תנ"ך - האויב׀ תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הָֽאוֹיֵ֨ב׀ תַּ֥מּוּ חֳרָב֗וֹת לָ֫נֶ֥צַח וְעָרִ֥ים נָתַ֑שְׁתָּ אָבַ֖ד זִכְרָ֣ם הֵֽמָּה: (תהלים פרק ט פסוק ז)

טקסט וניקוד:

הָאוֹיֵב׀ תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה: (תהלים פרק ט פסוק ז)

טקסט בלבד:

האויב׀ תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה: (תהלים פרק ט פסוק ז)

תיקון קוראים:

האויב׀ תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה: (תהלים פרק ט פסוק ז)
וְכַד נְפַל בְּעֵיל דְּבָבָא אִישְׁתֵּצִיאוּ וּכְרַכֵּיהוֹן אִצְטַדִּיוּ לְעָלְמִין וְקִרְוֵיהוֹן שְׁבַקְתָּא מִן לְמִיתַּב הוֹבַדְתָּא דוּכְרָנְהוֹן מִנְּהוֹן :

האויב - ה': מ"א ח , מו; יר' טו , יא; יח' לו , ב; תה' ט , ז; דה"ב כו , יג. וערים - ח' (לשון שנאה , בלישנא): ש"א כח , טז; יש' יד , כא; יר' טו , ח; מי' ה , י , יג; תה' ט , ז; קלט , כ; דנ' ד , טז.

האויב - ה'.

האויב תמו - כי חרבות השנאה לנצח הם עליו כחרב חדה (ראה שו"ט ט , ח). [דבר אחר: חרבות לנצח - אותו אויב שחרבות שנאתו היתה עלינו לנצח , וזהו עשו , שנאמר בו "ועברתו שמרה נצח" (עמ' א , יא). לשון אחר: חרבות - לשון 'חורבן' , וכן פתרונו: האויב תמו חרבים לנצח , וכן נאמר ביחזקאל "שממות עולם אתנך ועריך לא תשובנה" (לה , ט).] ערים (לפנינו: וערים) נטשת (בנוסחנו: נתשת) - "כי תאמר אדום רששנו" [וגו' "ונשוב ונבנה חרבות כה אמר יי' צבאות המה יבנו ואני אהרוס" (מל' א , ד);] אבד זכרם - אותה שעה.

האויב. אמר בן לברט (דונש ב ס' 129 ) , כי מצא חַרבות בפתח בספר קדמון , על כן פירש בו כמו "חרבות צורים" (יהו' ה , ב). והנכון בעיניי , שהחי"ת חטוף בקמץ. ואמר רבי משה: היה ראוי להיות אבד זכרם המה - 'אבד זכרך אתה'; וכמוהו "יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו" (יח' לא , י) - 'ותתן צמרתו'. ולא דבר נכונה , כי כח השם בפעלים , כמו "מפי עליון לא תצא" (איכה ג , לח) , והטעם: יציאות הרעות והטוב , והם הגזרות; וככה הוא "יען אשר גבהת בקומה ויתן" (יח' לא , י) - 'גבהך... '. ולפי דעתי , כי האויב - כמו "הקהל חקה אחת לכם" (במ' טו , טו); וכן הפירוש: ואתה האויב , בעבור שתמו החרבות שהחרבת לנצח , וערים נטשת (בנוסחנו: נתשת) אבד זכרם , חשבת כי תמלט , ושכחת כי השם לעולם ישב ויקח הדין ממך. על כן אחריו: ויי' לעולם ישב; והנה הוא קשור עם אבד זכרם - הערים. הנה מחה השם את שמו , ככתוב למעלה (פס' ו) , והוא הטעם שגמל לך כמעשיך.

האויב - הה"א ה"א הקריאה , כמו "הקהל חקה אחת לכם" (במ' טו , טו); "הדור אתם ראו דבר יי'" (יר' ב , לא). לפי שאמר "שמם מחית" (לעיל , ו) , אמר כנגד האויב: שמך נמחה! כמו שנמחה שם הערים שהחרבת , שתמו... לנצח ואבד זכרם , כן אבד זכרך עתה. ואדני אבי ז"ל פירש תמו חרבות: החרבות שהיית עושה - לא תעשה עוד. והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש: בעבור שתמו החרבות שהחרבת , וערים שנתשת שאבד זכרם , חשבת אתה כי תמלט; ושכחת , כי "יי' לעולם ישב" (להלן , ח). ופירוש זכרם המה - כפל הכנוי , כי די במ"ם זכרם. או פירושו: אבד זכרם עד שיאמרו הרואים: לא המה אלה הערים שהיו בנויים?! ולזה הפירוש יהיה פירוש המה - בתמיהא.

והאויב - הוא קריאה; כמו "הקהל חקה אחת" (במ' טו , טו); "הדור אתם ראו דבר יי'" (יר' ב , לא). כלומר: אתה , האויב , היית מחרף מערכות ישראל , ומגזם עליהם , שאתה תשלים ותגמור חרבותיהם לנצח; וכאלו כבר נעשה , היית אומר: תמו חרבות! כלומר: כבר השלמו חרבותיהם; כלומר , שאין להם עוד עיר שנחריבהּ. והערים שנתשת - היית אומר שלא יבָּנו לעולם , אבל שיאבד זכרם. והמה - כפל הכינוי ללא צורך , כמו "ותפתח ותראהו..." (שמ' ב , ו).

האויב תמו חרבות לנצח - מקרא מסורס הוא: חרבות האויב תמו; חרבות לנצח - שלעולם לא יבנו. וערים שלהם - נטשת (בנוסחנו: נתשת) אותם ואבד זכרם מהם. נטשת - עקרת , כמו "ונטעתי אתכם ולא אטוש" (ראה יר' מב , י).
ריכוז קישורים