(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
לא
-
לב).
הלועזים
לועזים
מלת
ינוב
כמו
ידבר
,
מענין
"ניב
שפתים"
(יש'
נז
,
יט).
ובאמת
נאות
ללועזו
כן
,
אבל
הפירוש
הוא
יוציא
פרי
חכמה
,
והוא
נגזר
מ"תנובה"
,
שהוא
ענין
הוצאת
פרי
,
הן
בתבואה
הן
בעשבים;
והכונה
שפי
הצדיק
יוציא
פרי
חכמה
,
רוצה
לומר
,
שיוציא
שכלו
לפועל
,
אבל
לשון
תהפוכות
היא
תכרת
,
שאינה
יכולה
להוציא
כח
שכלה
לפועל.
והוא
בעצמו
ענין
הפסוק
הסמוך
לו
,
והוא:
הלועזים
לועזים
מלת
ינוב
כמו
ידבר
מענין
ניב
שפתים
(יש'
נז
,
יט)
ובאמת
נאות
ללועזו
כן
,
אבל
הפירוש
הוא
יוציא
פרי
חכמה
,
והוא
נגזר
מתנובה
,
שהוא
ענין
הוצאת
פרי
,
הן
בתבואה
הן
בעשבים
,
והכונה
שפי
הצדיק
יוציא
פרי
חכמה
,
ר"ל
שיוציא
שכלו
לפועל
,
אבל
לשון
תהפוכות
היא
תכרת
שאינה
יכולה
להוציא
כח
שכלה
לפועל
,
והוא
בעצמו
ענין
הפסוק
הסמוך
לו.
והוא
שפתי
צדיק
ידעון
רצון
,
כלומר:
ידעון
לדבר
ברצון
,
רוצה
לומר:
המרוצה
והמכוון;
ופי
רשעים
תהפכות
-
ומה
שאינו
מכוון.
והנגלה
והנסתר
בשני
אלו
הפסוקים
קרוב
זה
לזה
,
אלא
שרבותינו
ז"ל
דרשו
בידעון
רצון
,
שיודעים
לרצות
את
הבריות
ולהטיל
שלום
ביניהם.
שפתי
-
בעבור
שקדם
לו
כי
החכם
ידבר
חכמה
(פס'
לא)
,
אמר
,
כי
גם
ידבר
רצון
שומעיו;
כי
ידעון
-
כמו
'ישגיחו'
,
מענין
"מה
אנוש
ותדעהו"
(ראה
תה'
קמד
,
ג).
והכונה
בזה
,
כי
החכם
ישגיח
בדברו
אל
רצון
אנשי
מעמדו
,
ולכן
לא
ידבר
חכמה
אם
לא
ירצו
בה
שומעיו
,
וירא
שיזיקוהו;
כטעם
"באזני
כסיל"
(מש'
כג
,
ט).
ואפשר
שידבר
סכלות
להיותו
אהוב
להם.
ואולם
כמו
שהוא
כסיל
מי
שהוא
מדבר
תהפוכות
החכמה
,
כן
הוא
כסיל
המדבר
הפך
רצון
שומעיו;
ובלבד
בתנאים
אשר
אמרנו.
ודע
אחי
,
כי
בזה
יטעו
רבים
מן
המתחילים
בלמוד
החכמות
,
כי
יחם
לבבם
(ע"פ
דב'
יט
,
ו)
יתגרו
בהמון
הסכלים
,
ויאמרו:
ומה
יותר
(ע"פ
קה'
ו
,
ח)
למצוא
חן
בעיני
העורים
,
ומה
לנו
ולהם?
וידברו
בפניהם
דברים
מכעיסים
אותם.
והנה
הודעתיך
,
כי
ראוי
לכל
אדם
שלם
הדעת
להתנהג
בדרך
שיהיה
אהוב
לכל
,
עם
היות
אמונתו
שמורה
בלבו.
ואולם
כאשר
התפרסמה
זאת
ההקדמה
באֻמתינו
,
ושקדו
עליה
ימים
רבים
,
עזבו
שמירת
הראוי
בלב
,
והחזיקו
בלבם
להיות
אהוב
לכל
,
עד
שנתפשט
הדבר
וגזרו
אותו
במוחלט
,
בזולת
בחינה
בפעֻלתו
האיש
ובמדותיו;
עד
שהגיע
מזה
,
שרבים
מן
האנשים
יגזרו
בפחיתות
האיש
,
כאשר
ישמעו
שיגנוהו
הנשים
ועמי
הארץ
,
ואפשר
היות
זה
המגונה
חכם
גדול.
