תנ"ך - כי־דרכתי
לי
יהודה
קשת
מלאתי
אפרים
ועוררתי
בניך
ציון
על־בניך
יון
ושמתיך
כחרב
גבור:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כִּֽי־דָרַ֨כְתִּי
לִ֜י
יְהוּדָ֗ה
קֶ֚שֶׁת
מִלֵּ֣אתִי
אֶפְרַ֔יִם
וְעוֹרַרְתִּ֤י
בָנַ֙יִךְ֙
צִיּ֔וֹן
עַל־בָּנַ֖יִךְ
יָוָ֑ן
וְשַׂמְתִּ֖יךְ
כְּחֶ֥רֶב
גִּבּֽוֹר:
(זכריה פרק ט פסוק יג)
כִּי־דָרַכְתִּי
לִי
יְהוּדָה
קֶשֶׁת
מִלֵּאתִי
אֶפְרַיִם
וְעוֹרַרְתִּי
בָנַיִךְ
צִיּוֹן
עַל־בָּנַיִךְ
יָוָן
וְשַׂמְתִּיךְ
כְּחֶרֶב
גִּבּוֹר:
(זכריה פרק ט פסוק יג)
כי־דרכתי
לי
יהודה
קשת
מלאתי
אפרים
ועוררתי
בניך
ציון
על־בניך
יון
ושמתיך
כחרב
גבור:
(זכריה פרק ט פסוק יג)
כי־דרכתי
לי
יהודה
קשת
מלאתי
אפרים
ועוררתי
בניך
ציון
על־בניך
יון
ושמתיך
כחרב
גבור:
(זכריה פרק ט פסוק יג)
אֲרֵי
תַקֵפִית
קֳדָמַי
דְּבֵית
יְהוּדָה
כְּקֶשֶׁת
מְתִיחָא
כְּבֵית
אֲזֵנִין
מְלֵית
גְּבוּרָא
בֵית
יִשׂרָאֵל
וַאֲגַבַּר
בְּנַך
צִיוֹן
עַל
בְּנֵי
עַמְמַיָא
וַאֲשַׁוֵינִיך
כְּחַרבָּא
בְיַד
גִּיבָּרָא
:
כחרב
-
ג':
יש'
מט
,
ב;
זכ'
ט
,
יג;
מש'
ה
,
ד.
כי
דרכתי
לי
יהודה
וגו'
-
סוף
שבני
יוון
יטלו
המלוכה
ממלכי
פרס
וירעו
לכם
,
אני
אדרוך
את
יהודה
להיותו
לי
כקשת
מלחמה
,
וילחמו
ביוונים
בימי
חשמונאי.
וקשת
מלאתי
אפרים
-
[מקרא
קצר
הוא
,
כמו
'קשת
מלאתי
יד
אפרים';
כמו
"ויהוא
מלא
ידו
בקשת"
(מ"ב
ט
,
כד);]
אפרים
יהיה
כאשפה
מלאה
חצים
,
[ומהם
אני
נלחם].
ועוררתי
בני
ציון
על
בני
יוון
(ראה
פס"ר
ב).
כי
דרכתי
לי
יהודה
קשת
-
אילו
חשמונים
,
שדרכו
ומלאו
קשתם
על
היוונים
ונצחום.
כי
דרכתי
לי...
קשת...
-
הטעם
כפול.
ועוררתי
בניך
ציון
על
בניך
יון.
ושמתיך
-
אַת
שעוררתיך
,
כחרב
גיבור.
כי
דרכתי
לי
יהודה
קשת
-
הוא
קשתי;
ועל
ענין
ראשון
חוזר
לו
,
שיכרית
לעתיד
רכב
מאפרים
וסוס
מירושלם
,
וימשיל
מלכם
מים
ועד
ים
(ראה
לעיל
,
י)
,
כי
הוא
עיקר
ענינו
ונבואתו
לעתיד.
אלא
שאמר
שלעתיד
לא
יהו
נושעים
אלא
בהבטחת
יוצרם
,
כשם
שאף
עתה
בבריתי
נושעתם
עניים
ורוכבי
חמור
(ראה
לעיל
,
ט)
,
כלומר:
בשפלות.
מלאתי
אפרים
-
גם
הוא
לשון
דריכת
קשת
,
כענין
"ויהוא
מלא
ידו
בקשת"
(מ"ב
ט
,
כד)
-
שֶמְלֹא
ידו
דרך
קשתו
בכל
כח
זרועי
ידיו
(ע"פ
בר'
מט
,
כד)
,
שכֹּל
זרועי
ידיו
נתמלא
ונכנס
בקשת;
ולא
מילאוי
חצים
הוא.
ציון
ויון
-
'לשון
נופל'.
כי
היה
לו
לפרש
שמלכות
רביעית
(ראה
דנ'
ז
,
כג)
היא
רומי
וחברותיה;
אבל
לפי
שרומי
היא
כתים
בן
יון
(ראה
בר'
י
,
ד)
וכל
אחיה
עמה
לאמנתה
,
אומר
יון.
