תנ"ך - זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

זֵ֣כֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה וְשֵׁ֖ם רְשָׁעִ֣ים יִרְקָֽב: (משלי פרק י פסוק ז)

טקסט וניקוד:

זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב: (משלי פרק י פסוק ז)

טקסט בלבד:

זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב: (משלי פרק י פסוק ז)

תיקון קוראים:

זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב: (משלי פרק י פסוק ז)
זכר צדיק לברכה - המזכיר צדיק - מברכו. ושם רשעים ירקב - רקבון עולה בשמם; שאין אדם חפץ להזכיר שמו והוא משתכח מאליו (ראה יומא לח , ב).

זכר צדיק לברכה - הצדיק הוא נזכר לטובה על טוב מעשיו וגמילות חסדים עם האנשים , ומברכים אותו אפילו אחרי מותו. ושם רשעים ירקב - כלומר: יאבד זכרו ולא יזכר לטובה אלא לקללה ולרעה.

זכר צדיק לברכה - כי תמיד יהיה נוסף ענין הטוב והשלמתו בזכרו. ואולם שם רשעים ישחת , וישיגהו הבלוי , כמו שיכסה פיהם החמס שירצו לעשותו (ראה לעיל , ו).

זכר צדיק לברכה - בכל יום ויום נוסף זכרו , כמו הברכה שמוסיפה בדבר. כל אדם גדול , יותר יזכרוהו לאחר מיתה; ולאחר זמן יותר , ובכל יום ויום יוסיף זכרו. ולא כן הרשעים , כי בכל יום ויום יגרע זכרו וימח שמו.

זכר - יזכרהו השם בעבור ברכתו שתבואהו , כענין "יי' זכרנו יברך" (תה' קטו , יב): והטעם: יזכרהו ויברכהו. ירקב - יהיה נשכח כעץ רקבון שלא יצלח; כן שם הרשעים.

זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב. ידוע שהרקב הוא סבה להמחות צורת הדבר ולאבוד זכרו , ואמר כי פעולת הצדיק תעמיד זכרו לעד , כאמרם ז"ל (ראה ברכות יח , א): צדיקים - אפילו במיתתם קרויים חיים. וחכמי המוסר אמרו: 'לא מת מי שהחיוהו דבריו'; כי זכרו יודיע ויפרסם התמדת חייו בחיים שהם עיקר החיים: "אתהלך לפני יי' בארצות החיים" (תה' קטז , ט). אבל שם הרשעים ותקפם יהיה כדבר ישיגנו הרקב , שבהמחות הצורה נמחה שמו ואבד זכרו. ויש בזה הערה תוריית , להזכר בעתו מעשה הצדיקים לטוב ולייחס להם ברכה וחיים עד העולם , כדי שילמדו השומעים מענייניהם , וכן מעשי הרשעים , שיזכירום בעתם לרע ולייחס להם קללה ורקבון. כעניין בזכירת ענין יציאת מצרים , וענין מרדכי ואסתר , וחשמונאי ובניו והדומים לאלו: "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דב' כה , יז); "מחה אמחה את זכר עמלק" (שמ' יז , יד) - הנה שצוה בזכירת עניינו ובמחיית זכרו , כי הזכרתו אותו לרע הוא מחייב זכרו; וכבר נודע עניינו באכזריותו הגדול: "אשר קרך בדרך" וגו' , עד "ואתה עיף ויגע" וגו' (דב' כה , יז - יח). ובדרך נסתר: ידוע שהיצר הרע נטוע בלב האדם מיום הולדו , והוא באדם ראש צרים , והוא אכזרי לשכל להכניעו ולמלוך עליו בחמה - עם היותו חלוש ויעף ויגע ולא ירא אלהים בתחלת עיונו , ולזה ידומה דרך משל לעמלק , להיותו ראש צרים לישראל , "ראשית גוים עמלק" (במ' כד , כ) , ולהיות נודע באכזריותו הגדול , ונמנע מכל אדם שלא יהיו כל כחותיו נעבדים לו. וכאשר החל השֵׂכל לפעמו (ע"פ שו' יג , כה) ולצמוח מעט , והנה עליו חיל המלך הזקן (ע"פ קה' ד , יג; ראה קה"ר ד , א) לתפוס אותו. ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו (ע"פ דנ' ד , יב) , ולכן האדם הנבחר ישתדל בעצמו ויעשה גם הוא לביתו , ויתגבר בכחו ויפריח אחר הגזה צמח בו , ומתחתיו יצמח (ע"פ זכ' ו , יב) ובנה את היכל יי' , ולא כשאר הצמחים הנובלים , אבל שיצמח בהתמדה עד שיתן פריו קדש הלולים ליי' (ע"פ וי' יט , כד) בהגיע לאחרית המדרגות; והנה זכרו לברכה לעד ולעולם. אבל הרשע לא ישתדל בלימוד , וישתקע בהנהגותיו אשר גדלו המלך עליהם ולא סר מאחריו , מכר לו לצמיתות בלבבו בית מושב עיר חומה (ע"פ וי' כה , כט); וכל זה גרם לו התרשלו בלימוד והעדר לחלוחית התורה והמצות ממנו: "עמלק יושב בארץ הנגב" (במ' יג , כט) - בית המנוגב מכל טובה , כי חסר הלימוד הוא מנוגב מכל טובה. כמו שדרשו רבותינו ז"ל בשני של תמורה (טז , א): "וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב ויתן לו את עכסא בתו לאשה ויהי בבואה ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה ותצנח מעל החמור" (יהו' טו , יז - יח) - מה חמור זה , כיון שאין נותנין לו מאכל באבוסו בשעתו מיד הוא צועק , כך אשה , כיון שאין לה תבואה בתוך ביתה מיד צועקת: "ותאמר תנה לי ברכה , כי ארץ הנגב נתתני (שם , יט) - בית המנוגב מכל טובה ואין בו אלא תורה בלבד; ונאמר שם "ויתן לה" כלב "את גלת עליות ואת גלת תחתיות" - וכך אמר לה: מי שכל רזי עליונים ותחתונים שלו יבקש ממני מזונות!? כלומר: אינו צריך לכך. אבל מי שאין בו תורה הוא המנוגב והוא היבש , והוא משכן העמלקי האכזר , ראש צרים; ולכן ייעד לו השארו בשאול מטה , עפר רמה ותולעה , והוא ענין ושם רשעים ירקב - כלומר , שלא ישאר ממנו רק הרקבון.

זכר. ירקב - הוא חסרון ההפכי לברכה , כי כל נרקב יחסר. והטעם כמו "בדור אחר ימח שמו" (ראה תה' קט , יג); גם נמצא "תמחה את זכר הדברים , והאחר , ההמנע מהדבור לגמרי. ואמר בכלל , כי המין הראשון לא ימלט משגיאה באיזה ענין שיהיה , והמין השני , והוא אמרו: חושך שפתיו , הוא משכיל. והטעם , מצד שיאמר תעות.

זכר צדיק לברכה - אפילו אחרי מותו , כשמזכירין אותו בני אדם , מברכין אותו על צדקותו. ושם רשעים ירקב - כלה והולך , שלא יהיה לו שם אחר מותו; שאפילו בניו מתביישין ליקרות על שמו , ומתוך כך יכלה שמו מן העולם כעין שיכלה מן הרקב.
ריכוז קישורים