תנ"ך - תהלים פרק פט פסוק י - אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אַתָּ֣ה מ֭וֹשֵׁל בְּגֵא֣וּת הַיָּ֑ם בְּשׂ֥וֹא גַ֝לָּ֗יו אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם: (תהלים פרק פט פסוק י)

טקסט וניקוד:

אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם: (תהלים פרק פט פסוק י)

טקסט בלבד:

אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם: (תהלים פרק פט פסוק י)

תיקון קוראים:

אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם: (תהלים פרק פט פסוק י)
אַתְּ שַׁלִּיט בְּגֵיוְותָנוּתָא דְיַמָּא כַּד מִיתְנַטְלִין גַּלּוֹי אַנְתְּ תַּמְאֵיכִינּוּן :

אתה - י"ז ראשי פסוקים בסיפרא: ראה תה' עד , יג. מושל - י"ד מלא: ש"ב כג , ג (פעמיים); מ"א ה , א; מי' ה , א; תה' פט , י; מש' כג , א; כח , טו; כט , כו; קה' ט , יז; י , ד; דה"א כט , יב; דה"ב ז , יח; ט , כו; כ , ו.

בשוא - ל'; תשבחם - ל'.

בשוא גליו - בהנשא גליו. אתה תשבחם - תשפילם; וכן "וחכם באחור ישבחנה" (מש' כט , יא) , וכן "משביח שאון ימים" (תה' סה , ח).

אתה. הזכיר דברי השמים והקדושים (ראה לעיל , ו , ח) , ולא יבינו , רק החכמים לבדם; ועתה שב להזכיר גבורתו בדברים הנראים , והוא הים. בשוא - בהתרומם. תשבחם - ותשקיטם , כמו "משביח" (תה' סה , ח) אתה. יתכן היות טעם תשבחם - בעבוֹר ישראל הים.

אתה מושל - דבר על העליונים כי הוא מושל עליהם , ועתה מדבר על התחתונים הגאים והחזקים; והים - מן הברואים הנוראים. ופירוש גאות הים - שהמים גבוהים על הארץ , כמו שפירשנו במזמור ל"ג בפסוק "כונס כנד מי הים" (פס' ז). ואמר אתה מושל , כי המים בגאותם היה בטבעם לצאת על הארץ , והאל מושל עליהם ועוצר אותם ושם להם חול גבול (ע"פ יר' ה , כב). ופירוש בשוא גליו - בהתרומם; והוא כמו 'בנשוא' , חסר פ"א הפעל. אתה תשבחם - תשקיטם , וכן "משביח שאון ימים" (תה' סה , ח). ואפשר שאמר זה על קריעת ים סוף. או אמר , כי כן יעשה בכל זמן , כמו שאמר "יקם סערה לדממה ויחשו גליהם" (תה' קז , כט). או פירושו כמו חצי הפסוק הראשון , כלומר: בהתרומם גלי הים , שידמה שיצאו לחוץ ליבשה בהתרומם; וכשיגיעו לשפה אחת , תשקיטם.

ואחר שדבר בעליונים , שבּחוֹ בבריאת הבריאות הגדולות שבעולם התחתון , ואמר: אתה מושל בגאות הים - כלומר , שמצד שהיה טבעם להיות על הארץ , מתגלגלים מצד טבעם לצאת ממקומם לשוב על הארץ; והאל בחסדו שם חול גבול לים , חוק עולם בל יעברנהו (ע"פ יר' ה , כב). והוא בעצמו ענין בשוא גליו - רוצה לומר: בהתרומם גליו , אתה תשבחם - רוצה לומר: אתה תשקיטם; כמו "משביח שאון ימים" (תה' סה , ח). ומאחר שהזכיר ענין הים , זכר ענין קריעת הים בזמן יציאת מצרים , שזהו גם כן מָשְלוֹ בגאות הים.

בשוא גליו - בהתרומם גליו , אתה תשקיטם; ודומה לו "משביח שאון ימים" (תה' סה , ח). וגם מלת שוא - היא לשון "שאון" (יר' כה , לא).