תנ"ך - תהלים פרק קי פסוק ז - מנחל בדרך ישתה על־כן ירים ראש: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מִ֭נַּחַל בַּדֶּ֣רֶךְ יִשְׁתֶּ֑ה עַל־כֵּ֝ן יָרִ֥ים רֹֽאשׁ: פ (תהלים פרק קי פסוק ז)

טקסט וניקוד:

מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל־כֵּן יָרִים רֹאשׁ: פ (תהלים פרק קי פסוק ז)

טקסט בלבד:

מנחל בדרך ישתה על־כן ירים ראש: פ (תהלים פרק קי פסוק ז)

תיקון קוראים:

מנחל בדרך ישתה על־כן ירים ראש: פ (תהלים פרק קי פסוק ז)
מִפֻּם נְבִיָּיא בְאוֹרְחָא אוּלְפָן יְקַבֵּל מְטוּל הֵיכְנָא יִזְקוֹף רֵישָׁא :

מנחל - ד': דב' ג , ח; יהו' יב , א; מ"ב כד , ז; תה' קי , ז.

מנחל - ד'.

מנחל בדרך ישתה - מנילוס הנהר; בדרך הליכתו היתה ארצו שותה ולא היתה צריכה למי גשמים , על כן היה מרים ראש ומתפאר: "יאור לי ואני עשיתיני" (ראה יח' כט , ג , ט). ענין אחר: יש לפרש המזמור הזה בדוד: "נאם יי' לאדני" (לעיל , א) - על עסקי אדוני שאול , כשהייתי נרדף מפניו. "שב לימיני" (שם) - התעכב והמתן לתשועתי. "לאדני" - 'על אדני' , כמו "ואמר פרעה לבני ישראל" (שמ' יד , ג) ["וישאלו אנשי המקום לאשתו" (בר' נו , ז)]. "מטה עוזך ישלח יי' מציון" (לעיל , ב) - מעשים טובים המצויינין בידך. דבר אחר: עוד תמלוך בציון , ושם ישולח לך מטה עוז , ואז תרדה "בקרב אויביך" (שם). "עמך נדבות ביום חילך" (לעיל , ג) - עם ישראל יתנדבו לעזרתך ביום שתעשה חיל , כמו שמפורש בדברי הימים , שהיו נקבצים עליו כל שבט ושבט: "בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה" וגו' (דה"א יב , כא); "ומן הגדי נבדלו אל דוד" וגו' (שם , ט). "בהדרי קדש מרחם משחר" (לעיל , ג) - בשביל הדרת קדושה שהיו בך מנעוריך. "לך טל ילדותיך" (שם) - ילדות טובה ופרק נאה שהיה בך , תהיה לך כטל שהוא נעים וערב , ותעשה לך פירות להצליחך. "נשבע יי'" וגו' (לעיל , ד) - שהמלכות תהא לך עולמית. "אתה כהן לעולם" (שם) - ואיזו מן הכהונות? כהונה שהיא למעלה מכהונת מלכי צדק , וזו היא כהונת מלכות , שהיא למעלה מכהונה גדולה בשלשים מעלות (ראה משנה אבות ו , ה). "על דברתי מלכי צדק" (לעיל , ד) - למעלה מפקודת מלכי צדק שהיה "כהן לאל עליון" (בר' יד , יח); ואם תאמר: אף הוא מלך היה? מלוכה על הגוים אינה מלוכה חשובה כנגד ישראל. יי' יהיה תמיד "על ימינך" (לעיל , ה) - להושיעך , אשר "מחץ ביום אפו מלכים" (שם) שנלחמו עם אברהם (ראה בר' יד , טו) ועם יהושע (ראה יהו' י - יב) ועם ברק (ראה שו' ד - ה; מכיל' בשלח שירה ו). "ידין בגוים מלא גויות" (לעיל , ו) - ועוד בימי חזקיהו בנך ידין באוכלוסי סנחריב קיבוץ פגרים מתים (ראה מ"ב יט , לה; יש' לז , לו) וימחץ סנחריב , ראשה של נינוה ואשור , שהיא "ארץ רבה" (לעיל , ו) , אשר מנחל בדרך היה שותה - שנתפאר ששתו אוכלוסיו מימי הירדן , שנאמר "אני קרתי ושתיתי מים" וגו' (מ"ב יט , כד). על כן ירים ראש - היה משתבח ומתפאר בגודלו.

מנחל - הטעם: כל כך היו האויבים מפחדים ממנו , כי בלכתם בדרכים היה שותה מנחליהם , ואין לאל ידם למונעו; על כן היה מרים ראש. ויש אומרים , כי מרוב צבאותיו היה צריך ללכת דרך ששם נחל , כי לא יספיקו לו המעיינים. או הטעם , שיובא אליו בדרכים המים מן הנחלים , בלי פחד , כדרך "מי ישקיני מים" (ש"ב כג , טו). ואל תתמה על ישתה גם ירים , כי הנה "מחץ" (לעיל , ו) לשון עבר; והנה הוא על דרך המדבר על זמן עומד , וכמוהו רבים.

