תנ"ך - הנה
טפחות׀
נתתה
ימי
וחלדי
כאין
נגדך
אך
כל־הבל
כל־אדם
נצב
סלה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
הִנֵּ֤ה
טְפָח֨וֹת׀
נָ֮תַ֤תָּה
יָמַ֗י
וְחֶלְדִּ֣י
כְאַ֣יִן
נֶגְדֶּ֑ךָ
אַ֥ךְ
כָּֽל־הֶ֥בֶל
כָּל־אָ֝דָ֗ם
נִצָּ֥ב
סֶֽלָה:
(תהלים פרק לט פסוק ו)
הִנֵּה
טְפָחוֹת׀
נָתַתָּה
יָמַי
וְחֶלְדִּי
כְאַיִן
נֶגְדֶּךָ
אַךְ
כָּל־הֶבֶל
כָּל־אָדָם
נִצָּב
סֶלָה:
(תהלים פרק לט פסוק ו)
הנה
טפחות׀
נתתה
ימי
וחלדי
כאין
נגדך
אך
כל־הבל
כל־אדם
נצב
סלה:
(תהלים פרק לט פסוק ו)
הנה
טפחות׀
נתתה
ימי
וחלדי
כאין
נגדך
אך
כל־הבל
כל־אדם
נצב
סלה:
(תהלים פרק לט פסוק ו)
הָא
קַלִּילִין
סַדַּרְתָּא
יוֹמַיי
וְגוּשְׁמִי
כְלָמָא
לְקִבְלָךְ
בְּרַם
כּוֹלָּא
לְלָמָא
חֲשִׁיבִין
בְּרַם
כּוּלְּהוֹן
צַדִּיקַיָּא
קַיָּימִין
לְחַיֵּי
עָלְמָא
:
טפחות
-
ב'
(ומלא
,
בלישנא):
מ"א
ז
,
ט;
תה'
לט
,
ו.
אך
כל
-
י'
פסוקים
'כל
כל'
ומלה
חדה
ביניהון
(אינו
כולל
'את
-
כל...כל'
,
'על
-
כל...כל'
ובתנאי
שלא
נוספת
אחת
מהמילים
האלה
בפסוק:
'כל'
,
'וכל'
,
'לכל'
,
'ולכל'):
שמ'
טו
,
כו;
שו'
כ
,
ב;
מ"א
ח
,
לז;
מ"ב
יז
,
יג;
יח'
יז
,
כג;
תה'
לט
,
ו;
עב
,
יא;
איכה
ג
,
ס;
נחמ'
י
,
לו;
דה"ב
לב
,
טו.
טפחות
-
ל';
אך
כל
-
י'
פסו'
דמיין.
הנה
טפחות
-
מדודים
הם
ימי
אדם;
כדבר
הנמדד
בטפחים
,
כן
ימי
האדם
קצובים.
וחלדינו
-
וזקנתנו
-
כאין
נגדך;
'חלד'
-
לשון
'חלודה'
,
'רדויילא'
בלעז.
כל
אדם
נצב
-
כל
אדם
חי
,
הבל
הם
ומצבו.
הנה...
-
מעט
מזער
,
כדבר
שימודד
בטפחות.
וחלדי
-
כמו
"חדל"
(יש'
לח
,
יא);
כ"כבש"
(וי'
ד
,
לב)
ו"כשב"
(וי'
ג
,
ז)
,
"שמלה"
(יש'
ג
,
ו)
ו"שלמה"
(שמ'
כב
,
ח).
אך
כל
הבל
הוא
כל
אדם;
והטעם:
כמו
"הבל
הבלים"
(קה'
א
,
ב).
וטעם
נצב
-
כן
הוא
לעולם;
לא
ישתנה
,
שיסור
ממעלת
ההבל.
הנה
טפחות
-
המדה
המעוטה
מן
המדות
היא
מדת
ה'טפח';
כן
הם
ימי
,
וימי
כל
האדם
קצרים.
וחלדי
-
זמני.
כאין
נגדך
-
כי
אתה
חי
וקיים
לעולם.
אך
כל
הבל
כל
אדם
-
מה
שאדם
נצב
בעולם
הזה
,
הבל
הוא.
ואמר:
כל
הבל
,
רוצה
לומר:
המעט
שבהבל
,
כאלו
אמר
"הבל
הבלים"
(קה'
א
,
ב).
ו'כל'
זה
-
כמו
"כל
מלאכה
לא
תעשו"
(וי'
כג
,
לא);
"כל
חלב
וכל
דם"
(וי'
ג
,
יז);
והדומים
להם.
ועל
זה
אמר:
הנה
טפחות
נתת
(בנוסחנו:
נתתה)
ימי
-
כלומר:
מדה
מועטת
,
מלשון
"טפח"
(שמ'
כה
,
כה)
,
וחלדי
כאין
נגדך.
אך
כל
הבל
-
כלומר:
הבל
גמור
בתכלית.
כל
אדם
נצב
סלה
-
רוצה
לומר:
אע"פ
שהוא
עומד
בשלוה
זמן
רב;
כי
לסוף
אך
בצלם
יתהלך
איש
-
רוצה
לומר:
בחשך
,
מלשון
"צלמות"
(תה'
כג
,
ד)
,
ואף
בערבי
הוא
כן.
ולחנם
ולהבל
יהמיון
על
הממון;
כי
יצבור
האיש
ויתעמל
,
ולא
ידע
מי
יאסוף
אותו
במותו.
טפחות
-
לשון
'טֶפַח';
כלומר:
נתתה
ימי
במדה;
ואם
לא
אראה
עכשיו
ימי
הטובה
,
אימתי
אראה
אותם?!
וחלדי
-
זִקנָתי.
אך
כל
עניין
האדם
הוא
הבל
בעולם
הזה;
כל
אדם
שנצב
בעולם
הזה
,
הוא
הבל.