תנ"ך - וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונדר וזבח משחת לאדני כי מלך גדול אני אמר ה' צבאות ושמי נורא בגוים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאָר֣וּר נוֹכֵ֗ל וְיֵ֤שׁ בְּעֶדְרוֹ֙ זָכָ֔ר וְנֹדֵ֛ר וְזֹבֵ֥חַ מָשְׁחָ֖ת לַאדֹנָ֑י כִּי֩ מֶ֨לֶךְ גָּד֜וֹל אָ֗נִי אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּשְׁמִ֖י נוֹרָ֥א בַגּוֹיִֽם: (מלאכי פרק א פסוק יד)

טקסט וניקוד:

וְאָרוּר נוֹכֵל וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַאדֹנָי כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם: (מלאכי פרק א פסוק יד)

טקסט בלבד:

וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונדר וזבח משחת לאדני כי מלך גדול אני אמר ה' צבאות ושמי נורא בגוים: (מלאכי פרק א פסוק יד)

תיקון קוראים:

וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונדר וזבח משחת לאדני כי מלך גדול אני אמר יהוה צבאות ושמי נורא בגוים: (מלאכי פרק א פסוק יד)
וְלִיט דְּיַעֲבֵיד בִּנכַל וְאִית בְּעֶדרֵיהּ דְּכַר וְהוּא חַיָיב לְמִדַּר וְדָבַח דִּמחַבַּל קֳדָם יְיָ אֲרֵי מֶלֶך רָב אֲנָא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וּשׁמִי חַסִין בְּעַמְמַיָא :

וארור - ה"י ראשי פסוקים נסב ו"ו מיחדין: ראה עמ' ח , ג. נוכל - ג' (ב' כתיב נא וחד כתיב נו , בשני לשונות): בר' ג , ב; יש' ד , א; מל' א , יד. וזבח - ב' מלא , חד מלא בראשה (ו"ו בראש התיבה) וחד מלא במצעה (ו"ו באמצע התיבה): יש' סו , ג; מל' א , יד. משחת - ב': מל' א , יד; מש' כה , כו. לאדני - ז' כתיב אל"ף (ללא צירוף שם הויה): בר' יח , ל , לב; יש' כח , ב; מל' א , יד; תה' כב , לא; קל , ו; *דנ' ט , ט. לאדני - קל"ד (בלישנא): ראה עמ' ה , טז.

נוכל - ג'; וזבח - ל'; משחת - ב'; לאדני - ז' כת' א'.

נוכל - מתנכל במרמה , לבא לפני בדברי שקר , לאמר: אין לי טובה מזו. ויש בעדרו זכר - איל ההגון לעולה , והוא נודר וזובח משחת - בעל מום; כמו "משחתם בהם" (וי' כב , כה).

וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונודר וזובח משחת ליי'. וארור נוכל - כמו "בנכליהם" (במ' כה , יח); 'אינייניר' בלעז. והוא שמתנכל ומערים , שנודר להקריב זכר תמים וזובח אותו שיש בו מום. ואותו שיש בו מום קורא 'משחת' - כמו "משחתם בהם מום בם" (וי' כב , כה).

וארור נוכל ויש בעדרו - חושב , מגזרת "בנכליהם" (במ' כה , יח) , דרך מרמה. זכר שהוא תמים. ומשחת - כמו 'מושלך'.

וארור נוכל - פירוש: חושב; ודמיונו: "ויתנכלו אותו" (בר' לז , יח) , תרגומו: "וחשיבו" (ת"א). וכך יאמר הנביא: ארור מי שחושב זאת המחשבה הרעה , שיש בעדרו זכר תמים ונודר וזובח דבר משחת ליי' - והוא בעל מום.

וארור נוכל - ומערים , שמראה כאילו לכבודי עושה , ואינו עושה אלא להנאתו; שיש בעדרו זכר - הראוי לעולה בשעה שנודר [ונודר] , ואחר כך זובח משחת - סריס , לפי שהוא מפוטם ושמן ורך למאכל אדם , ואומר: זה חשוב ומפוטם וזה אקריב , שהזכר אינו חשוב כמהו; ואינו מתכוין אלא לשיירו , לגדל ולדות. משחת - מפוטם; כמו "כן משחת מאיש מראהו" (יש' נב , יד) - בריא וטוב; "למשחה" (שמ' כט , כט); "כי משחתם בהם מום בם" (וי' כב , כה) , שפתרונו: כי פיטומם ושמנם שבהם - מום הוא בם לפניי , הואיל שמחוסר אבר הוא בבציו. ושמי נורא אף בגוים - שיראים לעשות דבר , אלא לפי כבודי הגדול.

וארור נוכל - חושב מחשבה רעה ועושה במרמה; וכן "אשר נכלו לכם" (במ' כה , יח); "וינכלו אותו להמיתו" (ראה בר' לז , יח). וכן תרגום "להרגו בערמה" (שמ' כא , יד): "למיקטליה בנכילו" (ת"א). ויש בעדרו זכר - פירושו: זכר תמים; וכן "כצמר יהיו" (יש' א , יח) - כצמר הלבן; דבר הלמד מעניינו (ע"פ סנה' פו , א); ורבים כמוהם. ונודר וזובח משחת - זכר הנדר , לפי שיש קרבן שהוא כשר לנדבה ואינו כשר לנדר , כמו שרוע וקלוט (ראה וי' כב , כג); לפיכך אמר ונודר , כי אפילו לנדר מביאים קרבן משחת. משחת - רוצה לומר: שיש בו מום; כמו "כי משחתם בהם" (שם , כה) , אלא שהוא שם , וזה פעול. כי מלך גדול אני - ואיך תבזו אותי?! ושמי נורא בגוים - ואתם , שאהבתי אתכם מכל הגוים (ראה לעיל , ב) , לא תיראו ממני!

וארור נוכל - לשון "ולכיליי לא ייאמר שוע" (יש' לב , ה); ואע"פ שזה שרשו 'נכל' וזה שרשו 'כיל' , יש לומר: שני שרשים הן; כמו "ונמלתם את בשר ערלתכם" (בר' יז , יא) , שהוא מן 'נמל' - "המול לו כל זכר" (שמ' יב , מח) , הוא מן 'מול'. נוכל - הוא על משקל "נופל בשדה" (דב' כא , א) , שהוא שם התואר. ופתרון המקרא: ארור יהיה הכיליי והציקן שיש בעדרו זכר תמים שהוא ראוי להקרבה , ואינו מקריבו , אלא נודר וזובח משחת - בעל מום; כמו "כי משחתם בהם מום בם" (וי' כב , כה).
ריכוז קישורים