תנ"ך - והוא
רחום׀
יכפר
עון
ולא־ישחית
והרבה
להשיב
אפו
ולא־יעיר
כל־חמתו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְה֤וּא
רַח֨וּם׀
יְכַפֵּ֥ר
עָוֺן֮
וְֽלֹא־יַֽ֫שְׁחִ֥ית
וְ֭הִרְבָּה
לְהָשִׁ֣יב
אַפּ֑וֹ
וְלֹא־יָ֝עִ֗יר
כָּל־חֲמָתֽוֹ:
(תהלים פרק עח פסוק לח)
וְהוּא
רַחוּם׀
יְכַפֵּר
עָוֺן
וְלֹא־יַשְׁחִית
וְהִרְבָּה
לְהָשִׁיב
אַפּוֹ
וְלֹא־יָעִיר
כָּל־חֲמָתוֹ:
(תהלים פרק עח פסוק לח)
והוא
רחום׀
יכפר
עון
ולא־ישחית
והרבה
להשיב
אפו
ולא־יעיר
כל־חמתו:
(תהלים פרק עח פסוק לח)
והוא
רחום׀
יכפר
עון
ולא־ישחית
והרבה
להשיב
אפו
ולא־יעיר
כל־חמתו:
(תהלים פרק עח פסוק לח)
וְהוּא
רַחֲמָנָא
מְכַפַּר
עֲוָויָיתְהוֹן
וְלָא
מְחַבַּל
יָתְהוֹן
וּמַסְגֵּי
לְמִיתּוּב
מִן
רוּגְזֵיהּ
וְלָא
יוֹחִי
יְכַלֵּי
בְהוֹן
כָּל
רִיתְחֵיהּ
:
והוא
-
ל"ג
ראשי
פסוקים:
בר'
טז
,
יב;
לג
,
ג;
וי'
כא
,
יג;
שו'
ג
,
יט
,
כד;
ש"א
יז
,
כג;
ש"ב
יז
,
י;
כג
,
כא;
מ"א
יט
,
ד;
מ"ב
ה
,
כה;
יש'
י
,
ז;
לד
,
יז;
מב
,
כב;
נג
,
ה;
יח'
יח
,
יא;
חב'
א
,
י;
זכ'
ו
,
יג;
תה'
ט
,
ט;
יט
,
ו;
עח
,
לח;
קל
,
ח;
איוב
יג
,
כח;
כא
,
לב;
כב
,
יח;
כג
,
יג;
לד
,
כט;
לז
,
יב;
דנ'
ב
,
כא;
דה"א
יא
,
כג;
דה"ב
כז
,
ה;
כח
,
ג;
לב
,
ל;
לג
,
ו.
והרבה
-
ב':
תה'
עח
,
לח;
איוב
ט
,
יז.
יעיר
-
ח':
דב'
לב
,
יא;
יש'
מב
,
יג;
נ
,
ד
(פעמיים);
תה'
עח
,
לח;
איוב
ח
,
ו;
דנ'
יא
,
ב;
דה"א
כ
,
ה.
ולבם
לא
כפיהם
נכון
עמו
,
ואע"פ
כן
והוא
רחום
להם
ומכפר
עונם
תמיד
ולא
השחיתם
,
והרבה
פעמים
רבות
להשיב
אפו
מהם;
ואף
אם
נפרע
מהם
,
לא
העיר
עליהם
כל
חמתו
,
כי
אם
מעט
מעט;
לפי
שזכר
כי
בשר
המה
,
ויצר
הרע
טמון
בלבם
,
והוא
רוח
הולך
-
כשימותו
,
ולא
ישוב
אותו
רוח
בהם
לעולם
הבא:
כשיחיו
,
אין
יצר
הרע
שולט
בהם.
ולא
יתכן
לפרש
רוח
הולך
ולא
ישוב
-
רוחם
של
חיים
בהם
,
שאם
אמרת
כן
,
כפרת
בתחיית
המתים;
וכן
מפורש
באגדת
תילים
(שו"ט
עח
,
ח).
והוא.
יכפר
-
כנגד
הזמן
העומד
,
כמו
"והבית
ימלא
עשן"
(יש'
ו
,
ד).
אפו
-
הוא
הפעול.
והוא
רחום
יכפר
עון.
מה
שאמר
והרבה
להשיב
אפו
-
כי
צריך
גבורת
לב
והרבות
כח
מדת
הרחמים
להשיב
האף;
וכן
אמר
משה
רבינו
עליו
השלום:
"ועתה
יגדל
נא
כח
יי'"
(במ'
יד
,
יז).
ואע"פ
כן
,
מצד
שהוא
רחום
,
היה
מכפר
להם
בקצת
,
עד
שלא
ישחיתם
מהכל.
ויַרבה
כחו
ביתר
ממה
שאין
חוק
עליו
,
להשיב
אפו
מהם;
ואף
כשיכעס
עליהם
,
לא
יעיר
כל
חמתו
-
רוצה
לומר:
ככל
הראוי
מצד
עונם
,
כי
זכר
כי
בשר
המה
,
וטבע
הגוף
יחטיאם;
וכן
שהם
רוח
הולך
-
רוצה
לומר:
קצרי
החיים
וצריכים
כפרה.
ואמרוֹ
ולא
ישוב
-
רוצה
לומר:
מצד
הטבע;
ולא
יכפור
בתחיית
המתים
,
חלילה.
להשיב
-
להניח;
כמו
"בשובה
ונחת"
(יש'
ל
,
טו).