תנ"ך - יראת ה' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת חָכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ: פ (משלי פרק א פסוק ז)

טקסט וניקוד:

יִרְאַת יְהוָה רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ: פ (משלי פרק א פסוק ז)

טקסט בלבד:

יראת ה' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו: פ (משלי פרק א פסוק ז)

תיקון קוראים:

יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו: פ (משלי פרק א פסוק ז)
ראשית - כ"ח: בר' י , י; שמ' כג , יט; לד , כו; וי' ב , יב; כג , י; במ' טו , כ; כד , כ; דב' יח , ד; כא , יז; כו , י; לג , כא; ש"א טו , כא; יר' ב , ג; מט , לה; יח' כ , מ; מח , יד; עמ' ו , א; מי' א , יג; תה' עח , נא; קה , לו; קיא , י; מש' א , ז; ד , ז; ח , כב; יז , יד; איוב מ , יט; נחמ' י , לח; דה"ב לא , ה. ומוסר - ה': ראה לעיל , ב.

יראת יי' ראשית דעת - עד כאן פירש לצורך מה עשה שלמה הספר הזה , ועתה מתחיל הספר: יראת יי' ראשית דעת - היא תרומת עיקר הדעת והיא תהיה לך הראשונה לדעת. לפני חכמתך הקדם לְיראה את יוצרך , והיא תתן בלבך לעשות בחכמה ובדעת , כי האוילים , אשר אינם יראים את יי' הם בוזים את החכמה ואת המוסר.

ראשית חכמה יראת יי' (ראה תה' קיא , י) - שלמה עליו השלום כתב ספרו ביראת יי' , כי היא עקר החכמה , ולהודיע כי האדם הרוצה ללמוד החכמה צריך שילמד תחלה בספרי התורה שמזהיר בהם על יראת השם יתעלה , שנאמר "ויראת מאלהיך" (וי' יט , יד ועוד) , "את יי'" אלהיך תירא (דב' ו , יג ועוד). ואחר שנשרשה בלבו יראת האל יתעלה , ילמד בספרי החכמות , שהם כסולם להגיע לידיעת השם יתעלה. ומוסר אוילים בזו - הטעם בזה , כי האדם שאינו מקבל מוסר ואינו מסגף עצמו ללמוד חכמה , לא יעלה למעלת החכמה. ולפי שהאוילים בחרו להם הדרך הרחבה הפתוחה להנאות הגוף ולהתענג בתענוגי העולם , הם כמו הבהמה שאין לה שכל להבחין בין טוב לרע (ע"פ מ"א ג , ט) , ובזו במוסר ובחכמה , מפני סכלותם ואולתם.

יראת יי' - היא המוסר במדות והיא התחלה והישרה אל קנין הדעת , כי לא יתכן שירדוף האדם לקנין המושכלות עם היותו נלכד ברשת המדות הפחותות. והנה האוילים אשר הם המואסים המוסר ובוזים אותו , הם בוזים חכמה ומוסר , ולא ירגישו בזה כי במאסם המוסר ירחיקו מהם החכמה; והוא מבואר כי האויל לא יקח מוסר , כאמרו "אך אויל עמי מוסר לא לקחו" (צירוף של יר' ד , כב וב , ל).

יראת יי' ראשית דעת - ראשית שיצוה הדעת לאדם - ליראה את השם הנכבד והנורא (ע"פ דב' כח , נח) , כי זה הוא שרש החכמה. וכן פרשתי בספר איוב "הן יראת יי' היא חכמה" (כח , כח). חכמה ומוסר אוילים בזו - חיי שעה אצלם חשובים מחיי עולם. אם יטרח בדבר ולא יהנה מיד , יחשוב כי בחנם טרח; והיה לו להתבונן בזורע התבואה שלא יהנה מיגיעו מיד , אלא אחר זמן ארוך.

יראת יי' - הודיע כי ראשית הדעת והמוסר הוא שיהיה ירא השם. אף על פי שחכמת היראה והמוסר אוילים יבוזו , אין נבון ראוי לבוז אותם , על כן אמר אחריו "שמע בני" (להלן , ח).

