תנ"ך - ודכה
ידכה
ישח
ונפל
בעצומיו
חלכאים
חל
כאים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וִדְכֶּ֥ה
יִדְכֶּ֥ה
יָשֹׁ֑חַ
וְנָפַ֥ל
בַּ֝עֲצוּמָ֗יו
חֵ֣לכָּאִֽים
חֵ֣ל
כָּאִֽים:
(תהלים פרק י פסוק י)
וִדְכֶּה
יִדְכֶּה
יָשֹׁחַ
וְנָפַל
בַּעֲצוּמָיו
חֵלכָּאִים
חֵל
כָּאִים:
(תהלים פרק י פסוק י)
ודכה
ידכה
ישח
ונפל
בעצומיו
חלכאים
חל
כאים:
(תהלים פרק י פסוק י)
ודכה
ידכה
ישח
ונפל
בעצומיו
חלכאים
חל
כאים:
(תהלים פרק י פסוק י)
יְדַכְדַּךְ
וְיִשְׁוַוח
וְיִפּוֹל
בִּתְקוֹף
כָּמְנוֹי
עֲנִיֵּי
:
ודכה
(ידכה
קרי)
-
י'
כתיב
ו"ו
בריש
תיבותא
וקרי
יו"ד:
יש'
ה
,
כט;
יח'
מד
,
כד;
מו
,
טו;
תה'
י
,
י;
מש'
ב
,
ז;
יא
,
ג;
יג
,
כ;
יז
,
כז;
כג
,
ה;
דה"ב
כד
,
כז.
חלכאים
(חל
כאים
קרי)
-
ה"י
כתב
מלה
חדה
(אחת)
וקרי
תרתין
מלין
(שתי
מלים):
*בר'
ל
,
יא;
שמ'
ד
,
ב;
דב'
לג
,
ב;
יש'
ג
,
טו;
יר'
ו
,
כט;
יח
,
ג;
יח'
ח
,
ו;
תה'
י
,
י;
נה
,
טז;
קכג
,
ד;
איוב
לח
,
א;
מ
,
ו;
נחמ'
ב
,
יג;
דה"א
ט
,
ד;
כז
,
יב.
(וחלופיהון
ח'
כתיב
תרתין
וקרי
חדה:
שו'
טז
,
כה;
ש"א
ט
,
א;
כד
,
ח;
יש'
ט
,
ו;
מד
,
כד;
איכה
א
,
ו;
ד
,
ג;
דה"ב
לד
,
ו.)
ודכה
-
ידכה
ק';
בעצומיו
-
ל';
חלכאים
-
כתב
מלה
חדה
וקרי
תרת'
מלין.
ידכה
ישוח
-
כך
דרך
האורב
,
שמדכה
ומשפיל
ומקטין
עצמו
,
כדי
שלא
יהא
ניכר.
ונפל
בעצומיו
חלכאים
-
ראיתי
במסורת
הגדולה:
חלכאים
-
אחת
מחמש
עשרה
תיבות
הכתובות
תיבה
אחת
ונקראות
שתי
תיבות
,
כגון:
"ותאמר
לאה
בגד"
(בר'
ל
,
יא);
"אשדת
למו"
(דב'
לג
,
ב);
"מלכם
תדכאו
עמי"
(יש'
ג
,
טו).
אף
זה:
חלכאים
-
חיל
של
נשברים;
'כָּאִים'
-
לשון
"נכאה
לבב
למותת"
(תה'
קט
,
טז).
ואם
תאמר:
הנו"ן
מן
השורש
-
יוכיח
עליו
"למען
הכאות
לב
צדיק"
(יח'
יג
,
כב)!
למדנו:
נו"ן
של
'נכאה'
כנו"ן
של
"נראה"
(מ"א
ו
,
יח)
ונו"ן
של
"נקלה"
(יר'
ו
,
יד).
וכן
פתרונו:
ונפל
בעצומיו
של
רשע
זה
,
ברמיזותיו
וקריצותיו
―
לשון
"הגישו
עצמותיכם"
(יש'
מא
,
כא);
"עוצם
עיניו"
(יש'
לג
,
טו)
―
חיל
של
עניים.
דבר
אחר:
בעצומיו
-
על
ידי
גבוריו;
אמר
רבי
סימון
(ראה
שו"ט
י
,
ה):
אין
הרשע
מטיל
בקילורין
שלו
אלא
גבורים
כמותו
,
שנאמר
"ולגוברין
גברי
חיל
דבחיליה
(לפנינו:
די
בחילה)
אמר
לכפתיה
(בנוסחנו:
לכפתָה)
לשדרך
מישך"
וגו'
(דנ'
ג
,
כ).
[ומנחם
(מחברת:
'חלך')
פתר
חלכאים
כמו
'דל
וחלך'
,
והכ'
יסוד
בתיבה.]
ידכה
-
ככה
דרך
האריה
בהכספו
לטרוף
,
שלא
יהי
נודע;
אז
ידלג
על
טרפו.