לכן
שמעני.
דע
,
כי
האמת
-
לא
יתואר
בו
הדבר
מצד
האומרים
,
וגם
כן
בהפכו.
ואולם
גדר
האמת
-
שהוא
אשר
ימצא
בשכל
,
לפי
מה
שהוא
עליו
חוץ
מן
השכל;
וגדר
הכוזב
מתנגד
לזה.
ולכן
לא
יֶחֱזַק
האמת
בהודות
כל
העולם
עליו
,
ולא
יחלש
בחלוק
כל
העולם
עליו.
אם
כן
,
מה
לעשות
לך
הנער
המתחיל
בלמוד
ובהבנת
הדעות?
רק
שטרם
תאמין
במוחלט
בדעה
מן
הדעות
,
תבין
המדע
המודיעך
לבחון
האמת
והשקר.
ואחר
שמשלת
בזה
,
בִּין
תבין
את
אשר
לפניך
,
ולא
תהיה
פתי
מאמין
לכל
דבר
(ע"פ
מש'
יד
,
טו)
,
כי
אם
אשר
יתאמת
אצלך
במופת
,
ממה
שאפשר
שיובא
עליו
מופת.
אבל
רבים
מן
הדעות
-
ראוי
לך
לקחתם
בקבלה
בתחלת
הלמוד
,
מאחד
רצוי
,
או
מרבים
רצוים
,
עד
שתחכם
באחריתך
,
ויתבאר
לך
במופת.
ודברים
רבים
תקח
בקבלה
בלתי
מופת
,
כי
אי
אפשר
עליהם
מופת.
והנה
עם
היותך
בזאת
ההסכמה
הנכבדת
,
לא
תהיה
ממין
הפתאים
המאמינים
לכל
דבר
,
ולא
תהיה
ממין
השני
,
הנמהרים
הכופרים
בתחלת
העיון
כאשר
יעלה
על
רוחם;
אבל
תהיה
שלם
,
מיושב
הדעת
,
ערום
מבין
לאשורך.
ואחר
הגיעך
לזאת
המעלה
,
אין
ראוי
לך
לחוש
לדברי
ההמון
אם
יגנוך
על
פעולותיך
,
ולא
לשמוח
אם
ישבחוך
עליהם.
וזה
,
כי
בעבודה
אשר
תעבוד
עם
זולתך
מן
האדם
,
כחרוש
שדהו
ובנות
ביתו
וזולת
זה
מאשר
ישלחך
לעשות
מלאכתו
,
ראוי
לך
לעשות
הטוב
בעיניו
,
כי
הוא
פורע
אותך;
וכן
כאשר
תעבוד
אל
בוראך
,
ראוי
לך
כמו
כן
לעשות
הטוב
בעיניו
,
ונאמן
הוא
בעל
מלאכתך
לשלם
לך
כפעלך
(ע"פ
מש'
אבות
ב
,
טז).
ואם
יסכים
כל
העולם
לגנות
פעולתך
,
והוא
יתעלה
ישרה
בעיניו
,
מה
יזיק
לך?
ואם
יסכים
כל
העולם
לשבחה
,
ולפניו
יתעלה
לא
טוב
,
מה
יתנו
לך?
אם
חכמת
,
חכמת
לך
(ע"פ
מש'
ט
,
יב);
אני
יי'
חוקר
לב
ובוחן
כליות
ולתת
לאיש
כדרכיו
כפרי
מעלליו
(ע"פ
יר'
יז
,
י).
לכן
אין
ראוי
בשום
פנים
להכבות
אש
תשוקתך
לחכמה
,
אף
לא
להחלש
חם
אהבתך
לה
,
בעבור
דברי
העם
אשר
אתה
יושב
בקרבו
,
כי
הם
לא
יוכלו
לשבח
אותך;
כי
האיש
לא
ישבח
המאכל
הטוב
,
אלא
אם
כן
חכו
יטעם
לו.
