תנ"ך - אזכירה שמך בכל־דר ודר על־כן עמים יהודוך לעלם ועד: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אַזְכִּ֣ירָה שִׁ֭מְךָ בְּכָל־דֹּ֣ר וָדֹ֑ר עַל־כֵּ֥ן עַמִּ֥ים יְ֝הוֹד֗וּךָ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד: פ (תהלים פרק מה פסוק יח)

טקסט וניקוד:

אַזְכִּירָה שִׁמְךָ בְּכָל־דֹּר וָדֹר עַל־כֵּן עַמִּים יְהוֹדוּךָ לְעֹלָם וָעֶד: פ (תהלים פרק מה פסוק יח)

טקסט בלבד:

אזכירה שמך בכל־דר ודר על־כן עמים יהודוך לעלם ועד: פ (תהלים פרק מה פסוק יח)

תיקון קוראים:

אזכירה שמך בכל־דר ודר על־כן עמים יהודוך לעלם ועד: פ (תהלים פרק מה פסוק יח)
בְּעִידָּנָא הַהוּא תֵימְרוּן אַדְכַּר שְׁמָךְ בְּכָל דָּר וְדָר מְטוּל הֵיכְנָא עַמַּיָּא דְמִתְגַּיְּירִין יוֹדוֹן לְוָתָךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא :

לעלם - י"ח חסר: *בר' ג , כב; ו , ג; שמ' ג , טו; טו , יח; כא , ו; לא , יז; לב , יג; וי' כה , מו; דב' ה , כו; לב , מ; מ"א א , לא; ב , לג; ט , ה; י , ט; תה' מה , יח; עה , י; צב , ט; איוב ז , טז. לעלם - ח' חסר בנביאים ובכתובים: מ"א א , לא; ב , לג; ט , ה; י , ט; תה' מה , יח; עה , י; צב , ט; איוב ז , טז. לעלם ועד - ט': ראה תה' ט , ו.

יהודוך - ל'; לעלם - י"ח חס'; לעלם ועד - ט'.

אזכירה שמך - כלפי הקדוש ברוך הוא אמר המשורר.

אזכירה. יש אומרים: לנוכח דוד , כי בעבור בניו שהיו שרים יעמוד זכר שמו , ודור אל דור יספר הוד דוד. ויש אומרים (רש"י) , כי שמך - לנוכח השם הנכבד , כי המשורר יודה השם על גדולת דוד וזרעו.

אזכירה שמך בכל דור ודור. שמך - כנגד מלך המשיח , כי בכל דור ודור זוכרים שמו ומצפים בֹאו. על כן עמים יהודוך - על כן , שתהיה המלוכה לך והגדולה אשר לא הייתה כמוה , כל העמים יהודוך - כלומר: יודו אותך למלך עליהם; וכן "יהודה אתה יודוך אחיך" (בר' מט , ח). והתועים הנוצרים שמפרשים המזמור על ישו הנוצרי , מפרשים "בנות מלכים" (לעיל , י) - דרך משל על האומות ששבו לאמונתו , לדת הנוצרים; ומחזקים דבריהם במה שאמר "כסאך אלהים עולם ועד" (לעיל , ז): הנה קְרָאוֹ 'מלך' וקראו 'אלהים'. יש עליהם תשובות: "כסאך אלהים" (לעיל , ז) - כבר פירשנוהו; ואפִלו יאמרו כי "כסאך" כנגד "אלהים" , אוֹמַר: כן יתפרש , כי "אלהים" יהיה קריאה , ויאמר לו דרך בקשה: "אלהים , כסאך" יהיה "עולם ועד" (שם); ו'כסא אלהים' הוא כסא המלך , כמו "וישב שלמה על כסא יי' למלך" (דה"א כט , כג). ותשיב עליהם ותאמר: איך יאמר על אלוה "שמן ששון מחבריך" (לעיל , ח) , ואין לאלהים חברים?! ולא יאמר לו "נצבה שגל לימינך" (לעיל , י) אפילו דרך משל! כי "שגל" היא , כמו שפירשנו , 'משכבי אשה' , ולא יתכן זה על אלוה! ועוד , איך יאמר "תחת אבותיך יהיו בניך" (לעיל , יז)?! ואם יאמר לך: יש לאלוה בנים , והם המאמינים בו , כמו "בנים אתם ליי' אלהיכם" (דב' יד , א) - אמור: אם יש לו בנים , אין לו אבות! ואם יאמר: האב - כמו שהם אומרים: אב ובן וכו' , כבר השיבונו על זה במזמור 'למה רגשו גוים' (תה' ב). ועוד תשובה אחרת: אם יאמר 'אב' - אפילו לדבריהם לא יתכן לומר 'אבות' בלשון רבים.