בעצומיו
-
ידיו
ורגליו
שיש
להם
כח
עצום;
ונכון
הוא
,
כאשר
מצאנו
"יגרם"
(במ'
כד
,
ח)
-
ישבר
גרם
,
והוא
מהבניין
ה'כבד';
ומצאנו
ככה
מה'קל'
"לא
גרמו
לבקר"
(צפ'
ג
,
ג);
הנה
יהיה
'עִצֵּם'
,
"והאחרון
עִצְּמוֹ"
(ראה
יר'
נ
,
יז)
מה'כבד';
גם
יהיה
מה'קל'
,
והנה
יהיה
טעם
בעצומיו
-
השוברי
העצמים.
וחלכאים
-
פירשתיו
(לעיל
,
ח).
ועוד
ספר
דרך
אחרת
שעושה
הרשע
,
והוא
מה
שאמר:
ידכה
ישוח.
ידכה
ישח
-
כתוב
בו"ו
וקרי
ביו"ד
,
והו"ו
והיו"ד
מתחלפים.
אמר
,
כי
עוד
בענין
אחר
הוא
דרך
הרשע
לתפש
העניים:
יעשה
עצמו
דכא
ושח.
הוא
וחבורתו
יעשו
עצמם
חולים
ומדוכאים
,
כדי
שלא
ישמרו
בני
אדם
מהם
ויבאו
עמהם
בחבורה
בדרך;
וכשהם
רחוקים
מן
הישוב
,
מראים
להם
כחם
ועצמם
ותופשים
אותם;
זהו
ונפל
בעצומיו
חלכאים.
והוא
כתיב
מלה
אחת
וקרי
שתי
מלות:
חיל
כאים
,
ופירושו:
עדת
הנכאים
והחלושים.
ועצומיו
-
שם
או
תאר
לאבריו
העצומים
,
ידיו
ורגליו.
וכל
אלה
הדברים
שספר
בענין
הרשע
-
להראות
,
כי
בכל
הדרכים
האלה
שישמר
מבני
אדם
ולא
ישמר
מהאל
,
מראה
עצמו
כי
איננו
ירא
מהאל
,
כי
אומר
בלבו:
אינו
רואה
ואינו
יודע;
כמו
שאומר:
אמר
בלבו
שכח
אל.
אמר
בלבו
שכח
אל
-
אם
ידע
,
שכח;
או
פירושו
,
כי
איננו
יודע
כלל
,
כאדם
ששכח
הדבר
,
שאינו
יודעו;
או
כאדם
שיודע
הדבר
ומסתיר
פניו
ואינו
רוצה
לראותו
לעולם.
לפיכך
אמר:
קומה
יי'.
קומה
יי'
אל
נשא
ידיך
-
לפי
שהרשע
אומר
כי
אינך
רואה
,
קומה
ונשא
ידך
עליו.
אל
תשכח
עניים
-
כמו
שהרשע
אמר:
שכח
אל.
וכתוב
עניים
וקרי
ענוים
(ראה
פירושו
לתה'
ט
,
יט).
והזכיר
אחר
כן
תחבולה
אחרת
,
והוא:
ידכה
ישוח
-
כלומר:
יעשה
עצמו
נדכה
ושח
לחליו
,
כדי
שלא
תשמר
ממנו
החבורה
המזדמנת
לו
,
וילך
עמהם
בלא
כח;
ובהגיעו
אתם
למקום
רבצו
ביערים
או
בפחתים
,
יראה
אז
רב
כחו
וגבורתו
ולִסטאוּתו;
ואז
חיל
הכאים
,
רוצה
לומר:
עדת
הנדכאים
,
תפול
בעצומיו
-
רוצה
לומר:
ידיו
ורגליו
שהם
עצומים.
והנכון
-
היותו
מענין
"עוצם
עיניו"
(יש'
לג
,
טו)
,
כלומר:
במקומות
שנסתר
שם
ואורב
שם
בגבורתו
ובכחו.
או
נפרש
חילכאים
-
ממון
הנדכאים.
והיא
כתובה
מלה
אחת
ונקראת
בשתים
,
כמו
"מלכם
תדכאו
עמי"
(יש'
ג
,
טו)
,
וכן
"ותאמר
לאה
בגד"
(בר'
ל
,
יא)
,
וכן
"מימינו
אשדת
למו"
(דב'
לג
,
ב);
והם
חמש
עשרה
תיבות
,
כמו
שכתוב
במסורת.
ידכה
ישוח
-
כשהולך
הרשע
בדרך
,
הוא
הולך
כמו
מדוכא
ונכנע
,
שלא
יזהרו
ממנו
בני
אדם;
וכשבא
ליפול
על
ממון
הנדכאים
לגזול
ולחמוס
,
הוא
נופל
בכל
כוחו
ובכל
עצומיו.
חלכאים
-
היא
מילה
מורכבת:
חל
-
כאים;
וכאים
-
כמו
'מדוכאים'.