תנ"ך - משא
דבר־ה'
בארץ
חדרך
ודמשק
מנחתו
כי
לה'
עין
אדם
וכל
שבטי
ישראל:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
מַשָּׂ֤א
דְבַר־יְהוָה֙
בְּאֶ֣רֶץ
חַדְרָ֔ךְ
וְדַמֶּ֖שֶׂק
מְנֻחָת֑וֹ
כִּ֤י
לַֽיהוָה֙
עֵ֣ין
אָדָ֔ם
וְכֹ֖ל
שִׁבְטֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
(זכריה פרק ט פסוק א)
מַשָּׂא
דְבַר־יְהוָה
בְּאֶרֶץ
חַדְרָךְ
וְדַמֶּשֶׂק
מְנֻחָתוֹ
כִּי
לַיהוָה
עֵין
אָדָם
וְכֹל
שִׁבְטֵי
יִשְׂרָאֵל:
(זכריה פרק ט פסוק א)
משא
דבר־ה'
בארץ
חדרך
ודמשק
מנחתו
כי
לה'
עין
אדם
וכל
שבטי
ישראל:
(זכריה פרק ט פסוק א)
משא
דבר־יהוה
בארץ
חדרך
ודמשק
מנחתו
כי
ליהוה
עין
אדם
וכל
שבטי
ישראל:
(זכריה פרק ט פסוק א)
מַטַל
פִּתגָמָא
דַייָ
בַּאֲרַע
דָּרוֹמָא
וְדַמֶשֶׂק
תְּתוּב
לְמִהוֵי
מֵאֲרַע
בֵּית
שְׁכִינְתֵיהּ
אֲרֵי
קֳדָם
יְיָ
גְּלַן
עוּבָדֵי
בְנֵי
אֱנָשָׁא
אִתרְעִי
בְכָל
שִׁבטַיָא
דְיִשׂרָאֵל
:
מנחתו
-
ב'
חסר:
יש'
יא
,
י;
זכ'
ט
,
א.
מנחתו
-
ד'
חסר
בלישנא:
*בר'
מט
,
טו;
ש"ב
יד
,
יז;
יש'
יא
,
י;
זכ'
ט
,
א.
חדרך
-
ל';
מנחתו
-
ב'
חס';
וכל
שבטי
-
ל'.
בארץ
חדרך
-
דרש
רבי
יהודה
בר
אילעאי:
זה
משיח
,
שהוא
חד
לאומות
ורך
לישראל.
אמר
לו
רבי
יוסי
בן
דורמסקית:
יהודה
בריבי!
עד
מתי
אתה
מעוות
עלינו
את
הכתובים?!
מעיד
אני
עלי
שמים
וארץ
,
שאני
מדמשק
,
ויש
שם
מקום
ששמו
חדרך.
ומה
אני
מקיים
ודמשק
מנוחתו?
שעתידה
ירושלם
להיות
מגעת
עד
דמשק;
ואין
'מנוחה'
אלא
ירושלם
,
שנאמר
"זאת
מנוחתי
עדי
עד"
(תה'
קלב
,
יד).
אמר
לו:
ומה
אתה
מקיים
"ונבנתה
עיר
על
תלה"
(יר'
ל
,
יח)?
אמר
לו:
שאין
עתידה
לזוז
ממקומה.
כך
ברייתא
שנוייה
בסיפרי
(ספ"ד
א).
כי
ליי'
עין
אדם
-
כי
ביום
ההוא
ישעה
האדם
אל
עושהו
ועיניו
אל
הקדוש
ברוך
הוא
תראינה"
(ע"פ
יש'
יז
,
ז)
,
כמו
שאמר
למעלה
"נלכה
עמכם"
(זכ'
ח
,
כג)
,
ונספחו
הם
ועריהם
על
ערי
ישראל.
וכל
שבטי
ישראל
-
חשבים
ליי'
על
כל
האומות
[הקדמונים].
כיוצא
בו:
"[ושלמה]
אהב
נשים
נכריות
רבות
ואת
בת
פרעה"
(מ"א
יא
,
א);
[והלא
בת
פרעה
בכלל
היתה?]
אלא
שהיתה
בת
פרעה
חביבה
לו
כנגד
כולן
(ראה
ספ"ד
נב).
אף
כאן
,
כל
האומות
יהו
להקדוש
ברוך
הוא
,
ושבטי
ישראל
כנגד
כולם.
