תנ"ך - והסרתי
דמיו
מפיו
ושקציו
מבין
שניו
ונשאר
גם־הוא
לאלהינו
והיה
כאלף
ביהודה
ועקרון
כיבוסי:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַהֲסִרֹתִ֨י
דָמָ֜יו
מִפִּ֗יו
וְשִׁקֻּצָיו֙
מִבֵּ֣ין
שִׁנָּ֔יו
וְנִשְׁאַ֥ר
גַּם־ה֖וּא
לֵאלֹהֵ֑ינוּ
וְהָיָה֙
כְּאַלֻּ֣ף
בִּֽיהוּדָ֔ה
וְעֶקְר֖וֹן
כִּיבוּסִֽי:
(זכריה פרק ט פסוק ז)
וַהֲסִרֹתִי
דָמָיו
מִפִּיו
וְשִׁקֻּצָיו
מִבֵּין
שִׁנָּיו
וְנִשְׁאַר
גַּם־הוּא
לֵאלֹהֵינוּ
וְהָיָה
כְּאַלֻּף
בִּיהוּדָה
וְעֶקְרוֹן
כִּיבוּסִי:
(זכריה פרק ט פסוק ז)
והסרתי
דמיו
מפיו
ושקציו
מבין
שניו
ונשאר
גם־הוא
לאלהינו
והיה
כאלף
ביהודה
ועקרון
כיבוסי:
(זכריה פרק ט פסוק ז)
והסרתי
דמיו
מפיו
ושקציו
מבין
שניו
ונשאר
גם־הוא
לאלהינו
והיה
כאלף
ביהודה
ועקרון
כיבוסי:
(זכריה פרק ט פסוק ז)
וַאֲשֵׁיצֵי
אָכְלֵי
דְמָא
וְשִׁקצָא
מִבֵּינֵיהוֹן
וִיסוּף
חֵילְהוֹן
וְגִיוֹרִין
דְּיִשׁתַּאֲרוּן
בְּהוֹן
יִתּוֹסְפוּן
אַף
אִנוּן
עַל
עַמָא
דֶאֱלָהַנָא
וִיהוֹן
כְּרַברְבִין
דְּבֵית
יְהוּדָה
וְעֶקרוֹן
תִּתמְלֵי
בֵית
יִשׂרָאֵל
כִּירוּשׁלֶם
:
ושקציו
-
ג'
חסר
(בלישנא):
מ"ב
כג
,
כד;
נח'
ג
,
ו;
זכ'
ט
,
ז.
ושקציו
-
ג'
חס';
כיבוסי
-
ל'.
והסירותי
דמיו
[מפיו]
-
רשעו
ממנו.
ויש
פותרים
(ראה
מגילה
ו
,
א)
דמיו
-
של
עשו;
מפיו
-
אילו
בית
בימה
שלהם
,
שזורקים
שם
דמי
זבחיהם.
ויש
פותרם
(ראה
ר'
יוסף
קרא):
שפיכות
דמו
-
שהוא
שופך
דמי
ישראל.
ונשאר
גם
הוא
לאלהינו
וגו'
-
אילו
בתי
כניסיות
ובתי
מדרשות
שבגלות
אדום
(ראה
מגילה
ו
,
א).
והיה
כאלוף
ביהודה
-
אילו
טרטיאות
וקרקסיאות
שלהם
,
שעתידין
שרי
יהודה
ללמד
בהם
תורה
ברבים
(ראה
שם).
ויהא
אלוף
-
לשון
'אילוף'
ולימוד.
ועקרון
-
תהיה
לישראל
כיבוסי
,
בירושלם.
והסירותי
דמיו
מפיו
-
אילו
דמי
ישראל
ששפכו.
ושיקוציו
מבין
שיניו
-
זו
עבודה
זרה.
והיה
כאלוף
ביהודה
ועקרון
כיבוסי
-
והיה
כנחלת
אחד
אשר
ליהודה
,
ועקרון
תחשב
כירושלם
שנקראת
'יבוסי'
(ראה
דה"א
יא
,
ד).
והסירותי
דמיו
-
שהיה
אוכל
דם
הרוגים;
ישוב
לעבודת
השם.
ושקוציו
-
הטומאה
שהיה
עַם
פלשתים
אוכל.
או
רמז
לעבודה
זרה.
ונשאר
גם
הוא
-
הטעם:
לא
ישאר
מפלשתים
,
רק
מי
שיעבוד
השם
בפרהסיא.
כאלוף
ביהודה
-
כמובחר
שביהודה
לעבודת
השם.
ועקרון
תתן
מס
כיבוסי
שהיה
בירושלם
בימי
דוד
ואחריו
,
שנתנו
מס
למלכי
יהודה.
והסירתי
דמיו
מפיו
-
פירוש:
ממלך
פלשתים
,
ושיקוציו
מבין
שניו;
ואחר
כך
נשאר
גם
הוא
לאלהינו
,
ויהיה
כמו
אלוף
ביהודה.
