תנ"ך - אלהים
בצאתך
לפני
עמך
בצעדך
בישימון
סלה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
אֱֽלֹהִ֗ים
בְּ֭צֵאתְךָ
לִפְנֵ֣י
עַמֶּ֑ךָ
בְּצַעְדְּךָ֖
בִישִׁימ֣וֹן
סֶֽלָה:
(תהלים פרק סח פסוק ח)
אֱלֹהִים
בְּצֵאתְךָ
לִפְנֵי
עַמֶּךָ
בְּצַעְדְּךָ
בִישִׁימוֹן
סֶלָה:
(תהלים פרק סח פסוק ח)
אלהים
בצאתך
לפני
עמך
בצעדך
בישימון
סלה:
(תהלים פרק סח פסוק ח)
אלהים
בצאתך
לפני
עמך
בצעדך
בישימון
סלה:
(תהלים פרק סח פסוק ח)
אֱלָהָא
כַּד
נְפַקְתָּא
בְּעַמּוּדָא
דְאִישָׁתָא
בְלֵילְיָא
וּבְעַמּוּדָא
דַעֲנָנָא
בִימָמָא
קוּמֵּי
עַמָּךְ
כַּד
טַיֵּילְתָּא
בְמַדְבְּרָא
דִישִׁימוֹן
לְעָלְמִין
:
בצעדך
-
ב':
שו'
ה
,
ד;
תה'
סח
,
ח.
[בּצעדּך
-
כשצעדתה;
'בּצעדך'
-
בצעד
שלך.
סלה
-
שם
הראיתנו
זה
דרכך
לעולם:
לכל
צרה
-
גאולה.]
אלהים
-
כל
המפרשים
פירשו
(ראה
שו"ט
סח)
,
כי
בעת
מתן
תורה
רעשו
שמים
וארץ;
וככה
"אלוה
מתימן
יבוא"
(חב'
ג
,
ג;
ראה
רש"י
שם);
וכן
"יי'
מסיני
בא"
(דב'
לג
,
ב;
ראה
רש"י
ורס"ג
תורה
שם);
וכן
"יי'
בצאתך
משעיר"
(שו'
ה
,
ד;
ראה
רש"י
שם
ורס"ג
תורה
דב'
לג
,
ב);
וככה
אלהים
בצאתך
לפני
עמך.
וזה
הכתוב
יכחישם
,
כי
לא
יתכן
לומר
על
מתן
תורה
בצעדך
בישימון
סלה;
כי
ישימון
מגזרת
"והבמות
תישמנה"
(יח'
ו
,
ו)
,
ובהיות
ישראל
בסיני
היו
ביישוב
,
לא
בתוהו
יליל
ישימון
(ע"פ
דב'
לב
,
י)
,
שהוא
המדבר
הגדול
והנורא
(ע"פ
דב'
ח
,
טו)
,
בארץ
לא
עבר
בה
איש
(ע"פ
יר'
ב
,
ו);
וזה
היה
אחר
נוסעם
מהר
סיני.
ועוד
,
כי
אין
כתוב
בתורה
שהארץ
רעשה
גם
שמים
ביום
מתן
תורה
,
רק
הר
סיני
חרד
לבדו
(ראה
שמ'
יט
,
יח).
וזה
פירוש
הפסוקים:
כתוב
בתורה
"יי'
מסיני
בא"
(דב'
לג
,
ב)
,
כי
מסיני
החל
לבוא
במחנה
ישראל;
ולא
נראתה
גבורתו
,
רק
אחר
שסבבו
את
הר
שעיר
,
ככתוב
(ראה
דב'
ב
,
א;
לג
,
ב);
ו"פארן"
(דב'
לג
,
ב)
סמוך
אליהם
,
כי
כן
כתוב:
"ואת
החורי
בהררם
שעיר
עד
איל
פארן"
(בר'
יד
,
ו);
וזה
הוא
"בצעדך
משדה
אדום"
(שו'
ה
,
ד).
וככה
"אלוה
מתימן
יבוא"
(חב'
ג
,
ג)
-
שהוא
כמו
"תימן
אומר"
(בר'
לו
,
יא).
וטעם
בצאתך
לפני
עמך
-
לכת
הארון
תחלה
כאשר
נסעו
מהר
סיני
(ראה
במ'
י
,
לג).
וטעם
ארץ
רעשה
-
כמו
"וירגזו
ההרים"
(יש'
ה
,
כה)
,
שפחדו
כל
הגוים;
הלא
תראה
בשירת
דוד
אומר:
"ותגעש
ותרעש
הארץ
ומוסדי
הרים
ירגזו"
(תה'
יח
,
ח)
,
והטעם:
כמעט
היה
הופך
כל
העולם.
ובעבור
היות
הארץ
עומדת
,
אמר:
רעשה
הארץ
כאשר
רעשה
סיני
ביום
מתן
תורה
מפני
השם.
ורבי
משה
אמר
,
כי
זה
סיני
-
טעמו:
הנה
זה
עֵד
בעמוד
הכבוד
עליו.
וטעם
אלהי
ישראל
-
כי
בעבור
ישראל
ירד
האלהים
על
הר
סיני.
אלהים
בצאתך
לפני
עמך
-
כמו
"הלא
יי'
יצא
לפניך"
(שו'
ד
,
יד);
כי
כשהיו
מנצחים
האויבים
,
כאלו
יי'
יצא
לפניהם
לנצח
המלחמה;
גם
"ארון
ברית
יי'
נוסע
לפניהם"
(במ'
י
,
לג).
והזכיר
נצוח
המלחמות
בלכתם
במדבר:
סיחון
מלך
האמורי
ועוג
מלך
הבשן
(ראה
דב'
ב
,
כו
-
ג
,
ח).
ורעש
הארץ
וההרים
(ראה
להלן
,
ט)
הוא
משל
על
פחד
המלכים
והגוים
שרגזו
וחלו
מפניהם
(ראה
דב'
ב
,
כה);
כלומר:
כמו
שהלך
לפניהם
אז
ולחם
מלחמותם
,
כן
יעשה
עתה.
בצעדך
בישימון
-
במדבר
שהוא
מקום
שממה;
וכן
"ונסע
מחרב
ונלך
את
כל
המדבר
הגדול
והנורא
ההוא
אשר
ראיתם
דרך
הר
האמורי"
וגו'
(דב'
א
,
יט);
ואומר:
"באתם
עד
הר
האמורי"
וגו'
,
"עלה
רש
כאשר
דבר
יי'"
וגו'
(שם
,
כ
,
כא).
ואמר:
אלהים
בצאתך
וכו'
-
והיציאה
לפניהם
הוא
משל
על
הֵעזרם
ממנו
במלחמותיהם
,
כענין
"יי'
ילחם
לכם"
(שמ'
יד
,
יד);
וההפך:
"ולא
תצא...
בצבאותינו"
(תה'
ס
,
יב).
ולכל
הפירושים
הזכיר
הֵנה
המלחמות
שהיו
בצאתם
ממצרים
ולכתם
במדבר
,
והוא
ענין
ישימון.
אלהים
בצאתך
-
מזכיר
המשורר
חסדי
יי'
שגמל
עמנו.
בצאתך
לפני
עמך
-
כשהוצאתם
ממצרים
,
ובצעדך
בישימון
-
בארץ
שממה
,
דהיינו:
במדבר
,
שהיית
הולך
לפניהם
בעמוד
ענן
יומם
(ראה
שמ'
יג
,
כא).