ולהבטחת המשך מלכותו לעולם , דור אחר דור , אמר דרך נבואה: תחת אבותיך יהיו בניך , ותשיתמו לשרים ולמושלים בכל הארץ , ויזכר שמך בכל דור ודור. ועמים יהודוהו , רוצה לומר , שיקבלו מלכותו ויודו בו , שלא לערער עליו לעולם; כענין "יהודה אתה יודוך אחיך" (בר' מט , ח). זהו ענין המזמור. ורבותינו דרשוהו (ב"ר נט , ה) על אברהם , ואמרו: "יפיפית" (לעיל , ג) - נתיפיתָ בעליונים: "אנכי מגן לך" (בר' טו , א); נתיפית בתחתונים: "נשיא אלהים אתה בתוכנו" (בר' כג , ו). "הוצק חן בשפתותיך" (לעיל , ג) - "הנה נא הואלתי" וכו' (בר' יח , כז). "על כן ברכך" (לעיל , ג) - "ויי' ברך את אברהם בכל" (בר' כד , א). "חגור חרבך" (לעיל , ד) - על ניצוח המלכים (ראה בר' יד). ונמשך לדבריהם "צלח רכב" (לעיל , ה) - להשיב העמים לעבודת האל , לא בבקשת שררה וניצוח רק "על דבר אמת" (שם) , ולא בגאוה רק ב"ענוה". וספר אהבתו ב"צדק" ושנאתו ה"רשע" (לעיל , ח) , וש"על כן" נבחר. ו"שמעי בת וראי" (לעיל , יא) - על שלחו בעד רבקה לבנו ליצחק (ראה בר' כד); ורמז על מדותיה ההגונות להשמע לאישה , כדרך השבחים הכתובים בספרי המוסר לנשי החיל , ושתעזוב ביתה ועמה ולשונה והנהגת תכשיטה וגעגועי בית אביה; והכל היה ברבקה , כמו שביארו קצת חכמינו. ואז כל שאר הבנות ישתעבדו אליה לשמוע אזן (ע"פ ש"ב כב , מה). ושב לברך את המלך , ואמר: תחת אבותיך וכו'. וכן פרשוהו קצת בדרך נסתר: וייחסו לשכל שֵם 'מלך' , כי הוא המולך בחכמתו עד שיתיפה בעליונים , והוא בדמיון החתן; והנפש , שהיא חומר לשכל , היא הכלה. ואמר "יפיפית" (לעיל , ג) ולא 'יפית' , להורות שלא נברא כן מתחלת היצירה , רק שהתיפה מעט מעט. ו"הוצק חן" וכו' (שם) - הכל המשך המשל. וחגירת כלי החרב (ראה לעיל , ד) - לניצוח הכחות המתנגדים , עד שקראם "אויבי המלך" (לעיל , ו). ו"שמעי בת" (לעיל , יא) - על הנפש , שתשים כל השגחותיה בו , ושתשכח שאר חלקיה שלא תפנה בהם כלל; וזהו "ובית אביך" (שם) , ולא שתשכח את האב עצמו. "ובת צור" (לעיל , יג) - משל להיותה הכבֻדָה שבזמן ההוא , ושנאמר בה "ליושבים לפני יי' יהיה סחרה" (יש' כג , יח) - משל על פנות החכמים אליו. ושאר הדברים המשך המשל. והדברים טובים בעצמם , אלא שאין פשטי המקראות מתישבים בזה יפה.

אזכירה שמך - אמר המשורר כנגד הבורא. כך נראה לי פתרון מזמור זה , והוא נאה להשיב לאפיקורוס (ראה משנה אבות ב , יד).
ריכוז קישורים