יראת יי' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו. לשון יראת יי' בפרט מונח על קיום ענין שלא יכריחהו שכלו לקיימו , אבל שיקיימהו מצד יראת מי שצוהו בכך , הן במניעה מאיזה דבר הן בעשייתו; ומתוך כך כולל בפרט מחלקי התורה האמנת כל דבר מחוייב מצד קבלת התורה , אע"פ שהעיון לא יגזור בו , או אולי שיתיצב מנגד וארב לו וקם עליו. ויכלול זה מן האמונות - חדוש העולם ושינוי הטבעים במופתים והשגחה וגמול ועונש , ומשאר המצות כל השמעיות , כגון שופר ולולב ודומיהם , ומניעת לבישת כלאים ואכילת חזיר ודומיהם; שכל אלו הם המתקיימות מצד היראה. ולפעמים תאמר יראת יי' על כלל התורה , אף בדברים שהשכל ימציאם , כמו שתאמר באמונת מציאת האל ואחדותו והסתלק כל גשמות ממנו , ובשאר המצות , כל השכליות , ככבוד אב ואם והצדקות ודומיהם ומניעת הגניבות והרציחות ודומיהן. וזה , מצד שיש הרבה מן המושכלות שלא יודעו להמון רק מדרך הקבלה , וקיומם מצד היראה , וכבר ידעת אמרם ז"ל (ראה משנה אבות ג , ט): כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו , חכמתו מתקיימת; כלומר שהיראה , רוצה לומר: התורה לחכמה - כיסוד לבנין. וידוע בבנין , שאם היסוד חלוש , סבה קלה תקעקע כל הבירה: וכן היראה לחכמה , אם היראה חלושה - מעט ספק יעמיד המעיין במבוכה ויקעקע פנות האמונה מלבו אם לא נתיסד יפה בבנינם , על דרך מה שביארתי בפתיחה , בענין "ולבך תשית לדעתי" (מש' כב , יז) , רוצה לומר: מענין יסוד. כלומר: שקודם שתטה אזנך לדברי חכמי המחקר , תיסד לבך לדעתי , רוצה לומר: לדעת התורה. וזה הפסוק הוא סוף פתיחת הספר , ואמר שמשליו והבנת דבריו יסבבו לו גם כן להכיר ולהבין , שיראת יי' היא ראשית הדעת. ולָקַח הֵנה מלת דעת על כלל כל ידיעה , כלומר שצריך שיקדים היראה לכל ידיעה , ושמתוך משליו יבין זה. ורבותינו ז"ל דרשו (ראה ירוש' תרומות ד , ג - ד [מב , ד]) ראשית לשון תרומה: "ראשית דגנך" (דב' יח , ד); "ראשית עריסותכם" (במ' טו , כ); "ראשית בכורי אדמתך" (שמ' כג , יט לד , כו); כלומר: הראש והמובחר שבו. ואמר שהיראה היא מבחר כל הדעות , והוא שאמר איוב על מעלת החכמה לדעת קצת רבותינו: "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה. ויאמר לאדם הן יראת יי' היא חכמה" (ראה כח , כז - כח). ופירוש ויספרה - מלשון 'ספיר' , כלומר: עשאה כדמות ספיר בענין זה. רוצה לומר: שכמו שהספיר מקבל כל הצבעים , כן עצם הכתוב 'יראה' פנים לכל מה שירצה החכם לפרש בו; אבל מכל מקום מה שיפורש בו בדרך שיתקיים בו יראת יי' היא החכמה , כלומר: הוא המובחר שבענינים והנכון שבביאורים. ואחר שהודיע בכלל ובפרט שדבריו מועילים לכל מיני השלימות , הזהיר בקוצר הדברים , שלא יטעה בעצמו ולא ידמה בלבבו שהמשלים ומיני החכמות הנרמזים יובנו בתחלת העיון , עד שאם לא ישיג ענינם לשעתו שיקוץ בהם ויעזבם , אבל שישקוד עליהם ויתמיד קריאתו , פעם אחר פעם , עד שיעמוד מתוכם על ביאור האמת , והודיע שזה הענין הוא הסבה שהאוילים בוזים החכמה והמוסר. והבזיון אצלי הוא לשלש סבות , האחת: מיעוט ערך הדבר אצלו , או היותו נבזה בעיניו מצד עצם הדבר , כמו "ותבז לו בלבה" (ש"ב ו , טז) , שהיתה מבזתו להיות מעשיו בלתי נאותים בעיניה לאיש כערכו , וכן "להבזות בעליהן בעיניהן" (אס' א , יז). והשנית: מיעוט ערך הדבר אצלו ג"כ מצד התנכרותו: "דבר יי' בזה" (במ' טו , לא); או מצד הקנאה כמו אמרו "מה יושיענו זה ויבזוהו" (ש"א י , כז). והשלישית: היות הדבר נבזה בעיניו מצד שיודע בעצמו שלא יוכל להשיגו , כאמרם ז"ל דרך צחות: 'דלא מטי בשרא , אמר סריא היא' , כלומר: מי שאינו מגיע שיוכל לקנות בשר , מבזה אותה לפני האחרים לומר שהיא מוסרחת ופחותה; ומזה "ויבז עשו את הבכרה" (בר' כה , לד) - שלא ביזה אותה למיעוט ערכה אצלו , אבל למה שלפי המדות שהורגל בהם ידע בעצמו שלא יגיע לה , כאמרו "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" (שם , לב). ומזה המין אצלי אמרו הנה חכמה ומוסר אוילים בזו - שאלו תאמר לסכל שבסכלים: התרצה שתהיה חכם כשלמה או כפלוני החכם , אין ספק שיאמר כן ושירצה בכך , אלו היה באפשר , כמאמר הסכל שאמר לשמאי הזקן: למדני כל התורה ברגל אחת; ודחפו באמת הבנין (ראה שבת לא , א). אבל כשיאמרו לו: החכמה איננה מלבוש שתמצאהו לקנות מתוקן והלום כראוי לגופך בלא טורח ובלא עמל , זולתי שתתן כסף מחירו ותלבשנו , אבל תדע , שלא תוכל ללבוש בגד עד שתגדל הצאן ותגוז צמרו ותתקנהו , ותעשה כל המלאכות הצריכות לו עד היותה ראויה לבגד; כן בענין החכמה , תצטרך לקום חצות לילה ולהמית עצמך עליה בהנהגה פלונית ופלונית , ואף גם זאת , שתזהר שלא תרפה ולא תעזבה! אז יקוץ למה שיראה מרוב הטורח והעמל ואורך ההקדמות וההצעות , ויהיה הכל נבזה בעיניו למה שיראה לפי טבעו שלא יוכל להשיגה , וספור גנות המדה לחכם , והודעתו פחיתותה הוא אזהרה ממנו לשומעים. ולזה כיון החכם , להודיע פחיתות האויל בבזיון החכמה והמוסר , להזהיר הבאים לחסות תחת כנפי משליו , שיזהרו מזאת המדה הרעה אשר רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה (ע"פ מש' ז , כו); אבל שיהיו שוקדים על דלתות חכמתו (ע"פ מש' ח , לד) , ויבינו מעט כפי היכולת וברוב עמל ימצאנה , וקובץ על יד ירבה (ע"פ מש' יג , יא) , אשרי המחכה ויגיע (ע"פ דנ' יב , יב). ורבותינו ז"ל אמרו (ראה משנה אבות ב , יג) בדומה לזה: אל תהי רשע בפני עצמך; כלומר , שאם תחזיק עצמך בכך , תחליט עצמך לכל פחיתות ולא תתעורר משום מדה הגונה , ותשאר נעור ורֵק (ע"פ נחמ' ה , יג) מכל מעלה. ואחר שהשלים פתיחת ספרו , התחיל בשפע מוסריו ותוכחותיו; ואמר תחלה שני פסוקים דרך כלל , שהם גם כן כעין פתיחה , והם אלו:

