תנ"ך - למה
רגשו
גוים
ולאמים
יהגו־ריק:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
לָ֭מָּה
רָגְשׁ֣וּ
גוֹיִ֑ם
וּ֝לְאֻמִּ֗ים
יֶהְגּוּ־רִֽיק:
(תהלים פרק ב פסוק א)
לָמָּה
רָגְשׁוּ
גוֹיִם
וּלְאֻמִּים
יֶהְגּוּ־רִיק:
(תהלים פרק ב פסוק א)
למה
רגשו
גוים
ולאמים
יהגו־ריק:
(תהלים פרק ב פסוק א)
למה
רגשו
גוים
ולאמים
יהגו־ריק:
(תהלים פרק ב פסוק א)
לְמָה
מִתְרַגְשִׁין
עַמְמַיָּא
וְאוּמַּיָּא
מְרַנְּנִין
סְרִיקוּתָא
:
למה
רגשו
גוים
-
רבותינו
(ראה
שו"ט
ב
,
ג)
דרשו
את
העיניין
על
מלך
המשיח;
ולפי
משמעו
ולתשובת
המינים
,
נכון
לפותרו
על
עצמו
,
לעיניין
שנאמר
"וישמעו
פלשתים
כי
משחו"
ישראל
"את
דוד
למלך"
עליהם
,
ויקבצו
פלשתים
את
מחניהם
,
ונפלו
בידו
(ראה
ש"ב
ה
,
יז
ואי');
ועליהם
אמר:
למה
רגשו
גוים
ונתקבצו
,
ולאמים
יהגו
בלבם
ריק
,
אשר
נתיצבו
מלכי
ארץ
ורוזנים
נוסדו
יחד?
[ולאומים
-
מנחם
(מחברת:
'אם')
פתר
'לאומים'
ו'אומים'
ו'גוים'
כלם
קרובי
ענין.
ורוזנים
-
'שינורש'
בלעז.
נוסדו
-
לשון
סוד
,
'פורקונשייליירנט'
בלעז.]
ומה
היא
העיצה?
ננתקה
את
מוסרותימו
-
אילו
רצועות
שקושרין
העול
בהם
,
['דישרונפרונמש
לורקוניונגלש'
בלעז.
עבותימו
-
'לורקורדש'
בלעז.]
למה
רגשו
-
הנכון
בעיני
,
כי
זה
המזמור
חברו
אחד
מהמשוררים
על
דוד
ביום
המשחו
,
על
כן
כתוב
"אני
היום
ילדתיך"
(להלן
,
ז);
או
על
המשיח.
ורגשו
-
כמו
"חברו"
(בר'
יד
,
ג)
,
וכמוהו
"מרגשת
פועלי
און"
(תה'
סד
,
ג).
ולמ"ד
לאומים
-
שורש
,
כמו
"ולאם
מלאום
יאמץ"
(בר'
כה
,
כג).
יהגו
ריק
-
בדיבור
,
כמו
"ולשוני...
יהגה
רמיה"
(איוב
כז
,
ד);
והדבור:
"ננתקה
את
מוסרותימו"
(להלן
,
ג).
למה
רגשו
גוים
-
דברי
אחד
מהמשוררים
הנביאים
,
על
דוד
או
על
המשיח.
ומלת
רגשו
-
התחברו
,
כמו
"מרגשת
פועלי
און"
(תה'
סד
,
ג).
[?]
אמר
,
שמלת
רגשו
-
כמו
"המון"
(יש'
יג
,
ד)
ו"קול
שאון"
(שם)
,
וכן
פירש
"מרגשת"
,
גם
"בית
(בנוסחנו:
בבית)
אלהים
נהלך
ברגש"
(תה'
נה
,
טו);
גם
הוא
נכון
בעבור
ולאומים
יהגו
ריק.
אם
זה
על
המשיח
-
הנה
הוא
על
גוג
ומגוג
,
ואם
על
דוד
-
הוא
על
הגוים
שהיו
סביבות
ירושלם
שנלחמו
עמו
,
כמו
ארמים
ואדום
ופלשתים
ועמלק
(ראה
ש"ב
ח).
למה
רגשו
גוים
-
זה
המזמור
הוא
המזמור
השני
,
וכן
מצאנו
אותו
בכל
הספרים
המדויקים
,
שהוא
ראש
מזמור;
ובחשבון
כתוב
בו
'שני'.
