תנ"ך - כשחוק
לכסיל
עשות
זמה
וחכמה
לאיש
תבונה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כִּשְׂח֣וֹק
לִ֭כְסִיל
עֲשׂ֣וֹת
זִמָּ֑ה
וְ֝חָכְמָ֗ה
לְאִ֣ישׁ
תְּבוּנָֽה:
(משלי פרק י פסוק כג)
כִּשְׂחוֹק
לִכְסִיל
עֲשׂוֹת
זִמָּה
וְחָכְמָה
לְאִישׁ
תְּבוּנָה:
(משלי פרק י פסוק כג)
כשחוק
לכסיל
עשות
זמה
וחכמה
לאיש
תבונה:
(משלי פרק י פסוק כג)
כשחוק
לכסיל
עשות
זמה
וחכמה
לאיש
תבונה:
(משלי פרק י פסוק כג)
כשחוק
לכסיל
עשות
זמה
-
עצת
חטאים.
וחכמה
כשחוק
לאיש
תבונה
-
כלומר:
קלה
היא
בעיניו
לעשות.
כשחוק
לכסיל
-
הכסיל
הוא
עושה
דבר
זמה
ועצת
חטא
,
והוא
בעיניו
כשחוק
,
לפי
שאינו
מרגיש
בבזיון
כי
אין
לו
תבונה
ולא
בחינה.
וכן
לבעל
תבונה
יהיה
שמחה
כשיעשה
דבר
חכמה.
כשחוק
-
הוא
לשון
שמחה
בכאן.
כשחוק
לכסיל
-
הנה
הכסיל
לא
ינהג
בחכמה
עניניו
ובמה
שיחפוץ
לעשותו
,
ולזה
תהיה
הגעת
חפצו
לו
בדמיון
מה
שיתחדש
מהקרי
או
מפעולת
השחוק
,
שאינם
מכוונות
לאותם
התכליות.
ואולם
לאיש
תבונה
תהיה
עשות
המחשבה
כחפציהם
,
כי
בחכמה
ישתדלו
שתגיע
מחשבתם
אל
הפועל
ובסבות
הנאותות.
כשחוק
לכסיל
עשות
זמה
-
לעשות
מחשבה
על
כל
מעשיו
-
לעג
ולצון
אצלם.
וחכמה
לאיש
תבונה
-
חכמה
גדולה
היא
לאיש
תבונה
המחשבה
שיחשוב
קודם
המעשה.
כשחוק.
זמה
-
היא
מחשבות
הרעות;
וכן
הוא
הפירוש:
כשחוק
שהוא
נקל
לכסיל
לעשותו
,
כן
מעשה
זמה
נקל
בעיניו.
והחכמה
היא
לאיש
מבין
,
כי
היא
תשמרנו
מעשות
זמה;
על
כן
חפץ
בה.
כשחוק
לכסיל
עשות
זמה
וחכמה
לאיש
תבונה.
זמה
יֵאָמר
לפעמים
על
מחשבה
,
כמו
"זמת
אולת
חטאת"
(מש'
כד
,
ט)
-
רוצה
לומר:
המחשבה
בענין
האולת
תביא
לידי
חטאת;
ופעם
תֵאָמר
על
הניאוף
בפרט
,
כמו
שנאמר
תמיד
בעריות
"זמה
היא"
(וי'
יח
,
יז;
כ
,
יד);
ופעם
תֵאָמר
על
דרך
כלל
על
כל
מעשה
רע
,
כמו
"זמות
יעץ"
(יש'
לב
,
ז).
והכל
יוצא
ממקום
אחד
,
והוא
ענין
המחשבה
,
הן
לטוב
הן
לרע
,
וכל
אחד
מתבאר
לפי
מקומו.
ואף
אונקלוס
תרגם
באותם
האמורים
בעריות:
"עצת
חטאין"
,
וכן
הלועזים
לועזים
אותו
שם
,
כדרך
שלועזין
במלת
"נבלה"
(בר'
לד
,
ז
ועוד).
