תנ"ך - אל־תהיו׀ כסוס כפרד אין הבין במתג־ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אַל־תִּהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮ אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין בְּמֶתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם בַּ֝ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ: (תהלים פרק לב פסוק ט)

טקסט וניקוד:

אַל־תִּהְיוּ׀ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג־וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ: (תהלים פרק לב פסוק ט)

טקסט בלבד:

אל־תהיו׀ כסוס כפרד אין הבין במתג־ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך: (תהלים פרק לב פסוק ט)

תיקון קוראים:

אל־תהיו׀ כסוס כפרד אין הבין במתג־ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך: (תהלים פרק לב פסוק ט)
לָא תֶהֱווֹן הֵיךְ סוּסָא וְהֵיךְ כּוֹדְנָא דְּלֵית לְהוֹן בִּיוּנָא בִּזְמָמָא וּפְרוּמְבְּיָא תִּיקּוּנֵיהּ לְאִיתְחַסָּמָא כַּחֲדָא לָא יִתְקָרַב לְוָתָךְ :

הבין - ה' (בקמץ): מ"א ג , יא; יש' כח , יט; נו , יא; תה' לב , ט; מש' יד , ח. עדיו - ג': שמ' לג , ד; יח' ז , כ; תה' לב , ט.

כפרד - ל'; עדיו - ג'; לבלום - ל'; קרב - ל' וחס'.

אל תהיו כסוס , כפרד , שאינו מבין בין העושה לו טובה לעושה לו רעה; כשאתה ממתגו במתג , הוא בולם פיו ומכסכס רסנו; וכשאתה מקרדו ומקרצפו , הוא בולם; ואתה צריך לבלום ולסגור פיו , וליסרו במתג ורסן , כשאתה מעדהו עדי ומייפהו; בל קרוב אליך - שלא יקרב אליך להזיקך , כשאתה מייפהו. במתג ורסן עדיו לבלום - בשעת עדיו , שאתה מקרדו ומקרצפו , אתה צריך לסוגרו במתג ורסן שלא יקרב אליך (ראה שו"ט לב , ג). 'בלימה' בלשון משנה לשון 'מסגר': 'פיו בלום' , 'רגליו מבולמות'; במסכת בכורות (מ , ב). [ומנחם (מחברת: 'בלם') חבר לבלום , וכן "על בלימה" (איוב כו , ז) - לשון תוכן.]

אל תהיו - זאת היא העיצה. כסוס כפרד - דרך צחות בלא ו"ו: "כרע כאח לי" (תה' לה , יד). ופעמים יחסרו הכ"ף (ראה פירושו תה' לג , ב). אמר רבי משה: הטעם - אל תהיו כדמות הסוס , שהוא צריך למתג ולרסן. ואמר: עדיו - כמו "לחיו" (איוב מ , כו) , וכמוהו "המשביע בטוב עדייך" (תה' קג , ה). לבלום - מלה ידועה בלשון חכמינו ז"ל (ראה חולין פט , א). וטעם בל קרוב אליך - להזיקך. ויש אומרים , כי בל קרוב אליך - חלילה לך מהיותך כסוס; כדרך "ועצת רשעים רחקה מני" (איוב כב , יח). ויש אומרים (ראה רס"ג תהלים) , כי תחסר מלת 'אותו' , כאלו כתב: במתג ורסן תפארתו לבלום אותו; ועוד אפרש "עדייך" (תה' קג , ה); על דרך "למצוא עונו לשנוא" (תה' לו , ג).

אל תהיו - לא תהיו כמו הבהמה , שאין בה תבונה ולא תדע אם תעשה רע , ותזיק ולא תבין , וצריך לבלום פיה במתג ורסן שלא תקרב אליך לנשוך אותך; שאין לה תבונה שתִוָּסֵר ותתוֹכח בדברים , אם לא יעשו לה מעשה למנעה מן הרע. אבל אתם לא תהיו כן , אלא הָבינו התוכחה והִוסרו ושובו ממעשיכם הרעים , ויִסָּלח לכם. וזכר סוס ופרד - שהם נרכבים , ויאחז הרוכב הרסן שהוא בפיהם בידו , לכבשם ולהנהיגם אל מקום שירצה , ולמנעם מן המקום שירצו הם ללכת , ולמנוע פיהם מלהזיק. ומתג ורסן - אחד , והוא כלי עשוי לבלום פי הבהמה , אלא שהם משונים זה מזה בתכונת מעשיהם. עדיו - פיו; כמו "המשביע בטוב עדיך" (תה' קג , ה).