ומקצת
רבותינו
אמרו
(ברכות
ט
,
ב)
,
כי
'אשרי'
(תה'
א)
ו'למה
רגשו
גוים'
מזמור
אחד;
ואמרו
(ברכות
י
,
א):
כל
פרשה
שהיתה
חביבה
לדוד
,
פתח
בה
ב'אשרי'
וסיים
ב'אשרי'
,
וזאת
הפרשה
פתח
"אשרי
האיש"
(תה'
א
,
א)
וסיים
"אשרי
כל
חוסי
בו"
(להלן
,
יב).
וטעם
למה
נסמך
מזמור
זה
למזמור
זה
,
לא
נודע
אצלנו
למה
סדר
אותם
בסדר
שהם
מסודרים
,
כי
אינם
מסודרים
על
סדר
המעשים.
כי
הנה
המזמור
השלישי
הוא
על
דבר
אבשלום
,
ואחריו
כמה
מזמורים
שהיה
ענינם
קודם
מעשה
אבשלום
זמן
רב;
והנה
בסוף
הספר
מזמור
קמ"א
,
'בהיותו
במערה
תפלה'
,
שהיה
על
שאול;
לפיכך
לא
נוכל
לפרש
כי
נסדרו
המזמורים
על
סדר
המעשים.
וזה
המזמור
אמרו
דוד
בתחלת
מלכותו
,
שנתקבצו
הגוים
עליו
,
כמו
שנאמר
"וישמעו
פלשתים
כי
משחו
את
דוד
למלך
על
ישראל
ויעלו
כל
פלשתים
לבקש
את
דוד"
(ש"ב
ה
,
יז);
וזהו
שאמר:
רגשו
,
שכל
פלשתים
עלו;
ורגשו
-
ענין
קבוץ
והמון
רב
,
כמו
"מרגשת
פועלי
און"
(תה'
סד
,
ג);
ותרגום
"והשבתי
את
המון
מצרים"
(יח'
ל
,
י):
"ואבטילית
רגשת
מצראי".
יהגו
ריק
-
כי
בבאם
למלחמה
היו
מדברים
גבוהות
,
לפי
שנצחו
את
ישראל
במלחמת
שאול
ובניו
,
ומת
שאול
ובניו
ומגפה
גדולה
היתה
בעם
(ראה
ש"א
לא
,
ו);
ועד
עתה
לא
היה
מלך
אחר
לישראל
מעת
שמת
שאול.
ואמר
,
כי
ריק
הוא
כל
דבריהם.
ומה
שנאמר
אחריו
למה
רגשו
גוים
-
רבותינו
ז"ל
כתבו
,
שהכל
מזמור
אחד.
והוא
שאמרו
עליו
(ברכות
ט
,
ה):
"אשרי
האיש"
(תה'
א
,
א)
ולמה
רגשו
-
חדא
פרשתא
היא;
וזהו
שאמרו
עליו
(ברכות
י
,
א):
פתח
ב"אשרי"
(תה'
א
,
א)
וסיים
ב"אשרי"
(להלן
,
יב).
ומכל
מקום
בכל
הספרים
המדוייקים
מצאנו
בו
שהוא
מזמור
אחר
,
שני
לזה
הראשון.
ואולי
כוונת
רבותינו
ז"ל
,
שאע"פ
שהם
שנים
,
הכל
ענין
אחד
,
והשני
נגרר
אחר
הראשון.
ועל
דרך
זה
פרשו
קצת
חכמינו;
אמרו:
למה
רגשו
וכו'
-
כלומר:
אחר
שזה
שכתבנו
נודע
מדרך
החכמה
,
למה
יתעוררו
המשתדלים
בהצלחות
זה
העולם
,
והם
הנקראים
"מלכי
ארץ"
(להלן
,
ב)
בהשיגם
אלו
ההצלחות
המדומות
,
לדבר
"על
יי'
ועל
משיחו"
(שם)
רוצה
לומר:
החכם
השלם
,
שהוא
המשוח
בשמן
קדשו
-
עד
שיאמרו:
"ננתקה
את
מוסרותינו"
(להלן
,
ג)
,
רוצה
לומר:
לפרוק
עול
מלכות
שמים
ועול
מצוות
-
עד
ש"יושב
בשמים
ישחק"
(להלן
,
ד)
,
לומר
,
שכל
השגתם
והצלחתם
שחוק
ולעג
,
ובסוף
"ידבר
אלימו
באפו"
(להלן
,
ה).
ואמר
על
השלם:
"ואני
נסכתי
מלכי
על
ציון
הר
קדשי"
(להלן
,
ו)
-
שהוא
מקום
תכלית
השלמות.