יראת. טרם השתדלו בחקירת החכמות המודיעות המציאות וסבותיו , ראוי שתקדם לו יראת יי' המכונה במוסר. אבל האוילים בזו הכל.

יראת יי' ראשית דעת וגו' - רוצה לומר: האוילים בזו החכמה והמוסר. ודע כי אלו השמות הנזכרים בזה ובכל הספר הזה , כמו חכמה ובינה , דעת ומוסר , צדק ומשפט , מישרים ומזמה ותושיה - הנה לכל אחד הוראה מיוחדת , ואם יש בם העברה והשאלה ושתוף במקומות שונים , כמו שיש לרוב השמות. והנה הוראתם מבוארת , אין צורך שאאריך בזה , עם שכבר בארו זה הקודמים. וכבר הודעתיך , כי אין אני מעתיק דברי מי שקדמוני , אבל אזכור לבד כי חכמה ובינה ודעת בכל הספר הזה ובכל המקרא , הם לפי דעתי מונחים על ענינם הראשון , אין בם בשום מקום השאָלה ושתוף. והוא , כי חכמה הוא על שלמות המדמה , ובינה - על שלמות הבורר , ודעת - על שלמות הזוכר; ואלו שלשה חלקי המוח שנתבאר ענינם בספרי הטבע. ואם תזכור זה ותנהיגהו בכל המקרא , תמצא פרושים נפלאים. ואזכור לך אחד למשל ולדמיון , שמא לא אזכה , או לא ארצה לעשות פירוש קהלת. והוא , כי כתיב שם: "וגם לא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן" (קה' ט , יא); היתכן כי לחנם עשה אלו השלשה חלוקות אם פני הספר יוכיחו זה?! ואמנם הענין כן , כי ידוע שהשגת הלחם קלה מהשגת העושר , והשגת העושר קלה מהשגת החן; כי החן ענינו שיהיה קרוב למלכות , כטעם: "ונח מצא חן בעיני יי'" (בר' ו , ח) , או שהוא עצמו מלך , כי יודו לו הכל שימשול וימלוך עליהם. וזהו הכונה לפי דעתי. ולכן , כמו שאלו השלוש מדרגות הולכות בסדור זו למעלה מזו , כן שלשה ההשגות , רצוני: החכמה והבינה והדעת , הולכות בסדור זו למעלה מזו. כי מי שהוא חכם לבד , תספיק לו חכמתו להשיג הלחם , ואולם מי שהוא נבון יעלה אל העושר , ואולם מי שהוא יודע , יעלה אל המלוכה. ואמר שלמה כי אין זה הכרחי תמיד , כמו שאינו הכרחי תמיד לקלים - המרוץ ולגבורים - המלחמה.

יראת יי' ראשית דעת - תחלת החכמה והדעת זהו לירא את השם. דבר אחר: כמו "ראשית שמנים ימשחו" (עמ' ו , ו) , שפתרונו המובחר והמשובח; כלומר: המובחר והמשובח של דעת זהו לירא את הבורא , החכמה - והמוסר אוילים בזו - אותם , ולא השגיחו בם; והם הרשעים.
ריכוז קישורים