משא
דבר
יי'
בארץ
חדרך
ודמשק
מנוחתו
-
בפסיקתא
(ראה
פר"כ
כ
,
ז):
אמר
רבי
יהודה:
חזרנו
על
כל
המקרא
ולא
מצינו
מקום
ששמו
חדרך;
אלא
זהו
משיח
,
שהוא
חד
לאומות
ורך
לישראל.
עמד
רבי
יוסי
בן
דורמסקית
על
רגליו
ואמר:
העבודה!
אני
הייתי
בדמשק
ויש
שם
מקום
ששמו
חדרך;
אלא
מה
תלמוד
לומר
משא
דבר
יי'
בארץ
חדרך?
מלמד
שתהא
ארץ
ישראל
מגעת
עד
חדרך.
ודמשק
מנוחתו
-
זהו
בית
המקדש
ששכינתו
תהא
מגעת
עד
דמשק.
'מנוחה'
זו
שכינה;
וכן
הוא
אומר:
"כי
לא
באתם
עד
עתה
אל
המנוחה
ואל
הנחלה"
(דב'
יב
,
ט).
כי
ליי'
עין
אדם
-
שיצפו
כל
האומות
להקדוש
ברוך
הוא.
וכל
שבטי
ישראל
-
וכל
שכן
שבטי
ישראל
,
שמשפטם
לעשות.
משא.
חדרך
-
שם
מלכות
אדם
,
או
שם
מלך.
ומנוחת
המשא
תהיה
בדמשק
,
כי
שם
תתקיים.
גם
זאת
הנבואה
דבקה
-
בבית
שני.
וטעם
כי
ליי'
עין
אדם
-
שישובו
לעבוד
יי'
רבים
מאנשי
דמשק
,
ולסור
אל
משמעת
ישראל
שהיו
בירושלם
,
והם
יהודה
ובנימן
ואשר
שבו
מאשור
,
ככתוב
בעזרא
"כי
שמחם
יי'
והסב
לב
מלך
אשור"
(עז'
ו
,
כב).
ולמ"ד
'ליי''
תשרת
בעבור
אחרת;
כמ"ם
"מאל
אביך"
(בר'
מט
,
כה)
,
שהיא
תשרת
בעבור
מ"ם
אחרת:
"ואת
שדי"
(שם)
-
'ומאת
שדי'.
וככה
הוא:
ולכל
שבטי
ישראל.
עיניהם
לַשם
לעבדו
,
ולאשר
יורום
ישראל.
משא
דבר
יי'
-
פירוש:
זו
הנבואה
דבר
יי'
בארץ
חדרך
ובדמשק
שהיא
מנוחתו
שלחדרך
,
שכולם
ישובו
להקדוש
ברוך
הוא.
כי
ליי'
עין
אדם
עם
כל
שבטי
ישראל
-
כאשר
נאמר
"בימים
ההמה
אשר
יחזיקו
עשרה
אנשים
מכל
לשונות
הגוים
והחזיקו
בכנף
איש
יהודי
לאמר
נלכה
עמכם
כי
שמענו
אלהים
עמכם"
(זכ'
ח
,
כג).
משא
דבר
יי'
-
קבלה
שקיבלתי
מאתו;
מלשון
"ישא
ברכה
מאת
יי'"
(תה'
כד
,
ה).
ומהו
המשא?
בארץ
חדרך
ובדמשק
תהא
מנוחתו
-
שם
ינוח
יי'
ויחנה
,
ויורישם
על
שהרעו
מלכי
ארם
לעמו
כל
הימים.
ונראה
שכל
הענין
מדבר
לעתיד
,
בהרחבת
גבולי
הארץ.
וכן
אנו
מוצאין
ביחזקאל
(מז
,
טז
-
יח)
,
שגבול
דמשק
וחמת
יהיה
לישראל;
וגבול
של
"חורן"
(ראה
שם
,
טז)
הוא
חדרך.
והרבה
כמוהו
שהשם
משתנה
,
כמו
'עין
חרוד'
בשופטים
(ז
,
א)
-
'עין
דֹאר'
(תה'
פג
,
יא);
וכהנה
רבות.
