ורשעה
תסלף
חטאת
-
כמו
'חוטא'
,
ועל
שהוא
רשע
גמור
קוראהו
חטאת.
ומשמעותה:
את
החוטא
תסלף
רשעתו
,
תקלקל
אותו
ותשפילהו.
כל
'סלוף'
-
קלקול
וכשלון
הוא
,
כמו
"אולת
אדם
תסלף
דרכו"
(מש'
יט
,
ג)
,
ותבוא
עליו
רעה.
צדקה
-
הנה
תכונת
הצדקה
אשר
לאיש
צדיק
תשמור
תמימות
הדרך
אשר
יכוון
בענין
ענין
,
כי
הוא
מתישר
בדרך
התם
מפני
תכונת
הצדקה
אשר
הוא
יחזק
בה.
ואמנם
תכונת
הרֶשע
אשר
לרשע
היא
בהפך
,
כי
היא
מעותת
ומסלפת
החטאת
אשר
הוא
דורך
אליו
,
באופן
שיבצר
ממנו
מה
שיזם
לעשותו
(ע"פ
בר'
יא
,
ו)
,
כי
זה
ראוי
שימשך
לו
מפני
רשעתו;
עם
שהשם
יתברך
מפר
מחשבות
הרשעים
תמיד
להציל
האנשים
מידם
,
כמו
שזכרנו
בביאורנו
לספר
איוב.
צדקה
תצר
תם
דרך
ורשעה
תסלף
חטאת.
כבר
ביארנו
למעלה
בפסוק
"מעוז
לתם
דרך
יי'"
(מש'
י
,
כט)
,
שבאה
שם
מלת
'תם'
תאר
על
משקל
השם
,
כמו
"לחם
חום"
(ש"א
כא
,
ז);
"המבליג
שוד"
(עמ'
ה
,
ט);
"טוב
אתה"
(שו'
יא
,
כה);
ובפסוק
זה
בא
בקמץ
חטף
במקום
חולם
,
והוא
תאר
אצל
המדקדקים;
וכן
אצלם
חטאת
-
כמו
'איש
חטאת'.
וכוונת
הפסוק
אצלם
-
ביעוד
גמול
ועונש
כדרכו
ברוב
מקומות
,
וצדקה
ורשעה
שמות
כלליים
זה
לטוב
וזה
לרע.
ואמר
שהצדקות
,
רוצה
לומר:
ההנהגה
הטובה
,
תצור
התם
בדרכיו
והישר
במעשיו
מכל
רע
,
ורשעה
,
רוצה
לומר:
הנהגה
רעה
,
תעוות
ותקלקל
איש
החטא
,
רוצה
לומר
,
שתסבב
לו
עונש
ונקמת
האל.
ובדרך
נסתר
אצלי
לפרש:
תם
דרך
-
שֵם
שמשמעו
כמו
"בתם
לבבי"
(בר'
כ
,
ה);
וכן
רשעה
תסלף
חטאת
-
בלא
חסרון
מלת
'איש';
ומלת
"תום"
תאמר
על
שלימות
,
פעם
על
שלימות
פרטי
,
אם
במדה
אם
בהנהגה
ישרה
בלא
התעקשות
,
כמו
"בתם
לבבי"
,
או
אף
בשלימות
הגוף
,
כמו
"תם
וישר"
(תה'
כה
,
כא);
אם
על
זמן
נשלם
,
כמו
"כיום
תמים"
(יהו'
י
,
יג);
"תמימות
תהיינה"
(וי'
כג
,
טו).
ופעם
יאמר
על
השלימות
הגמור
,
כמו
"תורת
יי'
תמימה"
(תה'
יט
,
ח)
,
"אשרי
תמימי
דרך"
(תה'
קיט
,
א).
וכן
חטאת
-
פעם
יאמר
על
החטא
והעון:
"ומחטאתי
תטהרני"
(תה'
נא
,
ד);
"חטאת
יהודה"
(יר'
יז
,
א);
ופעם
על
העברת
החטא
וההטהר
ממנו
,
כמו
שנקרא
הקרבן
'חטאת'
,
וכן
"הכהן
המחטא"
(וי'
ו
,
יט)
-
כלומר:
מסיר
החטא
הוא
יתחטא
בו
(ע"פ
במ'
יט
,
יב).
ועל
זה
נקראת
ההזאה
כן.
ופעם
יאמר
על
העונש:
"זאת
תהיה
חטאת
מצרים
וחטאת
כל
הגוים"
(זכ'
יד
,
יט);
כמו
"לא
שלם
עון
האמורי"
(בר'
טו
,
טז)
-
רוצה
לומר:
ענשו.
ולפעמים
בענין
חסרון
והעדר
השגת
המכוון:
"וחוטאי
חומס
נפשו"
(מש'
ח
,
לו);
"והייתי
אני
ובני
שלמה
חטאים"
(מ"א
א
,
כא);
"אל
השערה
ולא
יחטיא"
(שו'
כ
,
טז).
ובא
הנה
תם
במקום
שלימות
,
וחטאת
-
בהפכו
,
וצדקה
-
על
שלימות
המדות
,
ורשעה
-
בהפכו.
וידוע
ששלימות
המדות
הוא
סבה
לשלימות
השכל
,
וכל
שכן
שהיא
מעמידתו
אחר
ההשגה
,
ולכן
אמר
צדקה
,
רוצה
לומר
,
שהוא
מעמידו
על
מכונו.
או
נפרש
תצור
-
תפריח;
"נצר
מטעי"
(יש'
ס
,
כא)
,
שהוא
נאמר
על
יציאת
הענף
,
כלומר
,
שהוא
סבתו
,
ורשעה
-
רוצה
לומר:
ההנהגה
הרעה
,
תקלקל
ותעוות
חסרונו;
רוצה
לומר
,
שאף
מעט
ממה
שהשיג
יתעופף
כעוף
(ע"פ
הו'
ט
,
יא)
,
וישחת
לסבת
הנהגתו
הרעה.