תנ"ך - אם־הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו־אל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִם־הֲרָגָ֥ם וּדְרָשׁ֑וּהוּ וְ֝שָׁ֗בוּ וְשִֽׁחֲרוּ־אֵֽל: (תהלים פרק עח פסוק לד)

טקסט וניקוד:

אִם־הֲרָגָם וּדְרָשׁוּהוּ וְשָׁבוּ וְשִׁחֲרוּ־אֵל: (תהלים פרק עח פסוק לד)

טקסט בלבד:

אם־הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו־אל: (תהלים פרק עח פסוק לד)

תיקון קוראים:

אם־הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו־אל: (תהלים פרק עח פסוק לד)
בִּזְמָן דְּקַטֵּילִנּוּן אִילּוּ תָּיְבִין וּתְבַעוּ יָתֵיהּ וִיתוּבוּן וִיצַלּוֹן קֳדָם אֱלָהָא :

ודרשוהו - ל'; ושחרו - ל'.

אם הרגם ודרשוהו וגו' - אף היא לא באמת , אלא פיתוי בפה , וכזבו בלשונם (ראה להלן , לו).

אם - ההרוגים היו סבת 'דורשים' אחרים. או טעמו: או אמר להרגם; או: כמעט והרגם. ושבו - עשו תשובה. ושחרו אל - שהתפלה בבקר , לפני יתעסק אדם בדברי צרכיו.

אם הרגם ודרשוהו - 'אם' זה במקום 'כאשר' , כמו "אם יהיה היובל לבני ישראל" (במ' לו , ד) והדומים לו; ופירושו: כשהרגם דרשוהו - הנשארים ידעו כי חטאו , ושבו ושחרו אל. או פירושו: כשאמר להרגם , הם דרשוהו , כמו שכתוב "הננו ועלינו אל המקום אשר אמר יי' כי חטאנו" (במ' יד , מ).

ואמר אחר כן: אם הרגם ודרשוהו - ואם זה במקום 'כאשר' , כמו "ואם יהיה היובל" (במ' לו , ד); כלומר: כאשר הרגם - רוצה לומר , שגזר להרגם , וישובו אליו וידרשוהו. או איפשר לפרש הרגם - ממש , כלומר , שהרג את רובם; כי הרוב יזכר במקום הכל. והנשארים ייראו וידרשוהו , ושבו ושחרו אל , ויזכרו כי הוא צורם וגואלם.

אם הרגם - כמו 'אשר הרגם'; כלומר: אשר הבורא היה הורג אותם , והם היו דורשים אותו ושבים אליו וזוכרים כי אלהים הוא צורם. וגם כל זה - לא שבו בתשובה שלימה , אלא ויפתוהו בפיהם.
ריכוז קישורים