תנ"ך - הנה טפחות׀ נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל־הבל כל־אדם נצב סלה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הִנֵּ֤ה טְפָח֨וֹת׀ נָ֮תַ֤תָּה יָמַ֗י וְחֶלְדִּ֣י כְאַ֣יִן נֶגְדֶּ֑ךָ אַ֥ךְ כָּֽל־הֶ֥בֶל כָּל־אָ֝דָ֗ם נִצָּ֥ב סֶֽלָה: (תהלים פרק לט פסוק ו)

טקסט וניקוד:

הִנֵּה טְפָחוֹת׀ נָתַתָּה יָמַי וְחֶלְדִּי כְאַיִן נֶגְדֶּךָ אַךְ כָּל־הֶבֶל כָּל־אָדָם נִצָּב סֶלָה: (תהלים פרק לט פסוק ו)

טקסט בלבד:

הנה טפחות׀ נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל־הבל כל־אדם נצב סלה: (תהלים פרק לט פסוק ו)

תיקון קוראים:

הנה טפחות׀ נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל־הבל כל־אדם נצב סלה: (תהלים פרק לט פסוק ו)
הָא קַלִּילִין סַדַּרְתָּא יוֹמַיי וְגוּשְׁמִי כְלָמָא לְקִבְלָךְ בְּרַם כּוֹלָּא לְלָמָא חֲשִׁיבִין בְּרַם כּוּלְּהוֹן צַדִּיקַיָּא קַיָּימִין לְחַיֵּי עָלְמָא :

טפחות - ב' (ומלא , בלישנא): מ"א ז , ט; תה' לט , ו. אך כל - י' פסוקים 'כל כל' ומלה חדה ביניהון (אינו כולל 'את - כל...כל' , 'על - כל...כל' ובתנאי שלא נוספת אחת מהמילים האלה בפסוק: 'כל' , 'וכל' , 'לכל' , 'ולכל'): שמ' טו , כו; שו' כ , ב; מ"א ח , לז; מ"ב יז , יג; יח' יז , כג; תה' לט , ו; עב , יא; איכה ג , ס; נחמ' י , לו; דה"ב לב , טו.

טפחות - ל'; אך כל - י' פסו' דמיין.

הנה טפחות - מדודים הם ימי אדם; כדבר הנמדד בטפחים , כן ימי האדם קצובים. וחלדינו - וזקנתנו - כאין נגדך; 'חלד' - לשון 'חלודה' , 'רדויילא' בלעז. כל אדם נצב - כל אדם חי , הבל הם ומצבו.

הנה... - מעט מזער , כדבר שימודד בטפחות. וחלדי - כמו "חדל" (יש' לח , יא); כ"כבש" (וי' ד , לב) ו"כשב" (וי' ג , ז) , "שמלה" (יש' ג , ו) ו"שלמה" (שמ' כב , ח). אך כל הבל הוא כל אדם; והטעם: כמו "הבל הבלים" (קה' א , ב). וטעם נצב - כן הוא לעולם; לא ישתנה , שיסור ממעלת ההבל.

הנה טפחות - המדה המעוטה מן המדות היא מדת ה'טפח'; כן הם ימי , וימי כל האדם קצרים. וחלדי - זמני. כאין נגדך - כי אתה חי וקיים לעולם. אך כל הבל כל אדם - מה שאדם נצב בעולם הזה , הבל הוא. ואמר: כל הבל , רוצה לומר: המעט שבהבל , כאלו אמר "הבל הבלים" (קה' א , ב). ו'כל' זה - כמו "כל מלאכה לא תעשו" (וי' כג , לא); "כל חלב וכל דם" (וי' ג , יז); והדומים להם.

ועל זה אמר: הנה טפחות נתת (בנוסחנו: נתתה) ימי - כלומר: מדה מועטת , מלשון "טפח" (שמ' כה , כה) , וחלדי כאין נגדך. אך כל הבל - כלומר: הבל גמור בתכלית. כל אדם נצב סלה - רוצה לומר: אע"פ שהוא עומד בשלוה זמן רב; כי לסוף אך בצלם יתהלך איש - רוצה לומר: בחשך , מלשון "צלמות" (תה' כג , ד) , ואף בערבי הוא כן. ולחנם ולהבל יהמיון על הממון; כי יצבור האיש ויתעמל , ולא ידע מי יאסוף אותו במותו.

טפחות - לשון 'טֶפַח'; כלומר: נתתה ימי במדה; ואם לא אראה עכשיו ימי הטובה , אימתי אראה אותם?! וחלדי - זִקנָתי. אך כל עניין האדם הוא הבל בעולם הזה; כל אדם שנצב בעולם הזה , הוא הבל.
ריכוז קישורים