והשלם
ישבח
ויספר
חוקו
ויאמר:
"יי'
אמר
אלי
בני
אתה
אני
היום
ילידתיך"
(להלן
,
ז)
-
כדרך
"הוא
יקראני
אבי
אתה"
(תה'
פט
,
כז)
-
רומז
על
השגחתו
מכבודו
והדּמּוֹת
אליו
כפי
יכלתו
,
שזהו
משל
הלידה.
ואמר
"שאל
ממני"
(להלן
,
ח)
-
כי
החכם
,
הוא
המושל
על
האחרים
,
ייעד
שתכלה
הצלחתם
,
והוא
ענין
"תרועם
בשבט
ברזל"
(להלן
,
ט)
וגו'.
והורה
לאחרים
שישובו
ויכנעו
לשּׁם
,
והוא
שאמר
"ועתה
מלכים
השכילו"
וגו'
(להלן
,
י)
,
"עבדו
את
יי'
ביראה"
(להלן
,
יא);
וכן
שיציינו
עצמם
בנקיות
ותמימות
,
והוא
ענין
"נשקו
בר"
וגו'
(להלן
,
יב).
אבל
לפי
הפשט
יראה
שהוא
נאמר
על
ענין
אחר.
ונתחיל
בביאורו
על
דרך
הפשט
,
ונאמר:
למה
רגשו
גוים
וגו'
-
צריך
שתדע
,
שהמזמורים
לא
נכתבו
בזה
הספר
על
סדר
המעשים
שארעו
לדוד;
שהרי
במזמור
שאחר
זה
נאמר
בהדיא
"בברחו
מפני
אבשלום
בנו"
(תה'
ג
,
א)
,
ונאמרו
אחריו
כמה
מזמורים
על
דברים
שארעוהו
קודם
מעשה
אבשלום;
אלא
שלא
נאמרו
על
הסדר.
ושמא
אף
הוא
לא
חברם
על
הסדר
,
רק
כפי
אשר
ישים
האלהים
בפיו
(ע"פ
במ'
כב
,
לח)
והיה
כותבם
על
הסדר
שהיה
מחברם
,
לא
כסדר
המעשים.
וזה
המזמור
,
דעת
רוב
מפרשים
שאמָרוֹ
דוד
בתחלת
מלכותו
,
או
משורר
אחר
עליו
,
על
אותו
זמן
שנתקבצו
הגוים
עליו;
כדכתיב
"וישמעו
פלשתים
כי
משחו
את
דוד
למלך
על
ישראל
ויעלו
כל
פלשתים
לבקש
את
דוד...
וילך
(בנוסחנו:
וירד)
אל
המצודה.
ופלשתים
באו
וינטשו
בעמק
רפאים"
וגו'
,
עד
"ויכם
שם
דוד
ויאמר
פרץ
יי'
את
אויבי
לפני
כפרץ
מים"
(ראה
ש"ב
ה
,
יז
-
כ).
וכן
פעם
שנית
נאמר
שם
"ויוסיפו
עוד
פלשתים
לעלות"
וגו'
,
עד
"ויך
את
פלשתים
מגבע
עד
בואך
גזר"
(שם
,
כב
-
כה).
ועל
נסים
אלו
ונצוחין
שעשה
בתחלת
מלכותו
שבח
את
האל
,
ושורר
הוא
או
אחר
עליו.
למה
רגשו
גוים
-
כלומר:
למה
רעשו.
וכן
יהגו
ריק
-
כלומר
,
שידברו
גבוהות
להבל
וריק.
למה
רגשו
גוים.
מזמור
זה
אמר
דוד
על
עצמו
,
כשנמשח
מלך
על
ישראל
ונתקבצו
הפלשתים
להלחם
עליו
,
כמו
שכתוב
בשמואל
"וישמעו
פלשתים
כי
משחו
את
דוד
למלך...
ויעלו
כל
פלשתים
לבקש
את
דוד"
וגו'
(ש"ב
ה
,
יז).
ועל
התשועה
שעשה
לו
אז
הבורא
והכה
אותם
פעמים
,
חבר
זה
המזמור.
רגשו
-
לשון
קיבוץ
,
כמו
"בית
(בנוסחנו:
בבית)
אלהים
נהלך
ברגש"
(תה'
נה
,
טו).
יהגו
ריק
-
כלומר:
כל
עצתם
והסכמתם
היא
לריק
,
כי
לא
יוכלו
לעמוד
לפני
ישועת
הבורא.