ועקרון
כיבוסי
-
שהוא
מארץ
ישראל.
דמיו
-
דמי
טרפו
ושקוצי
טרפותיו
ונבלותיו
,
שהיה
טורף
עד
עתה
בעמי
ובשאר
גוים.
ונשאר
גם
הוא
לאלהינו
-
למנוחה
ונחלה
,
כאותן
האחרים;
וזה
מוכיח
על
פירוש
"דמשק
מנוחתו"
(לעיל
,
א)
שפירשנו
,
שתהא
נחלה
ליי'.
והיה
עם
אשדוד
בארץ
יהודה
כאלוף
-
כעבד
מגודל
,
כאילו
גידלום
מנעוריהם
וילידי
ביתם
,
לימודיהם
וגידוליהם;
וכן
הוא
"אלוף
נעוריה"
(מש'
ב
,
יז)
,
וכן
הוא
"ככבש
אלוף"
(יר'
יא
,
יט).
ועקרון
-
כמו
שהיה
היבוסי
בירושלם
בימי
יהודה
ודוד
,
שהיו
עבדים
מכודנים
(הלשון
ע"פ
ב"ר
יד
,
י)
להם.
והסירותי
דמיו
מפיו
-
דרך
משל;
כלומר:
מה
שאכל
מישראל
וכִלָּהוּ
,
הוא
דמיו
ושקוציו;
רוצה
לומר:
אבער
רשעי
לב
שביניהם.
ונשאר
גם
הוא
לאלהינו
-
ומה
שישארו
מהם
שיהיה
לבם
נכון
ליי'
(ע"פ
תה'
נז
,
ח)
,
אשאיר
אותם
,
ויהיה
כאלוף
ביהודה.
ופירוש
גם
הוא
-
כמו
שאר
בני
הנכר
הנלוים
אל
יי'
,
שנאמר
עליהם
"והביאותים
אל
הר
קדשי"
וגו'
(יש'
נו
,
ז);
והנה
הם
כמו
האלוף
והגדול
שביהודה.
ועקרון
כיבוסי
-
תהיה
עקרון
כמו
היבוסי
יושבי
ירושלם
,
שהיה
יושב
בתוך
בני
ישראל
והיה
למס
עובד
להם
(ראה
שו'
א
,
כא);
כן
יהיה
בימות
המשיח.
וזכר
יהודה
-
לפי
שבגורלו
הר
הקודש
ובית
התפילה.
ואדני
אבי
ז"ל
פירש
דמיו
ושקוציו
-
נבול
הפה
שרגילין
בו
אומות
העולם.
ויונתן
תרגם:
"ואישיצי
אכלי
דמא
ושקוצא
מביניהון
ויסוף
חיליהון
וגיורין
דישתארון
בהון
יתוספון
אף
אינון
על
עמא
דאלהנא
ויהון
כרברבין
דבית
יהודה
ועקרון
תתמלי
בית
יעקב
כירושלם".
וטעם
אמרוֹ
על
פלשתים:
והיה
כאלוף
ביהודה
,
וכן
על
בני
עקרון
,
שהיא
גם
כן
לפלשתים:
ועקרון
כיבוסי
-
הכונה
,
שיהיו
שוכנים
עמים
רבים
(סביב)
לירושלם
עצמה
כסדר
סוחרים
גרים
,
ובפרט
ידוע
כי
היבוסי
היה
יושב
בירושלם
גם
בזמן
שנכבשה
הארץ
על
יד
יהושע
(ראה
שו'
א
,
כא)
,
וגם
בימי
דוד
לא
נכרתו
משם
לגמרי
(ראה
ש"ב
ה
,
ו);
ומה
גם
היום
בהיותי
במצרים
אמרו
לי
,
כי
עדיין
בירושלם
כת
גדול
מתפרד
מן
הישמעאלים
,
ויאמרו
כי
הוא
היבוסי
הקדום.
וכלל
הדבר
,
כי
יעד
להם
זה
הנביא
שעַמנו
יהיו
בזמן
החיה
השנית
אדֹנים
וגבורים
בכל
הארץ;
רוצה
לומר:
ירושלם
וכל
הארץ
אשר
סביבותיה.
וכן
מבואר
ביוסיפון
(ע' 61
- 66
).
והסירותי
דמיו
-
שלישראל
,
ששתו
ואכלו
אותה
,
מתוך
פיהו;
ושיקוציו
אוציא
מבין
שיניו
-
זו
היא
עבודה
זרה.
ונשאר
גם
הוא
לאלהינו
-
שישראל
ירשו
את
ארצם
ועושרם.
והיה
ארצו
כאלוף
במלכות
יהודה
-
'פרינציפטו'
בלעז.
מלשון
"אלוף
תימן"
(בר'
לו
,
טו).
דבר
אחר:
לשון
לימוד
,
ששם
יהיו
בתי
מדרשות
שליהודה.
ועקרון
כיבוסי
-
כמו
שארץ
יבוסי
היא
ליהודה
,
כך
יהיו
גם
עקרון
ליהודה.