תנ"ך - מכסה שנאה שפתי־שקר ומוצא דבה הוא כסיל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מְכַסֶּ֣ה שִׂ֭נְאָה שִׂפְתֵי־שָׁ֑קֶר וּמוֹצִ֥א דִ֝בָּ֗ה ה֣וּא כְסִֽיל: (משלי פרק י פסוק יח)

טקסט וניקוד:

מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי־שָׁקֶר וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל: (משלי פרק י פסוק יח)

טקסט בלבד:

מכסה שנאה שפתי־שקר ומוצא דבה הוא כסיל: (משלי פרק י פסוק יח)

תיקון קוראים:

מכסה שנאה שפתי־שקר ומוצא דבה הוא כסיל: (משלי פרק י פסוק יח)
ומוצא - ב' (אחד חסר ואחד מלא יו"ד): יש' נד , טז; מש' י , יח.

ומוצא - ב'.

מכסה שנאה שפתי שקר - החונף שפתיו שקר , ומכסה שנאה בלבו. ומוציא דבה הוא כסיל - לעז , שיהו אנשים דובבין בו על חבירו.

מכסה שנאה שפתי שקר - הרשע ששונא את חברו , מכסה שנאתו בשקרים שידבר לו , כי ידבר דברים שנראה מהם שהוא אוהב אותו. ומי שמוציא דבה על בני אדם הוא כסיל. ויש מי שפירש: הרשעים והכסילים הם רעים , כי הרשע מתעה את האדם ומרמהו בשקריו , והכסיל הוא מוציא דבה על בני אדם.

הנה הדובר שקרים יותר מגונה מהכסיל ויותר מזיק , וזה כי מכסה שנאה שפתי שקר - כי שפתי השקר יכסו השנאה , ויהיה זה סבה אל שלא יהיה נשמר משונאו ויפול ברשתו. ואולם הכסיל יוציא מפיו הדברים והדבות , ויהיה זה סבה אל שישָמר השנוא ממנו. ולפי שזכר שני אלו , שהאחד מדבר והאחר מעלים , והמעלים הוא היותר מגונה , בא לבאר , שכבר ימצא צד אחד שיהיה המעלים יותר משובח , ואמר כי מי שירבה וגו' (ראה להלן , יט).

מכסה. ומוציא דבה הוא כסיל - הפרש יש בין מוציא דבה ו'מביא דבה'. מביא דבה - כיוסף הצדיק , שנאמר בו: "ויבא יוסף את דבתם רעה" (בר' לז , ב); באמת הביא דבה , כי דבתם היתה. אך מוציא דבה - מגונה , כמו המרגלים , שנאמר בהם "ויוציאו דבת הארץ" (במ' יג , לב); "מוציאי דבת הארץ" (במ' יד , לז). והפייט שאמר: ויוסף על אחיו הוציא דבה במי כמוכה שעשה - תפשוהו חכמי דורו בעבור כי הוא 'הביא' ולא 'הוציא'.

מכסה שנאה; ברב דברים - שנים דבקים. מכסה השנאה ויסתירה בקרבו - דוברות שפתיו שקר על השנוא. דבה - מן "דובב שפתי ישנים" (שה"ש ז , י); וענינו: לשון דבור. ומוציא דבה - הוא השונא. ברב דברים - בעבור רוב דברים שידבר מוציא שם רע , להתנצל לשָנוּא מן הדבה , לא יחדל פשע הדבה. ורצונו לומר: אינו יכול להשיב מה שדבר ולהחדילו בהתנצלותו לפניו. וחושך שפתיו - מִדַבֵּר דבה , הוא משכיל - כנגד הוא כסיל.