ובגבול
צפון
מזכירם
ביחזקאל:
"והיה
הגבול
(בנוסחנו:
גבול)
מן
הים
חצר
עינן
(בנוסחנו:
עינון)
גבול
דמשק
וצפון
צפונה
וגבול
חמת
ואת
פאת
צפון"
(יח'
מז
,
יז)
-
וכה
פתרונו:
והיה
הגבול
מן
הים
,
שהוא
תחלת
גבול
צפון
במערב
,
לחצר
עינן
,
שהוא
סוף
גבול
צפון
למזרח
,
כמו
שמוכיח
ב'אלה
מסעי'
(במ'
לד
,
ז
-
ט)
,
מרוחב
להלן
לצפון
"גבול
דמשק".
והיאך
יהיה
גבול
דמשק
לגבול
הארץ?
לא
בדרום
דמשק
,
שתהא
דמשק
לחוץ
,
אלא
"וצפון"
-
לצפון
דמשק.
ועוד:
"גבול
חמת"
,
שהוא
לצפון
דמשק
-
כל
אילו
לפנים
מן
הגבול.
ו"חמת
ברותה
סברים"
הנזכר
למעלה
(יח'
מז
,
טז)
,
"בין
גבול
דמשק"
ל"גבול
חמת"
,
הן
בכלל
"צפון
צפונה"
שכאן
(שם
,
יז).
וכל
זו
התוספת
-
סמוך
למזרח
היא
,
למעלה
מלבא
חמת
,
וכלן
נמנו
שם
בצפונית
-
מזרחית.
ואף
רבי
אליעזר
הקלירי
יסד
דבר
זה
בתפלת
'הושענא'
(להושענא
רבה
,
בפיוט
'אומץ
ישעך
בא'):
'שימי
עד
דמשק
משכנותיך
,
קבלי
בניך
ובנותיך'.
כי
ליי'
עין
אדם
-
מעונות
האדם
,
להורישם
לכל
אשר
יחפץ.
עין
-
כמו
"וישכן
ישראל
בטח
בדד
עין
יעקב"
(דב'
לג
,
כח).
וכל
שבטי
ישראל
יהיו
,
והם
יירשום.
ולכך
הזכיר
לשון
'שבטים'
-
לענין
ירושה
וחלוקת
נחלה.
משא
דבר
יי'
בארץ
חדרך
-
נבואת
יי'
זו
בענין
ארץ
חדרך
ודמשק
שתהיה
מנוחתו.
או
פירושו:
נבואת
יי'
תהיה
עדיין
בארץ
חדרך
כמו
בארץ
ישראל
,
כי
מארץ
ישראל
תהיה
,
וכן
דמשק
תהיה
מנוחתו
,
כלומר:
שכינת
כבודו
ונבואתו
(ראה
יח'
מז).
ומצאנו
בדברי
רבותינו
ז"ל
(ראה
ספ"ד
א):
חדרך
-
רבי
בניה
אומר:
זה
משיח
,
שהוא
חד
לאומות
ורך
לישראל;
אמר
לו
רבי
יוסי
בן
דורמסקית:
עד
מתי
אתה
מעוות
עלינו
את
הכתובים?
מעיד
אני
עלי
שמים
וארץ
שאני
מדמשק
,
ויש
שם
מקום
ששמו
חדרך!
אמר
לו:
ומה
אתה
מקיים
ודמשק
מנוחתו?
-
שעתידה
ירושלם
שמגעת
עד
דמשק;
שנאמר:
ודמשק
מנוחתו
,
ואין
'מנוחה'
אלא
ירושלם
,
וכן
הוא
אומר
"זאת
מנוחתי
עדי
עד"
(תה'
קלב
,
יד).
אמר
לו:
ומה
אתה
מקיים
"ונבנתה
העיר
(בנוסחנו:
עיר)
על
תלה"
(יר'
ל
,
יח)?
אמר
לו:
שאינה
עתידה
לזוז
ממקומה.
אמר
לו:
ומה
אתה
מקיים
"ורחבה
ונסבה
למעלה"
(יח'
מא
,
ז)?
-
שעתידה
ירושלם
שתהיה
מרחבת
ועולה
מכל
צדדיה
,
כתאנה
זו
שצרה
מלמטה
ורחבה
מלמעלה
,
ושערי
ירושלם
עתידין
להיות
מגיעין
עד
דמשק;
וכן
הוא
אומר
"אפך
כמגדל
הלבנון
צופה
פני
דמשק"
(שה"ש
ז
,
ה);
וגליות
באות
וחונות
בתוכה
,
שנאמר:
ודמשק
מנוחתו.
