תנ"ך - בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בְּ֭חַנְפֵי לַעֲגֵ֣י מָע֑וֹג חָרֹ֖ק עָלַ֣י שִׁנֵּֽימוֹ: (תהלים פרק לה פסוק טז)

טקסט וניקוד:

בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ: (תהלים פרק לה פסוק טז)

טקסט בלבד:

בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו: (תהלים פרק לה פסוק טז)

תיקון קוראים:

בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו: (תהלים פרק לה פסוק טז)
בְּמִילֵּי שְׁעִיעוּתָא וּמַדְהֲכַיָּא וּמְמִיקְנַיָּא מְעַסַּן עֲלַי כַּכֵּיהוֹן :

מעוג - ב': מ"א יז , יב; תה' לה , טז.

לעגי - ל'; מעוג - ב' אם יש לי; חרק - ל'.

בחנפי לעגי מעוג וגו' - בשביל חניפות של ליצנות , אכילה ושתיה , שמחניפין לשָאול בשביל שיאכילם וישקם , חורקים עלי שיניהם. מעוג - לשון אכילה , כמו "אם יש לי מעוג" דאליהו (מ"א יז , יב). [ומנחם (מחברת: 'עג') פתר אותו לשון "עוגה" (שם , יג) , לחם; וכן "אם יש לי מעוג".]

בחנפי - יש אומרים , שהחניפים יאמרו דבר שילעגו להם בעלי מעוג. וזה הפירוש ארוך , אין לו טעם. והקרוב אלי , שאלה ה'חניפים' , שהם חנפי לעגי מעוג - הלעג בעיניהם , על דרך "אוכלי עמי אכלו לחם" (תה' יד , ד); על כן למעלה: "קרעו" בשרי (פס' טו). והעד שכן הוא - הבא אחריו: חרוק עלי שינמו.

בחנפי לעגי מעוג - סמוך על סמוך , כמו "נהרי נחלי דבש וחמאה" (איוב כ , יז); "את מספר מפקד העם" (ש"ב כד , ט); "חכמי יועצי פרעה" (יש' יט , יא); "ושפוני טמוני חול" (דב' לג , יט); ופירושו: אנשים חנפים ולועגים , מתעסקים בדברים בטלים; זהו פירוש מעוג: שיחה בטלה. ודומה לו בדברי רבותינו ז"ל (סנה' קא , ב): בגבולין ובלשון עגה. ובי"ת בחנפי - כמו 'עם'; וכן "בך צרינו ננגח" (תה' מד , ו). ופירושו: אלו ה"נכים" (לעיל , טו) יאספו עם חנפים ואנשי לעג , וישחקו עלי ויחרקו עלי שנימו. והמפרשים (ראה רש"י; השרשים: 'עוג') פירשו מעוג - כמו "עוגה" (מ"א יז , יג); וכן "אם יש לי מעוג" (שם , יב); ורוצה לומר: האנשים המתענגים ובעלי הנאות. או פירושו על דרך משל: יקרא העצה הרעה והמעשה מעוג; כמו "אפרים היה עוגה בלי הפוכה" (הו' ז , ח) , וכן "מלוש בצק עד חומצתו" (שם , ד). חרוק - מקור; וענינו , כשמחרק אדם שניו בראותו נקמה מחברו; וכן "ויחרקו שן ואמרו בלענו" (ראה איכה ב , טז).

ואמר: בחנפי לעגי מעוג; וחנפי - לדעתי הוא שם מענין "חנֻפָּה" (יר' כג , טו) ו"זדון" (יר' נ , לא); ומעוג הוא תואר לליצן המופלג. ואמר , שבתכלית הזדונות שבדברי הליצן המופלג ידברו עלי בלצון ושחוק וחריקת שן.

בחנפי לעגי מעוג - בפי החנפים , שהיו נבזים ושפלים בעלי ליעוג , הייתי , ועכשיו - מאכל שאוכלין אותי. ותמיד הם מזומנים לחרוק עלי שנימו. מעוג - הוא מאכל; ודומה לו "אם יש... מעוג" דאליהו (מ"א יז , יב).
ריכוז קישורים