ואף
כי
הם
חולי
הנפש
,
ויטעמו
צוף
דבש
אמריך
מר
כלענה
,
שמים
מר
למתוק
ומתוק
למר
(ע"פ
יש'
ה
,
כ).
ואל
תחשוב
היות
זה
הענין
לך
לבדך
,
כי
אבן
רשד
החכם
ספר
,
כי
בזמנו
היו
מואסים
אנשי
החכמה
ודורשיה
,
והיו
משימים
אותם
לכופרים.
ואינך
שלם
ממשה
רבינו
,
אשר
נתגנה
מרוב
אנשי
דורו
על
פעולותיו
,
ויותר
-
מהנשים
,
על
פרישתו
מאשתו
,
אחר
שראה
שלא
יזיקהו
אז
,
אשר
בלי
ספק
היתה
כונתו
רצויה
,
ויי'
עמו
הסכים
(ראה
יבמות
סב
,
א).
ודע
,
כי
החלק
הגדול
מן
העם
הוא
סכל
,
והטובים
-
יחידים.
הלא
תראה
בזמן
דוד
אמר
הוא:
"אין
עושה
טוב"
(תה'
יד
,
א)
להפלגת
המעוט.
גם
בימי
שלמה
,
אשר
הניח
יי'
להם
מסביב
והיה
להם
פנאי
גדול
לעבוד
את
יי'
,
אמר
הוא:
"אדם
אחד
מאלף
מצאתי"
(קה'
ז
,
כח);
כל
שכן
בזמננו
זה
ובארצנו
זאת
,
שרחוק
להמצא
אצלנו
חכם
אחד
מרבבה.
ובעבור
שנתאמת
הדבר
הזה
,
רצוני
,
שרוב
המוננו
סכלים
,
העתיקו
השם
הכולל
להם
על
היחיד
הסכל
וקראו
אותו
'עם
הארץ'
,
כלומר
,
כי
הוא
מכלל
העם
ומהחלק
הגדול.
לכן
אין
ראוי
לך
להמשך
אחרי
רבים
,
אבל
אחר
היחידים
השרידים
אשר
יי'
קורא
(ע"פ
יואל
ג
,
ה).
ואולם
הזהר
מאוד
לנפשך
בכל
יכלתך
לבל
תכעיסם
,
ולא
תראה
להם
חסרונם
כאשר
תדבר
אליהם
,
אלא
על
דרך
תוכחת
ואהבה;
ותתדמה
אליהם
בקצת
מעשיהם
,
רצוני
,
מה
שלא
יהיה
היזק
לנפשך
,
ותשחוק
עמהם
,
ותודה
לדבריהם
בענייני
הבליהם
,
עד
שיחשבוך
כאחד
מהם;
ואם
יש
מהם
מעיין
בזולת
מה
שאתה
מעיין
,
התערב
בדבריו.
ובזה
יאהבוך
ויעזרוך
,
ואתה
את
נפשך
הצלת.
ולמען
תעמוד
אחי
על
נכון
זאת
המדה
,
אספר
לך
מה
שקרה
לי:
פעם
אחת
מת
עשיר
גדול
,
וחי
נפשי
,
היה
גם
כן
עם
הארץ
גדול.
והגיעה
השמועה
אלינו
,
ואני
הייתי
נשען
על
פתח
בתינו
ולפני
יושבים
שבעה
אנשים
מעַמֵנו
חסירי
מוח
,
והיו
שבעה
טובי
העיר;
וכאשר
שמעו
מות
זה
הנכבד
,
נבהלו.
פתח
האחד
את
פיהו
ואמר:
גדול
כים
שברנו
(ע"פ
איכה
ב
,
יג)!
אוי
נא
לנו
שמת
העשיר
הגדול
שבכללינו!
גם
את
השני
(ע"פ
בר'
לב
,
כ)
אמר:
שר
וגדול
נפל
מישראל
(ע"פ
ש"ב
ג
,
לח)!
הוי
אחי!
ומה
מאוד
הטיבותי
את
לבי
יום
אחד
בביתו
עמו
,
ועשה
תרנגולות
פטומות
,
ופתח
לי
מחמשה
חביות
עד
שהיינו
אני
והוא
שכורים.
גם
את
השלישי
(ע"פ
בר'
לב
,
כ)
אמר:
מה
סעודה
מפוארת
שתִקן
בעת
חתונת
בנו
הגדול!
