תנ"ך - נצר פיו שמר נפשו פשק שפתיו מחתה־לו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

נֹצֵ֣ר פִּ֭יו שֹׁמֵ֣ר נַפְשׁ֑וֹ פֹּשֵׂ֥ק שְׂ֝פָתָ֗יו מְחִתָּה־לֽוֹ: (משלי פרק יג פסוק ג)

טקסט וניקוד:

נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה־לוֹ: (משלי פרק יג פסוק ג)

טקסט בלבד:

נצר פיו שמר נפשו פשק שפתיו מחתה־לו: (משלי פרק יג פסוק ג)

תיקון קוראים:

נצר פיו שמר נפשו פשק שפתיו מחתה־לו: (משלי פרק יג פסוק ג)
פשק - ל'.

נוצר פיו שומר נפשו פושק שפתיו - פותח שפתיו לדבר תמיד כל רוחו; מן "ותפשקי את רגליך" (יח' טז , כה) , לשון 'רחב'.

נוצר פיו - מי ששומר פיו ולא ידבר מה שבלבו , הוא שומר נפשו , ופושק שפתיו - ומי שמרחיב פיו לדבר , יבא לו מזה שבר , כי לפעמים דבריו גורמים לו מחתה. פוסק - מן "ותפסק את רגליך" (ראה יח' טז , כה).

נוצר - מי שהוא נוצר פיו ושומר אותו מלדבר , הוא שומר נפשו מכמה רעות וצרות , כי הדבור סבה פעמים רבות להגעת הרעות , ולא ידע האדם איך ינצל מהם בשלימות אם לא בשתיקה; ומי שהוא פותח שפתיו לדבר במה שאפשר לו להשמט ממנו , יגרום לעצמו פעמים רבות שבירה וחתת.

נוצר פיו שומר נפשו - מכל נזק , כשימָנע מרוב דברים. פושק שפתיו - בהפך. ופירוש פושק - 'פותח' , מן "ותפשקי את רגליך לזרים" (יח' טז , כה) , שהוא כנוי בעבור הערוה. ואמרו חכמים (ראה כתובות לט , א - ב): צער פישוק רגלים , כשאמרו: המפתה נותן שלשה דברים.

נוצר פיו - מדבר רעות הוא נוצר נפשו מצרה. פושק - מן "ותפשקי את רגליך" (יח' טז , כה) , וענינו: ותפתחי; וכן הוא: פותח שפתיו לדבר אשר לא נכון , מחתה תבא לו.

נצר פיו שמר נפשו פשק שפתיו מחתה לו. נפשו - פירושו: גופו , לפי הנגלה , או נפשו ממש , לפי הנסתר; כי 'נפש' יאמר פעם על גוף האדם: "ואת הנפש אשר עשו בחרן" (בר' יב , ה); "ועל" כל "הנפשות אשר היו שם" (במ' יט , יח); "ועל כל נפשות מת" (וי' כא , יא); "אחד נפש מחמש המאות" (במ' לא , כח); ופעם על הרצון: "אם יש את נפשכם" (בר' כג , ח); ופעם על הנפש המיוחדת. ופושק - פירושו: פותח , ורומז על הדבור; כמו "שמור פתחי פיך" (מי' ז , ה). וכונת הענין כלו , הן בנגלה הן בנסתר , ביארנוהו בפסוק "ברוב דברים לא יחדל פשע וחושך שפתיו משכיל" (מש' י , יט).

נוצר פיו - מדברים רעים שלא ידבר במקום שיוכל להזיקו , נוצר נפשו. ופושק שפתיו - פותח שפתיו; כמו "ותפשקי את רגליך" (יח' טז , כה). מחתה - תבוא לו.
ריכוז קישורים