(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
כב
-
כג).
'סוד'
יאמר
לפעמים
על
העלמת
הדבר
והסתרו:
"סוד
יי'
ליראיו"
(תה'
כה
,
יד);
"כי
אם
גלה
סודו"
(עמ'
ג
,
ז);
"וסוד
אחר
אל
תגל"
(מש'
כה
,
ט);
ופעם
יאמר
על
קבוץ
אנשים
להתיעץ
עצה
ביניהם
,
הן
לטוב
הן
לרע:
"על
עמך
יערימו
סוד"
(תה'
פג
,
ד);
"בסוד
ישרים
ועדה"
(תה'
קיא
,
א);
"ועל
סוד
בחורים
יחדו"
(יר'
ו
,
יא).
והֵנָה
הוא
אמור
בענין
עצה
,
והוא
הערה
על
עשיית
הענינים
במתון
ובעצת
גדוליו
וזקניו
,
ואמר
החכם
לבנו:
התיעץ
והתמהמה
במעשיך
,
ואל
תבהל
ברוחך
להוציא
מחשבתך
לפועל
,
כי
טוב
שתנחם
על
התמהמך
משתנחם
על
הבהילך
,
דבר
שלא
תוכל
להשיבו
,
ועל
זה
אמר:
הפר
מחשבות
באין
סוד
-
כלומר:
כל
מה
שיחשוב
האדם
להשיגו
הוא
מופר
בעבור
העשותו
בלא
עצה.
וברוב
יועצים
תקום
-
רוצה
לומר:
תתקיים
המחשבה;
וברוב
-
פירושו:
בהרבה
,
או
בחשיבות
עצה.
ועל
זה
אמר:
שמחה
לאיש
במענה
פיו
,
ודבר
בעתו
מה
טוב
,
כלומר:
שמחה
לנועץ
כשהשיג
למענה
פיו
,
רוצה
לומר:
למה
ששאל
בפיו;
כי
מענה
-
במקום
דבור
,
כמו
"וענית
ואמרת"
(דב'
כו
,
ה);
"ויען
איוב"
הראשון
(איוב
ג
,
ב).
או
פירושו:
בעדות
פיו
,
במה
שהיה
פיו
מעיד
לו
על
הדבר
שישיגהו;
וההשגה
ההיא
תהי
ברוב
עצה.
ודבר
בעתו
מה
טוב
-
הוראה
על
צורך
העצה
,
כי
לפעמים
יזדמן
שהצליח
האדם
באיזה
ענין
,
ויחשוב
שאם
יעשהו
עתה
גם
כן
שיצליח
בה;
ויחטא
בזה
לפעמים
,
כי
העתים
אינם
שוים
,
ויצליח
האדם
בעת
מן
העתים
בענין
אחד
שיפסיד
בו
בזמן
אחר.
וכמה
דברים
ראוי
לאדם
להשתדל
בזמן
הבחרות
שראוי
להניחם
בעת
הזקנה
,
וכיוצא
באלו
מן
הפרטים
כמה
וכמה
,
ולפי
התחדשות
הזמנים
והסבות
יתחדשו
העצות
,
ולכן
צריך
האדם
להתיעץ
תמיד
עם
הזקנים
אשר
עברו
עליהם
נסיונות
הימים
,
"בישישים
חכמה"
(שם
יב
,
יב).
ובדרך
נסתר:
יפורש
סוד
על
ענין
הראשון
,
והזהיר
החכם
,
שלא
יהרוס
המכוון
בסבת
גלות
סודות
התורה
למי
שאינו
ראוי
לכך
,
כי
זה
הריסה
והפר
המכוון;
אף
בחשיבות
היועצים
,
רוצה
לומר
בחשיבות
החכמים
והעמדתם
ענייני
התורה
על
מושב
כנם
הראוי
להם
,
יתקיים
המכוון.
