תנ"ך - נכספה וגם־כלתה׀ נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל אל־חי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

נִכְסְפָ֬ה וְגַם־כָּלְתָ֨ה׀ נַפְשִׁי֮ לְחַצְר֪וֹת יְ֫הוָ֥ה לִבִּ֥י וּבְשָׂרִ֑י יְ֝רַנְּנ֗וּ אֶ֣ל אֵֽל־חָֽי: (תהלים פרק פד פסוק ג)

טקסט וניקוד:

נִכְסְפָה וְגַם־כָּלְתָה׀ נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהוָה לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל־חָי: (תהלים פרק פד פסוק ג)

טקסט בלבד:

נכספה וגם־כלתה׀ נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל אל־חי: (תהלים פרק פד פסוק ג)

תיקון קוראים:

נכספה וגם־כלתה׀ נפשי לחצרות יהוה לבי ובשרי ירננו אל אל־חי: (תהלים פרק פד פסוק ג)
רְגָגַת וּלְחוֹד תְּאֵיבַת נַפְשִׁי לְדָרָתָךְ יְיָ לִבִּי וּבִשְׂרִי מְרַנְּנָן לֵאלָהָא קַיָּים :

נכספה - נחמדה. כלתה - נתאותה , כמו "ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום" (ש"ב יג , לט). לחצרות אלהי - כי חרבו; ועל הגלות אמרה. לבי ובשרי ירננו - יתפללו על זאת.

נכספה - התאותה , וכמעט כלתה מרוב התאוה; והטעם , שעברה חק התאוה , על כן מלת גם. לחצרות יי' - אם זה מבני קרח (ראה לעיל , א) , הוא בבבל; או אם מבני קרח בימי דוד - לחצרות שהוא סביבות אהל השם; או דרך נבואה. לבי - הוא השכל והדעת , שהם בנשמה. ובשרי - הגוף. וְהַשַעַר - הפה , פירוש: שַעַר בְּשַׂר הגוף המרנן , עם שֵׂכֶל מחשבת הכל , הוא הפה , שהוא פתח הבשר; על כן: ירננו. וטעם אֵל - כנגד כלתה; או שהיה מחיה ה'לב' עם ה'בשר'.

נכספה. כלתה - יותר מנכספה , לפיכך אמר וגם , כאלו כלתה מרֹב התאוה; לפיכך באה התאוה בזה הלשון. לחצרות יי' - כי שם היה מעמד ישראל בבית המקדש: בחצרות , לא בהיכל. לבי ובשרי ירננו - בשרי הוא הפה , האומר השיר עם כוונת הלב. או פירושו על דרך משל , כמו "כל עצמותי תאמרנה" (תה' לה , י).

ונכספה וכלתה - ענין חמדה ותאוה. ויש מפרשים (ראה רד"ק) , כי התאוה הנאמרת במלת כלתה חזקה יותר מן החמדה הנאמרת בנכספה; ויביאהו לכך אמרו: וגם כלתה. ואין הכרח בכך; כי כל תוספת לשון כפול תֵאָמר עליו מלת 'גם' , אף בלא תוספת ענין. ולבי ובשרי - רומז במלת לבי אל כוונת הלב , ובבשרי - על דבור הפה; כלומר , שאין תפלתי רנת הפה לבד , רק רנת הפה בכוונת הלב. ואמר , דרך קינה: גם צפור מצאה בית - כלומר , שהמקדש חרב ושמם עד שנעשה מעון לחיות , על דרך "שועלים הלכו בו" (איכה ה , יח); ושהוא חרב כל כך , עד שגם הצפור והדרור עומדים לבטח על מזבחותיהם. או המשיל פחותי האומות לצפור , ודרור - על כנסת ישראל , ואפרוחיה - על פרחי כהונה. ולדעתי , לפי הדרש בא הפסוק עבר במקום עתיד; ומפני שאמר בתחלה לשון יחיד: נכספה וגם כלתה נפשי , וכן שהדבר ידוע שכָּסְפוֹ ותשוקתו של דוד היתה מרובה בבנין בית המקדש , אמר , שלא לתועלת עצמו ולשלמות נפשו לבד הוא משתוקק ונכסף , אבל לדעת כל הכניסיא ולשלמות האומה , שתמצא ותשיג כבוד הבית , ותשית אפרוחיה על מזבחותיו. וכן מצד שפירשנו , שתכלית התשוקה במקום הנבחר ההוא לא היתה רק להיותו מקום מוכן לחכמה ― עם היות הדבר ידוע , שדוד היה מכיר חסרונו בחכמה ומשפיל עצמו תמיד ומתנצל על היותו מדבר בענייני החכמה , שלא אירע לו להתנכרותו בחסרונו , אבל לרוב תשוקתו ― אפשר אצלי לפרש , שגם בזה אחז זה הדרך; ורוצה לומר: נכספה וגם כלתה נפשי וכו' - לרוב כָּסְפִי ותשוקתי בהשלמת נפשי; ואע"פ שאני רואה ומכיר בעצמי שאיני ראוי לכך , הנה מעלת המקום מכינה כל אדם לכך ומסייעת כל 'הבא ליטהר'. וגם צפור ודרור - והוא משל על הילדים המתחילים בלמוד - ימצאו די ספקם להתלמד שם בהדרגה ובסדר , עד שיבא עתם ויגיעו לשלמות , וישיתו 'אפרוחים' - רוצה לומר: דעותיהם וסברותיהם - ב'מזבחות האל' , רוצה לומר: ביותר עמוק שבחכמות.

נכספה - כל אחד ואחד אומר: נכספה , כלומר: חמדה , וגם כלתה נפשי - מרוב החמדה שאני חומד לחצרות יי'. לבי ובשרי ירננו אל אל חי - ויתפללו לפניו על דבר זה: גם צפור מצאה בית - לחצרות יי' , וקיננה שם.
ריכוז קישורים