מכסה שנאה שפתי שקר ומוציא דבה הוא כסיל. אמר שהשונא את חבירו בלבו ומעלימה ממנו בדבריו הוא ענין שפתי שקר; כדרך שאמר דוד "חלקו מחמאות פיו וקרב לבו" (תה' נה , כב). ומוציא דבה - הוא שמוציא על חבירו קול באיזה דבר מגונה , או יספר בגנותו לכוונת לשון הרע , לא לכוונת להתרחק אחרים ממנו; וזה שהסיפור בגנות המדות , או בגנות בעליהן , לכוונה שיזהרו האחרים מהתערב עמהם ומלישב במעמדם ― הוא ממה שראוי לכל מקנא לכבוד השם , והנמנע מזה יקרא "חונף" , אחרי שיחריש בראותו פועל מגונה וימנע עצמו מהוכיח עליו; וכל שכן אם ישבחנו בפני אחרים עד שמתוך שבחיו ילמדו מדרכיו. אבל מכל מקום , אחר שישבחנו אף בינו לבין עצמו , יקרא 'חונף' , שזה יהיה סיבה להשקיעו במעשיו , כאמרו: "בפה חונף ישחית רעהו" (מש' יא , ט); וכל שכן אם יתחכם עמו ויתמיד בחברתו , וכל שכן אם ישבח גוף הפועל הרע , או שיכסהו. אבל ההרחקה בהוצאת הדיבה הוא , אם בהוצאת קול עליו בשקרות , או בסיפור בגנותו אף בדבר אמת , אחר שאין כוונתו רק לגנותו לבד , לא להרחיק שום אדם ממנו , וייחס עליו בזה שם כסיל , כי יבוא מזה לתחרות וקטטה ואולי ימשיך עצמו מזה היזק רב. ובדרך נסתר: רמז במכסה שנאה שפתי שקר ענין "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו" (תה' עח , לו) , וכן "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני" (יש' כט , יג); והוא שיתפלל בפיו , ובלבו יצייר לו גשמות או אחד מן הדברים המשוללים ממנו. ומוציא דבה - רמז על מי שירחיב לשונו , בהרבות עליו יתברך תארים , כי כלם דברים נמנעים ממנו , ונמצאים מאתו לברואיו. וכבר ידעת ענין ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא , ואמר: 'העזוז' , 'האדיר' , עד אמר ליה: סיימתיה לכולי שבחיה דמרך!? השתא , 'האל הגדול , הגבור והנורא' , אי לאו דאמרינהו משה , ואתו רבנן ותקנוהו , לא הוי אמרינן להו , ואת שבחתיה ליה כולי האי!? משל למלך שיש לו אלף אלפים דינרי זהב , ומקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו (ראה ברכות לג , ב). וכבר ידעת מה שפירש בו הרב מורה צדק (מו"נ א , נט) , במה שאמר ומקלסין אותו בשל כסף , כלומר ששבחו במה שאינו מאותו המין כלל. והוא אצלי ענין "נורא תהלות" (שמ' טו , יא) , כלומר , שאנו יראים אף להללו מצד התארים; ובקושי התירו באלו השלש תיבות שאמר משה רבינו , רוצה לומר: הגדול , הגבור והנורא , לדבר מעט כלשון בני אדם , לתקוע בלבם אמתת מציאותו יתברך ומלכותו על שלשה עולמות. ואל יקשה בעיניך ענין שלש עשרה מדות , כי הם תאר לפעולותיו , רוצה לומר: המדות הבאות מצד הפעולות היוצאות מאתו , לא שיהיו תארים לו חלילה. והוא ענין "הודיעני נא את דרכיך" (שמ' לג , יג) - רוצה לומר: המדות הבאות מפעולותיך בהנהגת העולם , ושראוי לכל מנהיג לאחוז בסנסניהם וללכת בנתיבותיהם. ובנמשך לדברים אלו , אפשר לפרש בנגלה בענין מכסה שנאה שפתי שקר - מי שמתחסד בעיני העם , ובקרבו ישים ארבו (ע"פ יר' ט , ז) , לכחש בעמיתו , או לעבור עבירה בסתר; וכמו שאמרו בדרש (ראה פס"ר כב): "לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא" (שמ' כ , ו) - שלא תהא מניח תפילין והולך וגונב; מתעטף בטליתך והולך ומרמה את הבריות. ובתלמוד המערב העידו (ירוש' ברכות ב , ג[ד , ג): חד בר נש אפקיד גביה חבריה מודלא דדינרי , אתא תבע ליה מיניה וכפר ביה; אמר: לא לך הימנית , אלא להלין דברישך הימנית. וכבר אמרו (ראה חגיגה טז , א): כל העובר עבירה בסתר , כאלו דוחק רגלי שכינה; כלומר כאלו מצייר בשכלו העדר ידיעת השם , והיא השנאה והרחוק ממנו יתברך.

מכסה שנאה שפתי שקר - הנה אלו , ואם פעולותיהם הפכיות כי האחד מכסה והאחד מגלה - הנה אין אחד מהם טוב , אבל הם שני מינים מן הרעים; האחד יקרא שקרן , והאחד מוציא דבה , כי הוא מפרסם שנאתו.

מכסה שנאה - בלבו , שיש לו על חבירו , והוא מכסה אותה ואינו מראה אותה לו , אלא נוטר לו בלבו; ובשפתיו מראה לו כאילו אוהבו. ומוציא דבה - על חברו הוא כסיל , ומבקש שנאה.
ריכוז קישורים