תנ"ך - ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאַתֶּ֖ם מְחַלְּלִ֣ים אוֹת֑וֹ בֶּאֱמָרְכֶ֗ם שֻׁלְחַ֤ן אֲדנָי֙ מְגֹאָ֣ל ה֔וּא וְנִיב֖וֹ נִבְזֶ֥ה אָכְלֽוֹ: (מלאכי פרק א פסוק יב)

טקסט וניקוד:

וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן אֲדנָי מְגֹאָל הוּא וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ: (מלאכי פרק א פסוק יב)

טקסט בלבד:

ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו: (מלאכי פרק א פסוק יב)

תיקון קוראים:

ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו: (מלאכי פרק א פסוק יב)
וְאַתּוּן מַחֲלִין יָתֵיהּ בִּדאַתּוּן אָמְרִין פָּתוּרָא דַייָ בְּסִיר הוּא וּבסִירָן מַתְּנָתָא מִנֵיהּ :

מחללים - ב' (בתרי לשנין): מ"א א , מ; מל' א , יב. וחד: ומחללים - נחמ' יג , יז. אותו - כ"ה מלא (בלישנא): ראה הו' י , ו. אדני - קל"ד (בלישנא): ראה עמ' ה , טז.

מחללים ב' ויעלו כל העם ואתם מחללים. וחד ומחללים את יום השבת .

מחללים - ב'; וניבו - ל'.

ואתם מחללים אותו - את שמי. וניבו נבזה אכלו - ניבו של מזבחי השגור בשפתותיכם זהו תמיד: נבזה אכלו , אתם אומרים עליו; כלומר: כבר הוצאתם עליו דבה זו , וניב זה החזקתם למזבחי. אכלו - מאכלו.

וניבו נבזה אכלו - אתם אומרים שמאכל שולחני נבזה הוא; דעו לכם , כי מי שאומר בניבו כן , מאכלו יהא נבזה וטמא.

ואתם. מגואל הוא - והטעם: למה נשמור עצמינו להיות קדושים לאכול לחם הפנים? כי לא יספיק לנו! טוב שיהיה מגואל. וניבו נבזה אכלו - הטעם כפול: וניבו הוא 'לחמו' , מגזרת "תנובה" (יש' כז , ו); וככה "ניב שפתים" (יש' נז , יט) , שהוא פרי השפתיים; כי כל דבר יש לו פרי כפי עניינו.

ואתם מחללים אותו כשתאמרו: שלחן יי' מגואל הוא וניבו נבזה אכלו - פירוש: והתנובה שלו , והוא לחם הפנים , נבזה מי שיאכל אותו.

אבל בכם בחרתי ולא בהם , ואתם , שבחרתי בכם , מחללים אתו (בנוסחנו: אותו) - את שמי. וניבו - ואף תנובת המנחה והשמן והיין שאתם מביאין עם הקרבן , שלא היה לי לִבזות - נבזה הוא אוכל התנובה על ידי הקרבן המגואל.

ואתם מחללים אותו - הפך הגוים , שהם מכבדים ומגדלים שמי (ראה לעיל , יא). וכי יש חלול גדול מזה שתאמרו שלחן יי' מגואל הוא? כמו שפירשנו "נבזה הוא" (לעיל , ז). וניבו נבזה אכלו. וניבו - ודְברוֹ , כמו "בורא ניב שפתים" (יש' נז , יט); רוצה לומר: דברו שלכהן המקריב , מהו שאומר תמיד? נבזה אכלו! כלומר: לחם המזבח ואכלו , שהוא החלב והדם , מגואל ונבזה הוא. ויש מפרשים (ראה ראב"ע) וניבו - מעניין "תנובה" (יש' כז , ו). ויונתן תרגם: "בסיר הוא ובסירן מתנתא מיניה".

מגואל הוא - נבזה. וניבו - לשון "תנובה" (יש' כז , ו); והוא הלחם הפנים. כלומר: התנובה שלשלחן הוא נבזה למי שיאכל אותו , שאינו אוכלו בקדושה.
ריכוז קישורים