תנ"ך - משלי פרק יב פסוק ד - אשת־חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל עֲטֶ֣רֶת בַּעְלָ֑הּ וּכְרָקָ֖ב בְּעַצְמוֹתָ֣יו מְבִישָֽׁה: (משלי פרק יב פסוק ד)

טקסט וניקוד:

אֵשֶׁת־חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה: (משלי פרק יב פסוק ד)

טקסט בלבד:

אשת־חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה: (משלי פרק יב פסוק ד)

תיקון קוראים:

אשת־חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה: (משלי פרק יב פסוק ד)
וכרקב - ל'; מבישה - ל'.

וכרקב - תולעת הנכנס תוך העצמות וטוחן אותם , כן אשה מבישה ורעה , שמעשיה בושים.

אשת חיל - מבואר. ויש מפרשים על מי שנפשו טובה , וההפך.

אשת חיל - הנה האשה הזריזה במעשיה היא עטרת בעלה; ואולם האשה המתעצלת במעשיה היא משחתת אותו , והיא לו כמו הרקב בעצמותיו , שיבלו אותם. והנה רמז בזה אל האשה המשרתת השכל בשתכין לו מהמוחשות מה שיצטרך לו בחקירותיו , ואם לא תהיה נשמעת לו אך תתרשל מזה , והיא מתאחרת ובוששת , הנה היא לו כרקב בעצמותיו , כי היא תמנע ממנו השלימות.

טוב. ואיש מזימות - בעל מחשבות רעות. אלה הפסוקים כלם בענין אחד: על הצדיק מחציתו , ועל הרשע מחציתו. הצדיק יפיק דברים שבהם רצון הבורא , ויעשה שרש ולא ימוט; ויזמין לו האל אשת חיל שתעזרהו לעבודתו יתעלה , והיא כעטרת על ראשו; וכל מחשבותיו צדק ומשפט. והרשעים - הפכם , כמו שאומר בפסוקים.

אשת חיל - מן "חילך" (מש' לא , ג); וכן "איש חיל" (שו' ג , כט) - בעל ממון; וכן פירושו: האשה שתקנה ממון בחכמתה , היא עטרת בעלה - שבעבורה יכבדוהו כאשר המלך נכבד בעטרת ראשו; וזה הענין מפורש בסוף הספר (ראה לא , י - לא). וכרקב בעצמותיו - שלא תועיל רפואה ברקב העצמות , כן אשה מבישה - נותנת בושה לבעלה; והיא מפסדת הממון.

אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה. רצה בזה , שאשת החיל , הבעל מתכבד ומתעטר בה , והמבישה היא לבעלה כרקב בעצמותיו , שהוא חולי שאין לו רפואה. ומבישה נאמר על אשה בלתי נשמעת לקול בעלה , אבל שהיא מסרבת לדבריו; ורוצֶה בו , שהיא מבישה אותו מסברו , מענין "אל תבישני משברי" (תה' קיט , קטז). וכבר כתבנו למעלה בפסוק "אשת חן תתמוך כבוד" (מש' יא , טז) קצת המדות המיוחסות לנשי החיל , ובהפך; כאשר שאל המלך לאחד מחכמיו: ספר לי את הראויות לשנוא מן הנשים; השיבו: המורדת על בעלה , המתפארת בפעלה , המסתתרת באכלה , המתנשאת באשר אין לה , המתחזקת בסכלותה ומתרבה בתמותה , הממהרת לענות , היוצאת לריב מהר , המשתדלת להרוס ומתרשלת לבנות. ובדרך נסתר: כבר רמזנו שהחומר הנאות והמוכן הכנה טבעית לקבל הצורה על צד נאות - ידמה לאשת חיל , והפכו לאשה סוררת ואשת מדנים וכעס (ראה מש' כא , יט); ודרך כלל - נמשל לאשת איש זונה , מצד שהחומר לא ימָצֵא בלא צורה , כמו שאשת איש לא תמלט מהיות לאיש , והזונה - עם היותה אשת איש אחד , תבקש איש אחר , תחליף ותמיר בו בעלה הראשון ותפתהו בחלקת שפתיה , ותמשכהו בחבלי צוף אמרותיה; וכן החומר - תמיד פושט צורה ולובש , כמו שנודע לחכמי הטבע.

אשת - הטעם: תעמיד בעלה בכבוד האמתי; והפך זה: האשה המבישה; כמו "בן מביש" (מש' י , ה) - המתנגד ל"משכיל" (שם); כי היא כרקב בעצמות בעלה.

מבישה - אשה מבישה. כטעם "בן מביש" (מש' י , ה). וכל אלה תארים.

וכרקב בעצמותיו - של אדם היא האשה מבישה - שמכניסתו ומביאתו לידי חולי.