כי
ליי'
עין
אדם
-
כי
באותם
הימים
יהיה
עין
כל
אדם
ליי'
,
לא
לאלילים
ולא
לעצבים;
לפיכך
תהיה
ארץ
חדרך
ודמשק
ושאר
המקומות
הקרובות
לארץ
ישראל
-
כמו
צור
וצידון
וחמת
וערי
פלשתים
(ראה
להלן
,
ב
-
ה)
-
נכללות
בארץ
ישראל
,
ויהיו
באמונת
ישראל.
וכל
שבטי
ישראל
-
וכל
שכן
שבטי
ישראל
שיהיו
עינם
ולבם
ליי'.
או
פירוש
וכל
שבטי
ישראל
-
כלומר:
עין
אדם
יהיה
ליי'
ולכל
שבטי
ישראל
,
ללכת
בדרכיהם;
כמו
שאמר
למעלה
"נלכה
עמכם"
(זכ'
ח
,
כג).
ויונתן
תרגם:
"מטל
פתגמא
דיי'
בארע
דרומא
ודמשק
תתוב
למהוי
מארע
בית
שכנתיה
ארי
קדם
יי'
גלן
עובדי
בני
אינשא
אתרעי
מכל
שבטיא
דישראל".
משא
דבר
יי'
בארץ
חדרך
ודמשק
מנוחתו
וכו'
-
מכאן
עד
שהתחיל
"שובו
לבצרון"
וכו'
(להלן
,
יב)
גם
הוא
מענין
הקודם;
רוצה
לומר:
חזוק
וכפל
להצלחת
עמנו
בזמן
החיה
השנית
(ראה
דנ'
ז);
כמו
שישוב
לזכור
"גילי
מאד
בת
ציון
הריעי
בת
ירושלם
הנה
מלכך
יבא
(בנוסחנו:
יבוא)
לך
צדיק
ונושע
הוא
עני
ורוכב
על
חמור"
וכו'
(להלן
,
ט)
-
כמו
שאבאר.
רק
שרצה
להודיענו
,
כמו
שעשו
הנביאים
הקודמים
,
כי
בזמן
החיה
השנית
יהיה
עַמנו
מושלים
בכל
ארצות
צריהם
אשר
סביבם
,
כמו
ארץ
ארם
ודמשק
וארץ
חמת
וצר
וצידון
(ראה
להלן
,
ב)
ואשקלון
ועזה
וכל
גבול
פלשתים
(ראה
להלן
,
ה
-
ו).
וכל
זה
כתוב
בנביאים
הקודמים
בְּכָתבם
יעוד
בית
שני.
ואולם
מלת
חדרך
-
אע"פ
שלא
מצאנוהו
במקום
אחר
,
אין
תמה
בזה;
כי
כן
זכר
יחזקאל
רוב
ולא
נמצא
במקום
אחר
,
ורבים
כן.
ובכלל
,
כי
חדרך
הוא
ארם
,
וידוע
כי
ראש
ארם
דמשק
(ראה
יש'
ז
,
ח);
ולכן
כנוי
מנוחתו
הוא
לחדרך.
וטעם
משא
דבר
יי'
בארץ
חדרך
-
נבואה
ויעוד
על
הִכָּבש
ארם
ודמשק
על
ידי
החיה
השנית
(ראה
דנ'
ח
,
ה
ואי');
והכל
בעבור
אהבתו
ישראל.
כי
ליי'
עין
כל
אדם
ועין
כל
שבטי
ישראל.
וכן
אמר
ישעיה
כי
השם
ימשיל
החיה
השנית
לאהבת
ישראל
(ראה
יש'
מג
,
ג
-
ד).
וטעם
עין
-
סוג
למינים
רבים
,
כמו
שכתב
המורה
(מו"נ
א
,
מד)
גם
כן.
וכלם
נאותים
בזה.
והכל
'אוצר
יי''
יבא.
בארץ
חדרך
ודמשק
מנוחתו.
חדרך
ודמשק
-
שם
מקומות
הם
,
שהיו
ידועות
בארץ
ישראל
,
ואומר
הנביא
,
שעתיד
הבורא
להרחיב
גבול
ירושלם
עד
שחדרך
ודמשק
יהיה
מנוחתו
שלבורא.
כי
ליי'
עין
האדם
-
כל
אדם
וכל
שבטי
ישראל
עינם
לבורא.