ושמתיך
בידי
כחרב
ביד
גבור.
כי
דרכתי
-
שבט
יהודה
יהיה
קשתי
,
ואדרוך
אותו
על
יון;
כלומר:
ביהודה
אלחם
עם
יון.
מלאתי
אפרים
-
כמו
"מלא
ידו
בקשת"
(מ"ב
ט
,
כד)
,
והוא
מתיחת
הקשת
בכל
כח
לירות
החץ.
וזכר
אפרים
,
ואע"פ
שבבית
שני
לא
היה
שבט
אפרים
ולא
שאר
השבטים
-
הנה
נשארו
בארץ
אחר
גְלוֹת
השבטים
בימי
הושע
בן
אלה
מעטים
(ראה
מ"ב
יז
,
ו)
,
כאשר
מצאנו
בדברי
יאשיהו
"מיד
מנשה
ואפרים
ומכל
שארית
ישראל"
(דה"ב
לד
,
ט);
והם
גלו
עם
שבט
יהודה
ובנימן
לבבל
ושבו
עמהם
בשובם.
ועוררתי
בניך
ציון
על
בניך
יון
-
אעורר
אותם
עליהם
ואתן
בהם
כח
וגבורה;
וזהו
שאמר:
ושמתיך
כחרב
גבור.
ויונתן
תרגם:
"ארי
תקיפית
קדמי
דבית
יהודה
כקשת
מתיחא
ביד
אזינין
ומלית
גבורה
בית
אפרים
ואגבר
בנך
ציון
על
בני
עממיא
ואשוינך
כחרבא
ביד
גברא".
שובו
לבצרון
אסירי
התקוה
גם
היום
מגיד
משנה
אשיב
לך;
ופירש
זה
באמרו:
...
על
בניך
יון
וכו'.
וראה
הפלגה
,
כי
פה
אמר
לבצרון
-
כי
הוצרכו
לבצר
חומת
ירושלם
,
ועתה
,
מפני
מה
שצרו
עליהם
מלכי
יון
,
ועל
כלם
המלך
אנטיוכוס.
גם
הפליג
שלא
אמר
בזה
'אסירי
בור'
,
או
בסתם
,
אבל
אמר
אסירי
התקוה
והתוחלת
(ע"פ
מש'
יא
,
ז)
-
כטעם
"תוחלת
ממושכה
מחלה
לב"
(מש'
יג
,
יב);
ומבואר
,
שבהפלגת
המלחמות
הרבות
והקשות
שהיו
להם
אז
,
כמו
שמבואר
ביוסיפון
בארֻכה
(ע' 66
ואי')
,
היו
מיַחלים
ומקוים
לתשועה
ותשועות
ולהמלט
מיד
אויביהם.
וגם
הפליג
,
כי
הוצרכו
בני
עמנו
להיות
דורכי
קשת
,
הפך
מה
שקדם
"ונכרתה
קשת
מלחמה"
(לעיל
,
י);
וכן
חרב
,
ובכלל
כלי
מלחמות
וכלים
מכלים
שונים
(ע"פ
אס'
א
,
ז).
ותכלית
באור
המכוון
-
אמרו:
ועוררתי
בניך
ציון
על
בניך
יון.
ובפרט
זה
נצוח
חשמונאי
ובניו
לאנטיוכוס
,
מלך
עז
מיון
,
עד
שהצר
לישראל
יותר
מסנחריב
ונבוכד
נצר
,
כמו
שבאר
יוסיפון
(ע' 66
- 84
);
אבל
באחרית
נפל
הוא
וכל
מחנהו.
וכן
אחרי
כן
נצחו
בני
חשמונאי
,
יהודה
ושמעון
ואחיו
,
כל
מלכי
יון
נצוחים
נפלאים
על
פליאות
נשגבות
שעשה
השם
להם
,
כמו
שכתוב
בארכה
ביוסיפון
(ע' 84
- 119
)
,
עד
שמבואר
שם
כי
עצמו
בני
עמנו
וגברו
עד
שהתוַדו
אנטיוכוס
ובנו
לַשם
יתעלה
ולבני
חשמונאי
,
והיה
לעמנו
שלום
ורוב
טובה
,
ומטר
וגשמי
ברכה.
כי
דרכתי
לי
יהודה
-
יהודה
יהיה
ביד
הבורא
לקשת
,
ואפרים
יהיה
לחִצים
שימלא
מהם
הבורא
הקשת
לדרוך
ולירות
על
אומות
העולם.
ועוררתי
בנייך
ציון
למלחמה
על
בנייך
יון
-
אע"פ
שיש
לפרשו
על
החשמונים
,
אין
כל
הנבואה
מתיישב
עליהן.
ויש
לומר
,
שהכל
יהיה
לעתיד
לבוא.