מנחל בדרך ישתה - כל כך הפיל חללים , עד שהלך נחל מדמם; ואמר ישתה על דרך משל , כמו "ודם חללים ישתה" (במ' כג , כד). על כן ירים ראש - על כן , כשנצח כל מלחמות אויביו , הרים ראש על כלם; וכן אמר "ויעש דוד שם בשובו מהכות את ארם בגיא מלח" וגו' (ש"ב ח , יג). והנוצרים מפרשים זה המזמור על ישו. ואמרו , כי בפסוק הראשון יתבאר בו האב והבן; שהם קוראים "נאם יי' לאדוני" (לעיל , א) בקמץ הנו"ן , ואמרו: היאך יֹאמר יי' "לאדנָי"? אלא שהם שנים , והרוח - השלישי. ועוד טעות אחר קוראים בזה המזמור: "עמך נדבות" (לעיל , ג) - קוראים אותו 'עִמך' , בחיריק העי"ן. ואומרים "בהדרי קדש" (שם) - הוא ה"קדש" שנולד "מרחם" (שם). ואתה תאמר להם על טעות קריאתם , כי גירולמש המעתיק שלהם טעה; כי "לאדני" (לעיל , א) - בחירק הנו"ן , והוא אומר על דוד , כמו שפירשנו; ואיך יוכלו להחזיק טעות איש אחד כנגד אנשים רבים? כי ממזרח שמש ועד מבואו ימצא בכל הספרים בחרק הנו"ן , וכן "עמך נדבות" (לעיל , ג) - בפתח העי"ן; והלא הם אומרים כי התורה שלנו עדות להם , אם כן יאמינו בעֵד! ועל טעות אמונתם תאמר להם: אם האב והבן הם אלהות , אין צריך האחד לחבירו , כי לא יקרא 'אלוה' אם יצטרך לזולתו; ואיך יאמר האב לבן "שב לימיני עד אשית אויביך" (לעיל , א)? אם כן צריך הוא לימינו ולעזרתו , אם כן חולשה אתו , והאלוה אינו חלש וחסר היכולת! והיאך אמר לו "אתה כהן לעולם" (לעיל , ד) , ומקודם לא היה כהן ונגיד? ואם יאמרו: 'כהן' כמשמעו , ויאמרו: מהיום ואילך תהיה הכהונה בענין אחר , לא שיהיו מקריבים בשר ודם כמו שהיו מקריבים עד היום , אלא לחם ויין , כמו שעשה מלכי צדק , שנאמר "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון" (בר' יד , יח) - אמור להם: למי אומר "אתה כהן" (לעיל , ד)? לבן הוא אומר , כמו שאמר מתחלת המזמור עד זה הפסוק , וכן מזה הפסוק עד סוף המזמור! והכהן הוא העובד המקריב , והאלוה לא יקריב , אבל יקריבו לפניו! ואם יאמר לאדם בעולם - ואינו מדרך המזמור - למי יאמר? כי הם אין להם לכהן משפחה , אלא כל הבא ימלא את ידו (ע"פ מ"א יג , לג) , ואם כן , למי יאמר "נשבע יי' ולא ינחם אתה כהן לעולם"? ועוד , למה שִנה רצונו , כי מתחלה צוה להקריב בשר ואחר כך לחם ויין? ואיך אמר "ולא ינחם" , והרי נחם? והלא לא נתנה התורה לזמן! והנה מלאכי , חותם הנביאים , אמר: "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב... חוקים ומשפטים" (מל' ג , כב); ואמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא" (שם , כג) , והנה אליהו לא בא עדיין , ולא יבא עד זמן ימות המשיח; והנה אמר , שיזכרו תורת משה לעשותה , כמו שצוה אותו בסיני , לא כמו שצוה ישו; מזה תראה , כי לא תשתנה התורה לעולם , אלא כמו שנתנה למשה כן תהיה לעולם. ועוד: אמר "מחץ ביום אפו מלכים" (לעיל , ה) , ואיה המלחמות שנלחם ישו והמלכים אשר נצח? ואיך אמר "ידין בגוים מלא גויות" (לעיל , ו) , והוא לא בא לדון אלא הנשמות ולהושיען? ואמר: על כן ירים ראש - ועד היום ההוא לא הרים ראשו? יפקחו העורים את עיניהם , ויאמרו: "אך שקר נחלו אבותינו" (יר' טז , יט).

