תנ"ך - ברב דברים לא יחדל־פשע וחושך שפתיו משכיל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בְּרֹ֣ב דְּ֭בָרִים לֹ֣א יֶחְדַּל־פָּ֑שַׁע וְחוֹשֵׂ֖ךְ שְׂפָתָ֣יו מַשְׂכִּֽיל: (משלי פרק י פסוק יט)

טקסט וניקוד:

בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל־פָּשַׁע וְחוֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל: (משלי פרק י פסוק יט)

טקסט בלבד:

ברב דברים לא יחדל־פשע וחושך שפתיו משכיל: (משלי פרק י פסוק יט)

תיקון קוראים:

ברב דברים לא יחדל־פשע וחושך שפתיו משכיל: (משלי פרק י פסוק יט)
ברוב דברים לא יחדל פשע - המרבה דברים מביא חטא. וחושך שפתיו - הוא המשכיל.

ברב דברים לא יחדל פשע - עתה מזהיר בני אדם שלא ירבו לדבר , כי לא יוכל האדם המרבה לדבר להוציא כל דבריו במשפט ושיהיו נכונים באזני כל שומעיהם , כי לפעמים ידבר האדם בכונה אחת והשומעים יבינו ממנו ענין אחר אשר לא יטב בעיניהם; אבל המשכיל הנבון מונע שפתיו מלדבר הרבה , ועל כן לא יחטיאוהו בני אדם בדבריו , כי לא ידבר דבר אלא בעתו.

ברוב דברים - ואמר כי מי שירבה לדבר בפני הגדולים הנה לא ימנע בריבוי דבריו שלא יקרה לו פשע ושגגה , כי לא יוכל האדם לכלכל במשפט ריבוי הדברים. ואולם מי שימנע שפתיו מריבוי הדברים הוא משכיל ומצליח בקניניו. וביחוד הנה מי שידבר בשם יתברך ראוי שיהיו דבריו מעטים (ע"פ קה' ה , א) , כמו שבארנו בספר קהלת , כי גבהה מאד מדרגתו ממנו.

ברב דברים לא יחדל פשע - אפילו חכם , אם הוא מרבה בדברים , לא יתכן שלא יכשל; כי הלשון קרובה למכשול , ואין לו רפואה לאחר שתכשל. וכן אמר בשיר: ראה נברא אשר ברא , לך שוכן בשמים , בעינים ואזנים , ואפים ורגלים , וברכים וידים , ושדים ומתנים , כרעים וכפים , חלצים ושוקים , ולשון חד בתוך מסגר , ולא תמצא לשונים. והכין לו שתי חומות , שפתים ושנים , למען בו לבד תהרג , ולא תהרג בידים , ולכן על דבריך , היה מקשיב בכפלים , והלשון תשו אוצר , לשמרו בין לחיים.

מכסה שנאה; ברב דברים - שנים דבקים. מכסה השנאה ויסתירה בקרבו - דוברות שפתיו שקר על השנוא. דבה - מן "דובב שפתי ישנים" (שה"ש ז , י); וענינו: לשון דבור. ומוציא דבה - הוא השונא. ברב דברים - בעבור רוב דברים שידבר מוציא שם רע , להתנצל לשָנוּא מן הדבה , לא יחדל פשע הדבה. ורצונו לומר: אינו יכול להשיב מה שדבר ולהחדילו בהתנצלותו לפניו. וחושך שפתיו - מִדַבֵּר דבה , הוא משכיל - כנגד הוא כסיל.