והעיר
שיש
סודות
שאין
ראוי
לגלותם
לשום
אדם
בעולם
,
אף
לנבון
שבנבונים
,
אלא
שהחכם
לפי
מה
שיגיע
בהצלחת
לימודו
יתבונן
בהם
מדעתו
עד
שישיגם;
ועל
זה
אמר:
שמחה
לאיש
במענה
פיו
-
כלומר:
במה
שיתחדש
לו
משכלו
שהוא
תכלית
הכוונה
,
ומה
שאין
ראוי
להגיע
לו
מהשפעת
זולתו.
והודיעו
שישיגנה
אם
ישמור
עשיית
הדברים
בעתם
,
ובהזהר
מן
ההריסה
ומן
הנמשך
בה
,
כאמרם
ז"ל
(ראה
ברכות
כח
,
ב):
מנעו
בניכם
מן
ההגיון
,
וכן
אמרו
במסכת
חגיגה
(יג
,
א):
תא
ואגמרך
'מעשה
מרכבה'
,
ואמר
לי:
אכתי
לא
קשאי.
ואלו
דברים
סודיים
נכבדים
מאוד
ליודעי
חן.
ויש
בנגלה
הערות
אחרות:
אמר
שבמענה
פי
האדם
,
כשהוא
מענה
רך
ודיבור
ערב
ומתוק
לבריות
,
ישיג
שמחה
ואהבת
הבריות;
ועם
כל
זה
אמר:
דבר
בעתו
מה
טוב
,
כי
לפעמים
צריך
שיכריח
האדם
עצמו
אף
בחוץ
מטבעו
לשנות
בתכונת
הדיבור
,
פעם
דרך
כעס
,
פעם
דרך
פיתוי
,
ופעם
דרך
שמחה
ולשון
הבאי
,
כאז"ל
(ראה
שבת
קה
,
ב)
על
ענין
הכעס:
למירמי
אימתא
אאינשי
ביתיה
הוא
דעבד;
ודרך
פיתוי
ושפתי
חלקות
-
(ראה
יל"ש
תורה
קסב)
'מותר
לשנות
בדברי
שלום';
ודברי
הבאי
-
'כי
הוו
חלשי
רבנן
מגירסא
הוו
אמרי
מילי
דבדיחותא'.
ויש
לפרשו
על
הלימוד
,
רוצה
לומר:
על
הרב
המלמד.
ואצלי
במענה
פיו
-
לשון
שפע
על
דרך
"והארץ
תענה
את
הדגן"
(הו'
ב
,
כד);
"והכסף
יענה
את
הכל"
(קה'
י
,
יט);
וכן
לדעת
קצת
(ראה
מכיל'
יתרו
בחדש
ד)
"והאלהים
יעננו
בקול"
(שמ'
יט
,
יט)
-
שהיה
עוזרו
ומשפיעו
בקול
,
שאלמלא
כן
לא
היה
קולו
נשמע.
ואמר
ששמחה
למלמד
וללמדים
ממנו
כשלשונו
מושפע
לדבר
דבריו
בכיון
בלא
בלבול.
ודבר
בעתו
מה
טוב
-
כי
זה
מצורך
טכסיס
הדבור
בלמוד
ובדרשא
שיהיה
ענין
דבורו
נאות
לפי
העת
והזמן
,
כענין
אמרם
ז"ל
(משנה
אבות
ה
,
ז):
שואל
כענין
ומשיב
כהלכה;
וכענין
בספרים
מדוייקים
באות
בי"ת
,
כלומר:
בענין
המיוחד
לאותו
זמן
,
הלכות
פסח
בפסח
והלכות
עצרת
בעצרת
וכו'.
והזכיר
הטכסיסים
היותר
גדולים
שבטכסיסי
הדיבור
,
כי
מענה
פיו
כולל
סדר
הדברים
ומהותם
ואיכותם
וערבות
דבור
המספרם
והמגידם
,
ודבר
בעתו
כולל
הזמן
והעת
והמקום.
ולפי
דרך
הנסתר:
לכלול
בדבר
בעתו
ענין
העתים
אשר
בספר
קהלת
,
אלא
שיארכו
הדברים.