנה - של מלכות בבל שהיו קודם לכך. הצום צמתוני אני - כלום אני צם בצומכם? הלא (בנוסחנו: הלוא) אתם הצמים , ולא אני! כלומר: בידכם הוא לצום ולהתענות , ובידכם הוא לאכול ולשתות; ועל פי לא צמתם ולא התעניתם.

ויהי. אמור. בחמישי ובשביעי - אע"פ שהם ארבעה צומות , זכר החמישי , שהיה בו החרבן , וזכר השביעי , שנהרג בו גדליה והיה החרבן השני; שכבר נשארו דלת העם , ולא היתה חרבה אם נשארו דלת העם שהשאיר נבוזראדן לכורמים וליוגבים (ראה יר' נב , טז). וגדליה נהרג בראש חודש השביעי (ראה יר' מא , א) , ולפי שהוא יום טוב קבעו התענית למחרתו. הצום צמתוני אני. צמתוני - צמתם אותי; כלומר: אם צמתם בעבורי?! ובעבור עונותיכם חרב הבית וגליתם , ובעבור זה צמתם! ואם תעשו משפט וצדקה - אין אתם צריכים לצום , כי הנה נבנה הבית , ועלו מן הגולה ושבו בארץ כל הימים אם תעשו הטוב בעיני , כי לא תגלו ממנה לעולם. ומה שאמר אני אחר שאמר צמתוני - רוצה לומר: האני צויתי אתכם לצום? ויונתן תרגם הצום: "תעני אתון מתענין קדמי".

בחמישי ובשביעי - הוסיף השם השביעי , להעירנו כי אחרית אבודנו ואֹרך החרבן הזה - מצד מות גדליה (ראה יר' מא - מג) , וזה לסבות רבות; והכל 'אוצר יי'' יבא. צמתוני אני - זה 'צמתוני' יוצא לזולת; כלומר: אם עניתם אותי? או: אם שמתם אותי צם ומתענה? ואין כן כי צמתם. והפליג , כי לא אמר 'ספדתוני' , כי זה יהיה העברה יותר חזקה בשם יתעלה; גם היה יותר קל אם אמר: הלא אתם הצמים והסופדים! ואולם נשמר שלא אמר 'האכלתוני' או 'תשקוני' , כי זה יהיה חוזק העברה בשם יתעלה. וכלל המכוון בזה - כמו שאמר ישעיה בענין צומות בני אדם (ראה יש' נח , ג ואי') , כמו שאמר המורה (ראה מו"נ א , נד): לא שיָצוּם ויתפלל לבד. ולכן אמר השם שיוּשַב מאתו לאלה השואלים , שסכלות הוא שאלתם , כאלו זהו כל העקר; ולא שאלו על העקרים , כי ידעו שאין זה העקר להתרצות לשם; כמו שאמרו רבותינו ז"ל: מה איכפת ליה להקדוש ברוך הוא וכו' (ראה ב"ר מד , א).

כי צמתם וספוד בחמישי - זהו תשעה באב , ובשביעי - זהו צום גדליה , שהוא בשלשה בתשרי , הצום צמתוני אני?! בתימה; כלומר: להנאתי צמתם!?
ריכוז קישורים