תנ"ך - מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרצים תדשן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מִתְאַוָּ֣ה וָ֭אַיִן נַפְשׁ֣וֹ עָצֵ֑ל וְנֶ֖פֶשׁ חָרֻצִ֣ים תְּדֻשָּֽׁן: (משלי פרק יג פסוק ד)

טקסט וניקוד:

מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן: (משלי פרק יג פסוק ד)

טקסט בלבד:

מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרצים תדשן: (משלי פרק יג פסוק ד)

תיקון קוראים:

מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרצים תדשן: (משלי פרק יג פסוק ד)
מתאוה - ל'; חרצים - ל' חס'.

מתאוה ואין נפשו עצל - מתאוה נפשו לכל טוב , ואין. ונפש חרוצים תדשן - ישרים האוכלים יגיע כפיהם. זהו משמעו לפי פשוטו. ולפי משלו: לעתיד יראה בכבוד תלמידי חכמים ויתאוה , ולא ישיג לו.

מתאוה ואין - נפש העצל מתאוה אל הדברים , ולא תשיג לתאותה , כי לא טרדו לקנות ממון. ונפש , הזריזים תדושן - כלומר: תשבע ממה שהם מתאוים , כי הכינו ענינם מתחלה , כלומר , כי נשתדלו להרויח , והמעות נמצאות בידם.

מתאוה - הנה נפש העצל מתאוה הקנינים או החכמות , ולא תמצא , כי עצלתו תמנעהו מקנינים. ואמנם נפש הזריזים תדושן בחכמה , בבינה ובקנינים , כי הזריזות הוא מהגדולות שבסבות אל שיקנה האדם אלו השלימויות והקנינים.

מתאוה - מאכל נפשו של עצל , ואין לו מאומה. ונפש חרוצים - המתנודדים (ראה פירושו מש' ב , כד) לטרח , תשבע דשן.

מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרצים תדשן. הוי"ו במלת נפשו יתירה , כוי"ו "ותפתח ותראהו את הילד" (שמ' ב , ו) , שענינו: ותראה את הילד , אלא שבאה ההודעה אחר הכנוי; וכן הנה ענינו: נפש עצל. ופירשו בו , שהיא הערה להשתדל בקנין כפי הצורך , עד שלא יתדלדל כל כך שיחסר לו מזונו; והודיעו הקלון אשר יזדמן לו בהתרשלו מזה , והוא , שמתאוה נפשו לכל מאכל ואין; ונפש החרוץ תדושן , רוצה לומר: תרוה ותשבע , עד שתהיה דשנה ושמנה. ובדרך נסתר: יש לפרשו כן בעולם הבא , כי העצל בלמוד החכמה נכסף להתענג מזיו כבוד האל - וריקה נפשו , ונפש חרוצים תדושן - כדרך "שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם" (יש' נה , ב); "הנה עבדי יאכלו" (יש' סה , יג). ולי עוד בפירושו , הן לפי הנגלה הן לפי הנסתר , שהוא מפליג בהערה ומודיע כמתמיה עליו את התרשלותו , אחר שאף הוא מכיר מעלת הקנין , ועל זה אמר: מתאוה ואין וכו' , כלומר , שאין עצל בעולם שלא יתאוה לאסוף ולכנוס עד שיתעשר , אם יוכל להצליח להיות לו כן בלא עמל ובלא השתדלות רב , אבל כשיודיעוהו שיצטרך בהשתדלותו עמל גדול , כרכיבת הים והליכת המדברות וטורח המלאכות ונדוד השינה ומיעוט המאכל ושאר ההנאות , ושעם כל זה יעמוד כמטרה לחצי הסבות והמקרים - יהיה הספור בעיניו לטורח וישאר בפחזותו; ונמצא שהוא מתאוה להתעשר בלא עמל , כי לא נעלמה מעלת הקנין מעיניו , ולרוב עצלותו נמצא חושק בלתי משיג. וכן בענין החכמה - אין בעולם ריק ופוחז , שאם תשאלהו: 'התכסוף להיות שלם במקרא ובמשנה ובתלמוד ובשבע חכמות' , שלא ישתוקק בזה השתוקקות רב ― ואע"פ שאמר "חכמה ומוסר אוילים בזו" (מש' א , ז) , הנה ביארנו שבזיונם מצד הכרתם שלא יוכלו להשיגה ― ואלו יחשבו עליו שישיגוה בלא עמל , אין ספק שיתאוו הרבה לכך , אבל כשיודיעוהו שהוא צריך במקרא ובדקדוק זמן כך , ובתלמוד זמן כך , ובשאר החכמות זמן כך וכך , אורך ההקדמות וההצעות והתמדת השקידה ובטול התענוגים וההנאות , ושעם כל זה יצטרך אחר ההשגה גם כן לשקוד על דלתיהן יום יום , להמלט מפח השכחה - יתעצל ותברח תשוקתו כצבי מיד איש וכצפור מיד יקוש (ע"פ מש' ו , ה). והנה הוא מזהירו , אחר שאף הוא מכיר במעלתם , רוצה לומר: במעלת הקנין לנגלה , ובמעלת החכמה לנסתר , שיתבונן הכבוד המושג מהם באחרית והתועלת הנמשך , ויהיה כל העמל קל בעיניו , והימים כימים אחדים באהבתו אותם (ע"פ בר' כט , כ).

מתאוה - הטעם , כי אין לעצל מהחכמה רק התאוה , אבל לא יניח אחד מהבליו להתעסק בה , כאשר זכר החכם רבינו משה נוחו עדן. בספרו הנכבד.

מתאוה ואין וגו' - כאלו אמר: העצל - נפשו מתאוה ואין. והפך ואין - תדושן.

מתאוה לאכול ואין - לה , נפשו - של עצל. אבל נפש חרוצים - וחריפים במלאכתם , היא תדושן - מכל טובה.
ריכוז קישורים