תנ"ך - ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אמר ה' צבאות והבאתם גזול ואת־הפסח ואת־החולה והבאתם את־המנחה הארצה אותה מידכם אמר ה': ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַאֲמַרְתֶּם֩ הִנֵּ֨ה מַתְּלָאָ֜ה וְהִפַּחְתֶּ֣ם אוֹת֗וֹ אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וַהֲבֵאתֶ֣ם גָּז֗וּל וְאֶת־הַפִּסֵּחַ֙ וְאֶת־הַ֣חוֹלֶ֔ה וַהֲבֵאתֶ֖ם אֶת־הַמִּנְחָ֑ה הַאֶרְצֶ֥ה אוֹתָ֛הּ מִיֶּדְכֶ֖ם אָמַ֥ר יְהוָֽה: ס (מלאכי פרק א פסוק יג)

טקסט וניקוד:

וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת־הַפִּסֵּחַ וְאֶת־הַחוֹלֶה וַהֲבֵאתֶם אֶת־הַמִּנְחָה הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְכֶם אָמַר יְהוָה: ס (מלאכי פרק א פסוק יג)

טקסט בלבד:

ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אמר ה' צבאות והבאתם גזול ואת־הפסח ואת־החולה והבאתם את־המנחה הארצה אותה מידכם אמר ה': ס (מלאכי פרק א פסוק יג)

תיקון קוראים:

ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אמר יהוה צבאות והבאתם גזול ואת־הפסח ואת־החולה והבאתם את־המנחה הארצה אותה מידכם אמר יהוה: ס (מלאכי פרק א פסוק יג)
וְאִם תֵּימְרוּן הָא דְאֵיתִינָא מִלֵיאוּתַנָא וְשַׁנֵיקתּוּן יָתֵיהּ אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וּמֵיתַן אַתּוּן בְּקֻרבָּנִין הַאֲקַבֵּיל יָתֵיהּ בְּרַעֲוָא מִיַדכוֹן אֲמַר יְיָ :

אותו - כ"ה מלא (בלישנא): ראה הו' י , ו. החולה - ב' מלא (בלישנא): מל' א , יג; נחמ' ב , ב. אותה - ב' מלא בסיפרא: הו' ד , יט; מל' א , יג. אותה - י"ב מלא (בלישנא): ראה הו' ד , יט. אותה - י"ג מלא (בלישנא): ראה הו' ד , יט. אמר יי' - כ' סופי פסוקים: ראה עמ' א , ה. אמר יי' - מן 'בן יכבד אב' (מל' א , ו) עד סוף הספר 'אמר יי' צבאות' בר מן ג': מל' א , יג; ב , טז; ג , יג.

חולה החולה ב' מל' ואת הפסח ואת החולה ואתה אינך חולה .

מתלאה - ל'; והפחתם - ל'; החולה - ב' מל'; אותה - ב' מל' בסיפ'.

ואמרתם הנה מתלאה - בהמה כחושה , ואנו עניים , ואין יכולת [בידינו] להשיג למבחר נדרים. וכן תירגם יונתן: "דאייתינא מליאותנא". והפחתם אותו - זו אחת מאחת עשרה תיבות של 'תיקון סופרים': והפחתם אותו - 'אותי' נכתב , אלא שכִּינה הכתוב וכתבו אותו (ראה מכיל' בשלח שירה ו). והפחתם - והדאבתם , לשון "מפח נפש" (איוב יא , כ). 'אותי' - את שולחני.

ואמרתם הנה מתלאה והפחתם - כשחולקין לכם משולחן גבוה , אתם אומרין: בחנם נלאינו שבאנו מרחוק בשביל לחם גדול כפול שבא לחלקינו; ובדבר זה אתם מפיחים ומצערים כלפי שמים. והפחתם - לשון צער; כמו "הפח בחורים" (יש' מב , כב) , וכמו "מפח נפש" (איוב יא , כ).

ואמרתם. מתלאה - חסר ה"א , כמו "מזה בידך" (שמ' ד , ב): מה זאת התלאה? בעבור המאֵרה (ראה מל' ב , ב) אין לחם לשום בשולחן! והפחתם אותו - שהוא כמו פיח , ואין בו כדי. והבאתם - הנה השולחן רֵק , ועל המזבח מנחה; איננו כאשר רציתי.

ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו - פירוש: כשיביאו אליכם הכבש הטוב , הפחתם אותו ברוחכם ותאמרו: למה תַּלאו אותנו? כי הוא רע! וזה הדבר תעשו אותו בערמה , לפי שתקחו אותו לעצמכם , ותביאו הגזול והפסח והחולה.

ואמרתם הנה מתלאה - ואתם אומרים: הרי יגיעה גדולה היא לנו לדקדק בכל זה , ומי יוכל לעמד בדבר?! ולכך אינכם מדקדקים להביא לפני קרבן הראוי לי , והרי אתם עושים לכם קרבנכם למפח נפש; שאתם סבורים שאכפר לכם בו וארצה אותו - והוא נבזה ומגואל בעיני (ראה לעיל , יב)! נמצאת תקות קרבנכם מפח נפש (ע"פ איוב יא , כ) , שאתם מביאים גזול את (לפנינו: ואת) הפסח וגו' , ועליו אתם מביאים את המנחה; הארצה אותה?! ולכך אף "ניבו נבזה אכלו" (לעיל , יב).

ואמרתם - עתה יוכיח ישראל , המביאים את הקרבן. תאמרו בהביאכם השה לעזרה: הנה מתלאה; כלומר , יאמר כל אחד בהביאו הקרבן: כמה אני יגע ונלאה מזה השה שנשאתי על כתפי! רוצה לומר , שהוא שמן ובעל בשר. והפחתם אותו - תפילו אותו על הקרקע דרך בזיון. כן תרגם יונתן: "ושניקתון יתיה"; כמו "וינער יי'" (שמ' יד , כז) , שתרגומו: "ושניק" (ת"א). ויש מפרשים אותו (ראה רש"י) מעניין "מפח נפש" (איוב יא , כ) , שעניינו: דאבון נפש (ע"פ דב' כח , סה) , כלומר: תכאיבו ותדאיבו נפש בעל השה , כי גזלתם אותו; כמו שנאמר: והבאתם גזול. ואדני אבי ז"ל פירש והפחתם - מעניין "נופח באש פחם" (יש' נד , טז) , כלומר: הם אומרים כי הם יגעים ונלאים מטורח הקרבן שנשאו על כתפם , לומר שהוא שמן ובעל בשר , והוא בהפך: כי כל כך הוא כחוש ודל בשר , שאם תִנפחו בו יפול לארץ. ויונתן תרגם הנה מתלאה: "הא דאייתינא מליאותנא".

מתלאה - אתם אומרים: מה טורח ותלאה הוא זה שציוונו הבורא להקריב קרבנות , כבר נלאינו מהם! והפחתם אותו - כאדם המבזה הדבר , שהוא מֵפִיחַ בו בהבל פיו; ולשון נפיחה הוא.
ריכוז קישורים