ברב דברים לא יחדל פשע וחושך שפתיו משכיל. ענינו , שאף החכם אין לו ראוי להאריך יותר מדאי אף בדברי חכמה , כי הלשון קרובה להכשל , ועל צד רחוק שלא יכשל בהרבותו דברים , כאמרם ז"ל (משנה אבות א , יז) , כל המרבה דברים מביא חטא. ויש מפרשים שהוא נמשך לפסוק שלפניו , רוצה לומר "מכסה שנאה" וגו' (לעיל , יח) , ולמה שביארנו בו תחלה בדרך הנגלה , כלומר שהוא מתראה עמו כאוהב , ומתנכל להמיתו או להזיקו , ומוציא דבה עליו; ואמר , שאף כשיבא להנצל מדבתו שהוציא עליו ברוב דברים של רצוי , אע"פ שזה יקבל פיוסו ויתרצה אליו , לא יחדל הפשע; אבל המונע שפתיו מלדבר שום רע על חבירו , הוא המשכיל והנמנע והנשמר מכל דבר רע; כמאמר "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (מש' כא , כג). ולפי מאמר חכמי המוסר , פירש זולתי , שהוא בא להזהיר האדם , שאחר שמעלת האדם על שאר בעלי חיים אינו , רק בדבור , ראוי לו שלא ישתמש בזה החלק הנכבד בענינים פחותים מגונים כרכילות ולשון הרע ודומיהם , ובכלל זה - רוב עניני הדבור; עד שאחד מחכמי המוסר היה במושב חבירים , והוא נודע אצלם בלשון מדברת גדולות וצחות , ועם כל זה היה מתמיד בשתיקה , ושאלוהו מה סבת שתיקתו עם שלמות נעמו בדבור , והשיבם: חקרתי על אופני הדברים , ומצאתים חלוקים על ארבעה פנים: מהם דברים שתקוה תועלתם ותירא מאחריתם , בהיות הדבור כבוד או תועלת לאחד , וקלון או נזק לאחר; ומהם שלא תקוה תועלתם ולא תירא מאחריתם , כענין כל שיחה בטלה; ומהם דברים שלא תקוה תועלתם ותירא מאחריתם , והיא הוצאת דיבה ורכילות וכיוצא בהם; ומהם שתקוה תועלתם ולא תירא מאחריתם , והוא הדבור בתורה ובתפלה ובמוסר ובחכמה והנמשך אחריהם. כל עוד שאני במושב חברי ואשמע דבריהם , אני בוחן מאיזה חלק הם , ואם אמצאם מזה המין , אענה אף אני חלקי , ואם לא אמצאם מזה המין אחריש מהם. ואמרו עליו: בחן זה האיש בחכמתו עד שחיסר שלשה רבעי הדברים. ועל זה פירשו: ברב חלקי הדברים לא יחדל פשע , וחושך שפתיו מדבר בהם משכיל; כלומר , שלא יוציא דבריו רק לתועלת , והנה ברבוי שאר הדברים , ימעט הדבור בתועלת. ובדרך נסתר: נראה , שרמז גם כן על ענין הרחקת התארים. וכבר ידעת במלת 'רב' , שאע"פ שעקר הנחתה בענין הרבוי כמו "ורב שלום בניך" (יש' נד , יג); "לרוב על פני האדמה" (בר' ו , א); כמוהו לאלפים; פעם יֵאָמר על ענין חשיבות; "על כל רב ביתו" (אס' א , ח); "קרית מלך רב" (תה' מח , ג) - רוצה לומר: מלך נכבד , והוא נאמר על דוד; וכן "רבתי בגוים" (איכה א , א); "ורבי המלך" (יר' מא , א). וכבר פירשו קצת המדקדקים מזה "ותשועה ברוב יועץ" (מש' יא , יד) , כלומר: בחשיבות עצה. ואמר: ברב דברים - בתארו אותו יתעלה בדבר חשיבות והגדלה לפי מחשבתך , לא יחדל פשע; כמו שביארנו (לעיל , יח) בענין "נורא תהלות" (שמ' טו , יא). או נפרש , שהזהיר המתלמד מרוב התחכמות שלא לדרוש במופלא ושלא לחקור במכוסה , וחושך שפתיו מהדבור בנסתרות - משכיל.

וחושך שפתיו משכיל - נכון שחושך שפתיו הוא הנושא , כאלו אמר: ואיש חושך שפתיו הוא משכיל. ואמנם זאת הגזירה אינה הכרחית , כי נמצא "גם אויל מחריש חכם יחשב" (מש' יז , כח). ודע , כי כל החכמים הפליגו באזהרות למניעת הדבור , לפי שכל בני הזמן נגועים בזה החולי. ואם באמת הדבור ההכרחי הראוי בחכמות - אין לשתוק ממנו , ואם ישתוק ממנו , יהיה חסרון; ולכן אחר שהאריכו כל החכמים במניעת הדבור , אמר אחד מהם: חלילה! כי מי שיוכל לדבר ולהיטיב , יוכל לשתוק ולהטיב.
ריכוז קישורים