תנ"ך - תהלים פרק צא פסוק ו - מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם: (תהלים פרק צא פסוק ו)

טקסט וניקוד:

מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: (תהלים פרק צא פסוק ו)

טקסט בלבד:

מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים: (תהלים פרק צא פסוק ו)

תיקון קוראים:

מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים: (תהלים פרק צא פסוק ו)
מִן מוֹתָא דִּבְקִיבְלָא מְהַלַּךְ מִסִּיעַת שֵׁידִין דִּמְחַבְּלִין בְּטֵיהֲרָא :

ישוד - ל'.

מדבר , מקטב - שמות שדים הם; זה מזיק בלילה וזה מזיק בצהרים (ראה פסחים קיא , ב). ישוד - "ישודד" (הו' י , ב; ראה שו"ט צא , ג).

מדבר - כי רוב הדבר בלילה הוא , אם היתה הסבה קור; ואם מחום - יהיה ביום , צהרים. וקטב - כמו דבר , והטעם: כריתה: "אהי קטבך שאול" (הו' יג , יד). וטעם ישוד - שֶיָּשוֹד הרוחות; ובא בשורק כמו "יָרוּן ושמח" (מש' כט , ו). ויש אומרים , כי ישוד - מגזרת "שדים" (תה' קו , לז).

מדבר באפל - בלילה מפני הקרירות , ובצהרים מפני החמימות. וקטב - כמו "אהי קטבך שאול" (הו' יג , יד). ישוד - בשרק כמו בחלם; וכן "יָרוּן ושמח" (מש' כט , ו). ובעלי הדרש (ראה שו"ט צא , ג) מפרשים דבר - האפל וקטב - הצהרים - דבר השדים; וכן (ראה שם , ד) "יפל מצדך אלף ורבבה" (להלן , ז) - על השדים הוא אומר. וחכמי המחקר אינם מודים בדבר השדים ומבטלים אותו במופת , כי אינם.

והמשיך המשל , שלא יירא משום דבר , אף מן המקרים הרגילים והמצויים בפחד הלילות - כמי שעומד בבדידות; או אף למחנה החַיל - מפחד מֵאֹרֵב שיבא עליהם לאט. ומחץ יעוף יומם - רוצה לומר , המושלך בפתע ומרוצה; ולהיות הנוצה בראש החץ , ייחסוֹ בלשון מרוצתו כאלו יעוף. מדבר באפל יהלוך - בחורף , לרוב הקרירות , ומקטב ישוד צהרים - בקיץ , לרוב החמימות. וכלל באמרו לילה ויומם , אפל , צהרים - ארבעה מינים מהמכות , והם: פחד וחץ ודבר וקטב. והמשיל הפגע שיבא פתאום אל החץ שיעוף; ודבר וקטב - הפסד האויר. ויתכן כי המשילו אל החץ , מפני שיגיע לכלי הנשימה כרגע , בלא התמהמה. וענין באפל יהלוך - שלא יוכל להשמר ממנו עד שיקרהו פתאום. ו"דבר הוות" (לעיל , ג) - דברים ההוים ומתחדשים. ובדרש פירשו (ראה שו"ט צא , ג) דבר באופל וקטב הצהרים - ענין שֵדים; וגם יש לועזים ישוד - מענין 'שֵד וקטב'. והעקר , כי קטב - לשון כריתה , וישוד - לשון 'שודד'.

מדבר ומקטב - שמות שדים הם , וכל אחד מזיק בשעתו. ישוד - כמו "ישודד" (הו' י , ב); ושרשו 'שוד'.