תנ"ך - חכם־לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

חֲכַם־לֵ֭ב יִקַּ֣ח מִצְוֺ֑ת וֶאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט: (משלי פרק י פסוק ח)

טקסט וניקוד:

חֲכַם־לֵב יִקַּח מִצְוֺת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט: (משלי פרק י פסוק ח)

טקסט בלבד:

חכם־לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט: (משלי פרק י פסוק ח)

תיקון קוראים:

חכם־לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט: (משלי פרק י פסוק ח)
מצות - ג': תה' קיט , קטו; מש' י , ח; נחמ' י , לג. (וכל דסמיך לאדכרה דכותהון בר מן ג': יהו' כב , ג; ש"א יג , יג; תה' יט , ט). ילבט - ג': הו' ד , יד; מש' י , ח , י.

מצות - ג'; ילבט - ג'.

חכם לב יקח מצות - משה רבינו; שכל ישראל היו עוסקין בביזת מצרים , והוא היה עוסק במצות , שנאמר "ויקח משה את עצמות יוסף" וגו' (שמ' יג , יט). ואויל שפתים ילבט - לשון יגיעה. ויש בספרי בפרשה "ויהי העם כמתאוננים" (במ' יא , א; ספ"ב פד): אמרו: כמה נתלבטנו בדרך.

חכם לב יקח מצות - יקבל המצות לעשותם ויקבל עליהם שכר. ואויל שפתים ילבט - ומי שמוציא מפיו דברי נבלה , יוכה מאחרים. ויש מפרשים: חכם לב ילַמֵד לבני אדם לעשות מצות התורה.

הנה אויל יקרא מי שלא ינהג בבקשת הדברים בסבותיהם , ולזה תסלף דרכו אולתו (ע"פ מש' יט , ג) ולא יגיעו לו מבוקשיו. ולזאת הסבה גם כן ימהר האויל לדבר בטרם יעמוד בשכלו על האמת והנכון במה שידבר בו , ומפני זה יקרא האויל אויל שפתים. ואמנם חכם לב יקח לעצמו מצות וסדרים , יתנהג בהם במה שירצה לעשותו , כדי שיתישר אל התכלית. ואמנם אויל שפתים הוא נמהר לעשות מחשבתו , ויעשה מה שיעשה בזולת התישבות.

חכם לב יקח מצות - מה שיצווהו החכמים יקח ויעשה. ואויל שפתים ילבט - אין לו דומה במקרא כי אם במשלי (ראה גם להלן , י) ובספר תרי עשר: "ועם לא יבין ילבט" (הו' ד , יד). והוא דומה לערבי בשתי לשונות: 'ילבט בה' - כמו ימהר; לשון אחרת: 'ילבט' - יפסח. והם שניהם קרובים לענין: ימהר , לא יאריך במחשבה להתבונן היאך יעשה המצוה; והענין השני - פוסח הוא על מה שיצוּוה על שתי הסעיפים (ע"פ מ"א יח , כא) , ולא יתברר לו האמת.

חכם לב - שהחכמה בלבו , יקח מצות - שילמדוהו אחרים. ואויל שפתים - שתדברנה שפתיו האולת. ילבט - פירושו: יכשל.

חכם לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט. פירש זולתי בענין ילבט אחד מארבעה עניינים: הראשון - מענין עוות , כלומר: יתעוות ויתעקל בדבריו; והשני - ענין מכשול , כלומר: יכשל בדבריו; והשלישי - לשון מהירות יותר מדאי , כלומר: שימהר בענין תיכף העלותו במחשבתו ולא יתבונן בעצמו היאך יעשנה; והרביעי - כמו פוסח , כלומר: עומד נבוך במה שיצווהו גדוליו , ויהיה פוסח על שתי הסעיפים (ע"פ מ"א יח , כא) , אם יעשה ואם לא יעשה , ולא יוכל לבחון האמת. ושני אלו הלשונות האחרונות - מלשון הערב. וביאור הפסוק יֵרָאה מלשון האחרון: חכם לב יקח מצות - כלומר: יבין מיד מה שנצטווה עליו ויעשהו. וחכם לב יִקָרא מי שהוא מוכן למעלות וקל ההבנה , אע"פ שלא נתבררה חכמתו עדיין , וה'אויל' בסתם יקרא אויל שפתים , מפני שבדיבורו יבחן האוילות והכסילות: "גם אויל מחריש חכם יחשב" (מש' יז , כח) , ואמר שהאויל , בהפך חכם , והוא שלא יבין הדברים , ולהעדר חכמתו יעמוד נבוך. וכמוהו "ועם לא יבין ילבט" (הו' ד , יד) , ובלעז לועזין אותו כמו 'יעמוד נבהל' , ('אישטורבט'). ולענין מה שפירשוהו לשון מהירות , נפרש בהפך: חכם לב כשיבוא בדבר - יקחנו במחשבתו להתבונן איך יעשהו , ואויל שפתים ימהר לעשותו בלא התבוננות , ולפעמים יכשל בה. ויש לפרש חכם לב יקח מצות - כלומר , שיקיימם , ועם דעתו הטעם לא יקל עוּלָם מעליו , לומר: אני אזהר במה שזאת המצוה סבה למניעתה; כענין 'אני ארבה ולא אסור' (ראה סנה' כא , ב). וההפך באויל שפתים "חסר לב" (ראה להלן , יג) , כלומר: ילבט בשפתיו ובדבריו לומר כן. ובדרך הנסתר: רמז על מצוות התורה השמעיות והמצוות התוריות , וחכם לב יקחם דרך קבלה , ואויל שפתים ילבט בהם , הן שיתעוות או יכשל לדבר בהם סרה , הן שיעמוד נבוך עליהם; וילבט - מענין עוות או מענין מכשול. ובא להזהירו על כל אחד ואחד מאלו , כי כל שיודיע שהוא ממדת החכם הוא כמזרז לעשותו , וכל שיודיע שהוא ממדת הסכל הוא כמזהיר שלא לעשותו.

חכם לב יקח מצות - בסתם ובמוחלט , כי הכונה: מצות אמת.

חכם לב - מי שהוא חכם לב קונה מצות - ומקיים אותם ומקבל עליהם שכר; ומי שהוא אויל שפתים - נבל פה ילבט - קונה לעצמו הכאות; כמו "עם לא יבין ילבט" (הו' ד , יד) - לשון הכאה הוא.
ריכוז קישורים