זִמן
כחמש
מאות
אנשים
,
ונתן
להם
מחמשה
תבשילים
ומיני
בשמים
ויינות
,
וכלים
מכלים
שונים
(ע"פ
אס'
א
,
ז);
לא
נשמע
כמוהו!
אמר
הרביעי
אחריו:
לא
יהיה
כמוהו
איש
שלם!
הנה
היה
משכמו
ומעלה
גבוה
מכל
העם;
גופו
שמן
וצוארו
עבה
,
אדמוני
עם
יפה
עינים
(ע"פ
ש"א
טז
,
יב)
,
קולו
ערב
,
מתפלל
בכל
חופת
חתנים
מהגדולים.
אמר
החמישי:
אין
חכם
ונבון
כמוהו
,
יודע
להלוות
ולנגוש
חובותיו
,
מבין
בכל
מיני
סחורה
,
בקי
בכל
מכר
וקנין
,
זריז
במלאכתו
,
מהיר
בעסקי
ביתו
,
גם
בלילה
לא
שכב
לבו!
בעת
הקציר
נדדה
שנתו
,
והוא
בעצמו
ממלא
ומערה
ומריק
מכלי
אל
כלי
(ע"פ
יר'
מח
,
יא);
מי
שלא
ראה
שמחתו
בקציר
,
לא
ראה
שמחה
מימיו!
טוען
הוא
את
בעיריו
גם
נושא
על
כתפיו.
אמר
השישי:
הביטו
וראו
חכמת
זה
הנכבד
,
ואיך
לא
כהתה
עינו
,
ולא
נפסד
שכלו
עד
רגע
מותו!
הנה
סופר
לי
כי
בשעת
פטירתו
קרא
לבניו
ושאל
אותם
אם
שכרו
היום
ההוא
כורמים
ויוגבים
לכרמיו
ושדותיו.
אי
שמים!
למה
ימות
איש
כזה!
דבר
השביעי
לנחם
אותם:
אל
נא
אחי
תעצבו;
יאבה
השם
יתעלה
ברחמיו
שכן
תהי
אחריתנו!
אין
ראוי
לדאג
על
זה
הנכבד
,
אבל
בלי
ספק
ראוי
לו
כשנשמח
במותו
,
שמת
והניח
להם
בתים
מלאים
כל
טוב
,
וכסף
וזהב
הרבה
מאד
,
ובניו
כבר
לקחו
להם
נשים
,
ובנותיו
נשואות
לאנשים
,
וכלם
ראה
סביבו
בעת
מותו.
וכאשר
השלימו
כל
דבריהם
אלה
,
צעקתי
צעקה
גדולה
ומרה
,
חשבו
כי
דאבה
נפשי
,
למות
הנבל
ההוא;
והתפעלו
לצעקתי
והתחילו
לבכות.
סבותי
מעליהם
ובאתי
החדרה
וצַחֲקָתי
התפזרה
בַּעֲצמַי
,
על
דעתי
האמת
,
ושבחתי
את
נפשי
על
הסבל.
ראה
אחי
,
איך
הנחתים
בטעותם
ועזבתים
בחטאם
בעבור
שבחנתי
מהם
,
כי
לו
אוכיחם
לא
יקבלו
,
אבל
יוסיפו
עוד
שנוא
אותי
(ע"פ
בר'
לז
,
ה).
לכן
אחי
,
המשך
בזה!
אבל
כאשר
תראה
שיקבלו
התוכחת
,
לא
תמנעהו
מהם.
הלא
תראה
כי
הפלגת
טוב
הלב
ועוצם
הדאגה
על
הפסד
הסדור
,
אשר
בהפסדו
יפסד
השתדלות
השלמים
,
הביא
לנביאנו
להוכיח
בני
דורם
עד
שסבלו
מן
המצוקות
,
כמו
שמפורש
בירמיה;
לכן
באה
המצוה
"הוכח
תוכח
את
עמיתך"
(וי'
יט
,
יז);
והתבאר
בקבלה
(ראה
ב"מ
לא
,
א):
אפילו
מאה
פעמים.
ואתה
הבן
דברי
,
שנה
ושלש
ועשה
מה
שציויתך
,
ותמצא
חן
ושכל
טוב
בעיני
אלהים
ואדם
(ע"פ
מש'
ג
,
ד).