תנ"ך - כחמץ׀
לשנים
וכעשן
לעינים
כן
העצל
לשלחיו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כַּחֹ֤מֶץ׀
לַשִּׁנַּ֗יִם
וְכֶעָשָׁ֥ן
לָעֵינָ֑יִם
כֵּ֥ן
הֶ֝עָצֵ֗ל
לְשֹׁלְחָֽיו:
(משלי פרק י פסוק כו)
כַּחֹמֶץ׀
לַשִּׁנַּיִם
וְכֶעָשָׁן
לָעֵינָיִם
כֵּן
הֶעָצֵל
לְשֹׁלְחָיו:
(משלי פרק י פסוק כו)
כחמץ׀
לשנים
וכעשן
לעינים
כן
העצל
לשלחיו:
(משלי פרק י פסוק כו)
כחמץ׀
לשנים
וכעשן
לעינים
כן
העצל
לשלחיו:
(משלי פרק י פסוק כו)
לשלחיו
-
ב':
מש'
י
,
כו;
כה
,
יג.
כחמץ
-
ל';
לעינים
-
ל';
לשלחיו
-
ב'.
יראת
יי'
-
מבואר
,
והוא
כפל
ענין
במלות
שונות.
כחומץ
לשנים
וגו'
-
הנה
כמו
שהחומץ
לשנים
,
שהוא
מכאיב
אותם
מאד
,
וכמו
העשן
שהוא
מזיק
לעינים
,
כן
העצל
מכאיב
לב
שולחיו
,
מפני
היות
תוחלתם
ממושכה
(ע"פ
מש'
יג
,
יב).
כחומץ
לשינים
וכעשן
לעינים
-
שניהם
מזיקים
בטבעם:
השִנים
מבית
והעינים
מבחוץ.
כן
העצל
לשולחיו
-
מזיק
להם
שליחותם
ששולחים
אותו
בגלוי
ובנסתר.
כחומץ
-
שתולדתו
קרה
ומשחית
השנים.
וא"ו
וכעשן
-
תמורת
'או';
וכמהו:
"והעליתיהו
עולה"
(שו'
יא
,
לא);
ופירושו:
או
כעשן
שתולדתו
חמה
ומשחית
העינים
,
כן
העצל
משחית
עניני
השולחים
אותו
לעשות
מלאכתם
,
וראוי
האדם
להפרד
מחברתם.
ומלת
שנים
-
עוד
אפרשנה
(מש'
כה
,
יט).
כחמץ
לשנים
וכעשן
לעינים
כן
העצל
לשלחיו.
הערה
מדינית
,
שלא
ימסור
האדם
עסקיו
רק
לחרוץ
ולזריז
,
לא
לעצל
,
שאם
ימסרם
לעצל
,
לא
די
שלא
יועילהו
אבל
יזיקהו;
והוא
כחומץ
לשינים
,
שהוא
סבור
שהוא
טוב
בקצת
חליי
השן
,
שיהיה
גם
כן
טוב
לו
,
והוא
מזיק;
וכן
כעשן
לעינים
,
שהוא
סבור
ליהנות
בחומו
,
והעשן
מזיק
לו
יותר
מהנאתו.
ובדרך
נסתר:
רמז
אל
החכם
השלם
,
שמטבעו
להשפיע
מחכמתו
לזולתו
,
ומעוררו
להשתדל
בזה
,
כתלמיד
הגון;
ויקרא
הרב
'שולח'
,
כדרך
"להשיב
אמרים
אמת
לשלוחיך"
(מש'
כב
,
כא)
,
והתלמיד
יקרא
'שליח';
וכשיזדמן
לו
תלמיד
מתנהג
בחריצות
,
לא
שיהיה
עצל
ולא
שיהיה
נמהר
,
אבל
חרוץ
מקבל
החכמה
בזריזות
וחריצות
ומתבונן
בה
ובסודותיה
ומכסה
בהם
הראוי
להסתירו
,
אז
יהנה
המשלח
בהשיג
בו
המכוון.
ועל
כיוצא
בזה
נאמר
בזה
הספר
"כצנת
שלג
ביום
קציר"
(מש'
כה
,
יג)
,
לשתי
סבות:
האחת
,
בהגיעו
לסוף
שלימותו
,
כעת
הקציר;
והאחרת
,
כי
יבער
רוב
השפע
בלבו
כחום
הקציר;
וכמו
שצנת
שלג
מניחה
החום
הטבעי
,
כן
כשימצא
תלמיד
נאות
ומקבל
ומשכיל
יניחהו
לחומו.
והוא
אמרו
"ונפש
אדוניו
ישיב"
(שם)
-
רוצה
לומר:
יניח
,
מלשון
בשובה
ונחת
(יש'
ל
,
טו)
,
וכמוהו
לדעת
רבים
"משיבת
נפש"
(תה'
יט
,
ח).
וכשיזדמן
לו
עצל
ובלתי
נאות
,
לא
די
לו
שלא
תנוח
בו
דעתו
ולא
יתקרר
חומו
,
אבל
יחדש
לו
כהות
בעיני
השכל
וקהוי
בשינים;
ותפש
השינים
,
להיותם
אחד
מכלי
הדבור
לצורך
הלמוד;
ובמדרש
'חזית'
אמרו
(שה"ר
ד
,
ג)
"שניך
כעדר
הקצובות"
(שה"ש
ד
,
ב)
-
מלין
קציבין;
כלומר
דברים
מחותכין
ומסודרין
ונאותים
בלשון
הלמוד.
כחומץ
-
כבר
זכרתי
לך
שהסכלות
-
שני
מינים.
האחד
-
אשר
על
דרך
קטן
,
והוא
הַאֲמֵין
בסותר
האמת;
ובעל
זה
נקרא
'רשע';
והמין
השני
-
אשר
על
דרך
הֶעְדֵר
,
ובעליו
נקרא
עצל.
והנה
בעבור
שאמר
כי
הרשע
יאבד
מהר
(ראה
לעיל
,
כה)
,
אמר
,
כי
כמוכן
יהיה
העצל;
ובאר
כי
הוא
משחית
,
כמו
שישחית
החומץ
לשנים
והעשן
לעינים.
ותאר
הנפש
המשכלת
בשולח
,
כי
מאתה
צוָאה
לטוב.
כחמץ
לשנים
וגו'
-
זה
הפסוק
מהמין
שחציו
משל
וחציו
נמשל
,
כמו
"נזם
זהב"
וגו'
(מש'
יא
,
כב).
כחומץ
לשניים
-
כל
דבר
חמוץ
יקרא
חומץ.
כמו
שקשה
החומץ
לשינים
,
שמקהה
אותן
(ראה
שבת
קיא
,
א)
,
כך
הוא
קשה
העצל
לשולחיו.