ומנחל בדרך ישתה - רוצה לומר , שיפיל כל כך חללים מהם , עד שילך מדמם נחל. ואמר: ישתה - דרך משל , כאמרו "ודם חללים ישתה" (במ' כג , כד) , והוא משל לנקמה גדולה; ועל כן ירים ראש - כדרך "עתה ארומם עתה אנשא" (יש' לג , י). או פירושו: ירום ראש עמו. או פירושו: ירים עמו , שהוא ראש לכל העמים. זהו ביאור המזמור לדעתי. וזולתי פירש בו דרך אחרת בקצת מקומות. ורבותינו ז"ל פירשו כל המזמור בענין המשיח , ואמרו ז"ל (שו"ט יח , כט): לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מושיב משיח לימינו ואברהם משמאלו , ופניו של אברהם מתכרכמות ואומר: בן בני יושב לימינו , ואני על שמאלו!? והקדוש ברוך הוא מפייסו וכו'. וכל זה משל על היות המשיח בתכלית ההצלחה , כאמרם במקום אחר (תנח' תולדות יד): "ירום" מאברהם , "ונשא" ממשה , "וגבה" ממלאכי השרת (ראה יש' נב , יג) , כמו שפירשנו בחיבורינו הגדול במסכת אבות (בפתיחה). וכן הענין הנה , שתעלה הצלחתו על הצלחת אברהם , שהיה ראש האומה והתחלת הדת. והתכרכמות הפנים הוא משל על המעטת ההמון בעת ההיא מעלתו , בהקש אל מעלת המשיח , כהמעטת ישיבת השמאל בהקש אל ישיבת הימין; וכענין אמרוֹ "וחפרה הלבנה ובושה החמה" (יש' כד , כג); "הגפן הובישה" (יואל א , יב). ובדרש אחר דרשוהו על אברהם , שהיה נקרא 'אדון' בפי הכל: "אדני שמעני" (בר' כג , טו); "שמענו אדני" (שם , ו); והכוונה - לבחירת זרעו להיות ממנו כהנים ומלכים. ו"שב לימיני" (לעיל , א) - כמו 'חכה לישועתי'; ו"שב" - כמו 'דום וחכה' לתשועת ימיני. "עד אשית אויביך" (שם) - רמז למלחמת אמרפל וחביריו (ראה בר' יד ותנח' בשלח טז). ואז "מטה עוזך" (לעיל , ב) - לחזק אותך , "ישלח יי' מציון" (שם) , והוא ירושלים , שיצא מלכי צדק מלך שלם לקראתו (ראה בר' יד , יח). "ובקרב אויביך" (לעיל , ב) - רוצה לומר: בתוך המלחמה. ו"עמך נדבות" (לעיל , ג) - רמז על ענין "וירק את חניכיו" (בר' יד , יד) , ועל ענר אשכול וממרא שהתנדבו לצאת לקראתו (ראה שם , כד). ו"מרחם משחר" (לעיל , ג) - כדרך 'בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו' (ב"ר סד , ד) , שרמז על טוב הכנתו מעת הילדות. ו"אתה כהן לעולם" (לעיל , ד) - רוצה לומר , שכל עובדי האל יתייחסו אליך. ו"על דברתי מלכי צדק" (שם) - שאמר לו: "ברוך אברם לאל עליון" (בר' יד , יט) , רוצה לומר: לעבודתו יתעלה. ו"מחץ ביום אפו מלכים" (לעיל , ה) - רמז על ארבעת המלכים (ראה בר' יד , א). ו"ידין בגוים" (לעיל , ו) - רמז על נבואת בין הבתרים: "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי" (בר' טו , יד). ו"מלא גויות" (לעיל , ו) - על ענין "מצרים מת על שפת הים" (שמ' יד , ל). ו"מחץ ראש" (לעיל , ו) - רמז על פרעה; ואמר "רבה" (שם) - חשובה ומעולה , רוצה לומר: מצרים. ומנחל בדרך ישתה - רמז על נילוס שהיה משקה כל ארצו , ולא היה צריך למטר; ועליו היה מרים ראש - רוצה לומר: מתפאר , ואומר "לי יאורי" וכו' (יח' כט , ג). ואף המפרשים אותו על דוד , יש מפרשים אותו על סוף מלכותו , כשאמרו לו "לא תצא אתנו עוד במלחמה" (בנוסחנו: עוד אתנו למלחמה; ש"ב כא , יז); ו"שב לימיני" (לעיל , א) - כלומר: להתעסק בעבודת האל , והוא ישלח עזרו ומטה עזו (ראה לעיל , ב). ו"עמך נדבות" (לעיל , ג) - ללכת במלחמה , אע"פ שאינך עמהם. וכל המזמור אפשר להמשך על זה גם כן.

מנחל בדרך ישתה - כשילך המלך דוד עם אוכלוסין שלו ממקום למקום , לא יספיקו לו מי בורות , שיחין ומערות , אלא נחלים נובעין יחפרו וישתו מים. על כן - על זאת הגדולה שיתן לו הבורא , ירים ראשו ויהיה מלך גדול ויצליח בכל מעשיו.