תנ"ך - ראש עשה כף־רמיה ויד חרוצים תעשיר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

רָ֗אשׁ עֹשֶׂ֥ה כַף־רְמִיָּ֑ה וְיַ֖ד חָרוּצִ֣ים תַּעֲשִֽׁיר: (משלי פרק י פסוק ד)

טקסט וניקוד:

רָאשׁ עֹשֶׂה כַף־רְמִיָּה וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר: (משלי פרק י פסוק ד)

טקסט בלבד:

ראש עשה כף־רמיה ויד חרוצים תעשיר: (משלי פרק י פסוק ד)

תיקון קוראים:

ראש עשה כף־רמיה ויד חרוצים תעשיר: (משלי פרק י פסוק ד)
ראש - ג' מלא (בלישנא): ש"ב יב , א , ד; מש' י , ד.

ראש - ג' מל'.

ראש עושה כף רמיה - מי שעני בתורה , מורה הוראות שקר. כף רמיה - מאזנים של רמיה. לפי פשוטו משמע בתגרים. ויד חרוצים - ישרים , שחורצים דבר באמתו ומשפטו בלא עולה.

ראש עושה. ריש - כתוב באל"ף; אומר , כי האדם שכפו רמייה , כלומר , שישא ויתן ברמאות , זה יביאהו לידי עניות. ויד חרוצים - אבל התגרים החריפים הזריזים שנושאים ונותנים עם בני אדם ביושר והשתדלות טוב , בידם תעשיר.

ראש עושה כף רמיה - הנה מי שהוא עושה כף רמיה , כי מפני עצלותו יצטרך לנהג ברמיה לקחת ממון האנשים שלא כדין , הוא רש; ויד האנשים החרוצים , הנוהגים בזריזות לאסוף ולכנוס (ע"פ קה' ב , כו) באופן ראוי , תעשיר אותם

ראש עושה כף רמיה - כל ימיו יהיה רש ועני אותו שיעשה כף רמיה. ויד חרוצים תעשיר - אותם שהם חותכים כל מעשיהם , שסחורתם בצדק ומשפט. ותעשיר - תעשיר בעליה. ויותר נכון הוא היותו 'בודד'; כמו "ברוך יי' ואעשיר" (זכ' יא , ה): על כן גדלו ויעשירו.

ראש - האל"ף - עי"ן הפועל; וכמהו "וקאם שאון" (הו' י , יד). וכן הפירוש: ראש יהיה מי שיעשה כף מאזנים לרמות. חרוצים - מענין "לא יחרץ כלב" (שמ' יא , ז); "אז תחרץ" (ש"ב ה , כד); שהיא לשון תנועה. וכן הפירוש: המתנועעים וטורחים ואינם מרמים , ידם תעשירם.

ראש עשה כף רמיה ויד חרוצים תעשיר. באה אות האל"ף במלת ראש להשלים הנח בחילופו , כמו "וקאם שאון" (הו' י , יד). וכף - פירושו: כף מאזנים; וביאורו: נראה שבא להזהיר האדם לעשות כל מעשיו בנאמנות , ושבזה יצליח בכל דרכיו , כמו שביארנו במקראות שלפניו; ואם בהפך - שלא יצליח ויתמוטט מנכסיו. ואמר על זה , שהעושה כף רמיה הוא ראש , כלומר שלא יצליח , ויד חרוצים תעשיר; קרא חרוצים העושים מעשיהם ביושר. ולשון 'חריצות' - מענין גזירה ומשפט , כלומר: אנשים שמעשיהם נגזרים ונחתכים על חוק ידוע ולא יעברוהו; כמו "משפטיך אתה חרצת" (מ"א כ , מ) - כמו גזרת; "בעמק החרוץ" (יואל ד , יד) - תרגום: "במישר פלוג דינא" (ת"י) , כלומר הדין הנחתך והנגזר ביושר. ואמר , שידם תעשיר - ופירושו: תעשיר בעלֶיהָ; ואפשר לפרשו בודד , כמו שנמצא "גדלו ויעשירו" (יר' ה , כז) , וכן "ברוך יי' ואעשיר" (זכ' יא , ה). או ביאורו , שבא להעיר האדם , שאע"פ שהזהירו מהמיית הממון בדרך אונאה , מכל מקום לא יתעצל בו פן יגיעהו ריש וקלון , עד שההכרח יביאהו למאמר המשורר שאמר 'אקבץ הון , בצדק או בעון' , כי הריש עושה כף רמיה , אבל יד חרוצים , רוצה לומר: זריזים וקלי התנועות , תעשיר ― מלשון "לא יחרץ כלב לשונו" (שמ' יא , ז) , כלומר: לא יניע לשונו ולא יזיזנה לקום כנגדם ― ואמר עליהם , שיגדלו ויעשירו. ובדרך הנסתר: רמז שאף ע"פ שהזהירו על רוב התחכמות , לא יתעצל בחכמה עד שיהיה רש ונסכל ממנה; כי יבא מזה לסתירת דיעות אמתיות במופתים כוזבים , לא תובן הטעאתם אצלו; והוא ענין כף רמיה , כלומר: הכרעה כוזבת. וההפך: ויד חרוצים תעשיר ותספיק בעליו לאמר לו: פַּתֵה וגם תוכל (ע"פ מ"א כב , כב) לבטל ההכרעה הכוזבת , וקצותה את כפה (ע"פ דב' כה , יב). ומלת חרוצים - בקמ"ץ רחב בדרך זרות; ונכלל בזה הפסוק לפי הביאור השני מן הנגלה , ולפי הנסתר אמרו למטה "הון עשיר קרית עוזו מחיתת דלים רישם" (לקמן י , טו). ואמר אחר כך:

ראש - יש אומר כי עושה רמז לרש , כטעם "רשע עושה" (מש' יא , יח). ולפי דעתי , כי הוא רמז לכף , כי כף הרמיה משים בעליו רש; והפך זה: יד חרוצים תעשיר בעליה. ועוד אבאר מהו הרש האמתי (מש' יג , יח) והעושר האמתי.

ראש עשה כף רמיה - כטעם "קשת רמיה" (תה' עח , נז); עושה מלאכת יי' רמיה (יר' מח , י). כלומר: בשפלות ידים , ובלתי שלימות וחריצות. והפך זה: ויד חרוצים. והנה אין לדקדק בשנוי הלשון בזה הספר , כמו שכתבנו לפנים , כי הוא דרך צחות במליצה העברית. והנה היה יותר פשוט אלו אמר: והעשיר עושה כף חרוצה; אבל הטעם אחד.

רש (בנוסחנו: ראש) - יהיה לו כף רמיה - שאין משאו ומתנו באמונה; לפי שכל בני אדם יזהרו ממנו ולא יהיה לו משא ומתן עמהם , ומתוך כך יהיה רש. ויד חרוצים תעשיר - התגר שהוא נושא ונותן באמונה , והוא חרוץ במלאכתו , שלא יהיה עצל , יהיה עשיר , לפי שמשאו ומתנו באמונה עם כל בני אדם; ומתוך כך יתעשר.
ריכוז קישורים