והֵנָה
לפי
ענינו
נאמר
על
כל
מעשה
רע
,
ואמר
שהכסיל
נקל
בעיניו
לעשות
העבירה
בשחוק
והשתעשעות
ולא
יביט
לאחרית
,
כי
"ערב
לאיש
לחם
שקר
ואחר
ימלא
פיהו
חצץ"
(מש'
כ
,
יז).
וחכמה
לאיש
תבונה
-
כלומר:
אבל
איש
תבונה
מתחכם
בענין
ומבין
לאחריתו
ו"שומר
מצרות
נפשו"
(מש'
כא
,
כג).
ויש
לפרש
זמה
מענין
מחשבה
,
ואמר
שהכסיל
תכף
שיעלה
דבר
אחד
במחשבתו
ממהר
לעשותו
,
והוא
לו
כשחוק
הבא
לאדם
בלא
סבה
,
רק
על
ידי
איזה
מחשבה;
אבל
איש
תבונה
מתחכם
עליה
בטרם
יעשנה.
וכל
אלו
הערות
מדיניות
,
צריכות
מאד
להנהגת
האדם.
ובדרך
נסתר:
אמר
שהכסיל
מיקל
על
שלימות
המדות
ומתפאר
שהוא
יגיע
לשלימות
השכל
עם
חסרון
מדותיו
,
וזה
אצלו
כשלון
וגובה
רוח
,
אבל
איש
תבונה
הנכסף
להגיע
אל
השלימות
,
הוא
מדקדק
במדותיו
ומשתדל
להשלים
עצמו
בהם
תחילה.
וכבר
ביארנו
במלת
חכמה
שהיא
מונחת
לפעמים
על
מדות
האדם
והנהגותיו:
"בישישים
חכמה"
(איוב
יב
,
יב);
וכן
בכל
דבר
שאדם
מתחכם
עליו
,
גם
בדברים
המלאכותיים
,
כמו
"וכל
אשה
חכמת
לב"
(שמ'
לה
,
כה).
כשחוק.
זאת
המלה
,
אם
עניינה
הֵנה
'שמחה'
,
תשרת
בעבור
שתים;
ואם
עניינה
לעג
,
כמו
שתורה
הכ"ף
,
יהיה
זולתה
משרת
כן
,
ויהיה
אם
כן
חכמה
הפך
לשחוק;
וזה
הוא
הנכון.
והמבין
יחריש.
זמה
-
כלל
לשמוש
במפורסמות.
כשחוק
לכסיל
עשות
זמה
-
זה
הפסוק
מהמין
שהנושא
אחד
בשתי
הגזרות
,
והם
הפכיות
הנשוא
,
בדרך
שהם
צודקות
יחד;
כי
עשות
זמה
,
הוא
הנושא
,
וענינו
-
סוג
שמוש
המפורסמות.
ואמר
כי
הכסיל
ישתמש
בם
להנאת
גופו
דרך
שחוק
,
כטעם
"שחוק
לרעהו
אהיה"
(איוב
יב
,
ד);
וכאמרו:
"לכה
נא
אנסכה
בשמחה"
(קה'
ב
,
א);
כי
אין
שחוק
כמו
שמחה.
ואמנם
עשות
זמה
הוא
חכמה
לאיש
תבונה
,
כי
ישתמש
בם
כראוי
מצד
היותו
בן
אדם;
כמו
שאמרו
(ראה
ברכות
סג
,
א):
"בכל
דרכיך
דעהו"
(מש'
ג
,
ט)
-
אפילו
לדבר
עברה.
וכבר
בארו
זה
כל
החכמים
,
יעוין
בספריהם
מי
שירצה
לדעת
זה
הענין
וזולתו
מן
הענינים
המשובחים.
כשחוק
נראה
לו
לכסיל
לעשות
הזנות
והעבירה;
והחכמה
נקרא
שחוק
ושמחה
לאיש
תבונה.