וחזר לדבר בלשון רבים על הכונה ההיא בעצמה , ואמר: אל תהיו כסוס כפרד אין הבין - וכבר פירשו זולתי (ראה השרשים: 'עדה' ורד"ק) , כלומר: לא תהיו כבהמה שאין בה תבונה , ושאדם צריך לבלום פיה במתג ורסן כדי שלא תקרב לנשוך את הבא לרכוב עליה , והוא ענין בל קרוב אליך; ואין לה תבונה להוכיח בדברים. אבל אתם לא תהיו כן , אבל הִוָסרו בדברים. ומתג ורסן לפירוש זה הוא ענין אחד. ועדיו - פירושו כמו 'פיו'; וכמוהו "המשביע בטוב עדיך" (תה' קג , ה). ויש מפרשים אל תהיו וכו' , שהמונעם מהזיק בנשיכתם הוא מונע מבחוץ , אבל יהיה הדבר המונע אתכם מהזיק - בפנים. וגם לפירוש זה יהיה מתג ורסן ענין אחד. ואמנם אני בארתי ענין הפסוק ב'חיבור התשובה' (ע' 41 ) בדרך זה: אל תהיו כסוס כפרד - שאין המבוקש מהם נעשה מעצמם; והמבוקש מהם הוא לילך הרוכב באמצעיותם אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת (ע"פ יח' א , יב). ואין הנהגתם בזה מעצמם , אבל צריכין למנהיג אחר , והוא המתג והרסן; כי המתג יעירהו ללכת בהרגישו חידוד הברזל בבשרו , והרסן - יחזיק בו הרוכב ויישירנו בו ללכת בדרך ירצה , אל אשר יחפוץ יטנו (ע"פ מש' כא , א) , אם להימין אם להשמאיל (ע"פ ש"ב יד , יט). ולולא הנהגת הרוכב ברסן לא ילך בדרך המבוקש , ולולא הנהגת המתג - אולי לא ילך כלל , אבל שתקרב לרכבו ויעמידהו , והוא אמרו: בל קרוב אליך. ולפי פירושנו יהיה ענין מתג - כלי הברזל אשר ברגלי הרוכב , הנקרא בלשון רבותינו (משנה שבת ו , ב) 'מגפים'; כמו "שוט לסוס ומתג (בנוסחנו: מתג) לחמור" (מש' כו , ג) , שהוא דרבן הברזל התחוב בשבט עץ , שדוקרין בו החמור. ואינו ענין אחד עם רסן. וביאור הענין , שלא יהיו להם להצטרך למנהיג מחוץ ולמעורר זולתם , אבל שיהא מניעם מבפנים , רוצה לומר , שיהא שכלם מעוררם ומנהיגם. וגדולי הרבנים פירשו (ראה רש"י): עדיו לבלום - כלומר , שאפילו בשעה שאתה בא ליפותו ולקשטו בקירוד וקורצוף , אתה צריך לבלום פיו , שלא יקרב אליך ויזיקך; כן לא תהיו אתם שונאים את הבאים להיטיב לכם בתוכחתם.

אל תהיו כסוס - מוכיח בני אדם ואומר להם: אל תהיו כמידת הסוסים וכמידת הפרד , שאין להם דעת להבין; שכשאתה רוצה להמתיגו במתג ורסן - הוא סוגר פיו , ואינו מתקרב אליך לקבל ממך. אתם אל תהיו כך , אלא תקבלו גזירות הבורא ומצותיו מאהבה. מתג - הוא כמו "ומתגי בשפתיו" (מ"ב יט , כח); והוא מין רסן , אלא שאינו כתבניתו. עדיו - הוא פיו , כמו "המשביע בטוב עדיך" (תה' קג , ה). לבלום - כמו 'לסגור' , ודומה לו בדברי רבותינו ז"ל (חולין פט , א): הבולם פיו בשעת מריבה.
ריכוז קישורים