תנ"ך - לא־זכרו
את־ידו
יום
אשר־פדם
מני־צר:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
לֹא־זָכְר֥וּ
אֶת־יָד֑וֹ
י֝וֹם
אֲֽשֶׁר־פָּדָ֥ם
מִנִּי־צָֽר:
(תהלים פרק עח פסוק מב)
לֹא־זָכְרוּ
אֶת־יָדוֹ
יוֹם
אֲשֶׁר־פָּדָם
מִנִּי־צָר:
(תהלים פרק עח פסוק מב)
לא־זכרו
את־ידו
יום
אשר־פדם
מני־צר:
(תהלים פרק עח פסוק מב)
לא־זכרו
את־ידו
יום
אשר־פדם
מני־צר:
(תהלים פרק עח פסוק מב)
לָא
אִידְּכַרוּ
יָת
נִיסַּיָּא
דִידֵיהּ
יוֹמָא
דְפַרְקִנּוּן
מִן
מְעִיקָא
:
לא
-
הטעם:
לא
פחדו
ממכתו
שהכה
המצריים
במות
הבכורים
(ראה
שמ'
יב
,
כט);
וזה
טעם
יום
אשר
פדם
מני
צר.
לא
זכרו
את
ידו
-
את
כחו
הגדול
,
אשר
פדה
אותם
מהצרה
שהיו
בה
בכח
גדול
וביד
חזקה
(ע"פ
שמ'
לב
,
יא).
והוא
הענין
שזכר
להם
יציאת
מצרים
,
באמרו:
ולא
(לפנינו:
לא)
זכרו
את
ידו
ביום
אשר
פדם
מני
צר
-
רוצה
לומר:
יציאת
מצרים
,
כמו
שפירש
אחר
כן:
אשר
שם
במצרים
אותותיו
ומופתיו
בשדה
צוען;
והוא
כפל
לשון
,
כי
שדה
צוען
פירושו:
ארץ
צוען
,
כמו
"שדה
אדום"
(בר'
לב
,
ד).