תנ"ך - עכר
ביתו
בוצע
בצע
ושונא
מתנת
יחיה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
עֹכֵ֣ר
בֵּ֭יתוֹ
בּוֹצֵ֣עַ
בָּ֑צַע
וְשׂוֹנֵ֖א
מַתָּנֹ֣ת
יִחְיֶֽה:
(משלי פרק טו פסוק כז)
עֹכֵר
בֵּיתוֹ
בּוֹצֵעַ
בָּצַע
וְשׂוֹנֵא
מַתָּנֹת
יִחְיֶה:
(משלי פרק טו פסוק כז)
עכר
ביתו
בוצע
בצע
ושונא
מתנת
יחיה:
(משלי פרק טו פסוק כז)
עכר
ביתו
בוצע
בצע
ושונא
מתנת
יחיה:
(משלי פרק טו פסוק כז)
בוצע
-
ב'
מלא:
יר'
ו
,
יג;
מש'
טו
,
כז.
מתנת
-
ב'
חסר:
*בר'
כה
,
ו;
מש'
טו
,
כז.
יחיה
-
י"ח:
*בר'
יז
,
יח;
לא
,
לב;
*שמ'
יט
,
יג;
במ'
כד
,
כג;
*דב'
ח
,
ג
(פעמיים);
ש"ב
א
,
י;
מ"ב
י
,
יט;
יח'
יח
,
יג
,
כב;
לג
,
יט;
מז
,
ט;
חב'
ב
,
ד;
תה'
פט
,
מט;
מש'
טו
,
כז;
קה'
ו
,
ג;
יא
,
ח;
נחמ'
ב
,
ג.
וכל
'חיו
יחיה'
דכותהון.
בוצע
ב'
מל'
כי
מקטנם
ועד
גדולם
עכר
ביתו.
מתנת
ב'
חס'
נתן
אברהם
מתנת
ושונא
מתנת
יחיה.
בוצע
-
ב'
מל';
מתנת
-
ב'
חס';
יחיה
-
י"ח.
עוכר
ביתו
-
שהוא
בוצע
בצע.
ושונא
מתנות
יחיה
-
מאחר
שהוא
שונא
מתנות
,
כל
שכן
ששונא
את
הגזל.
עוכר
ביתו
-
כי
יפקוד
האל
עונו
עליו
,
ושונא
ממון
בעול
וחמס
,
הוא
עוכר
ביתו
,
כי
יפקוד
האל
עונו
עליו;
ושונא
מתנות
יחיה
-
כי
מאחר
שהוא
שונא
המתנות
,
כל
שכן
שהוא
שונא
את
הגזל.
או
פירושו:
האדם
שימעיט
שאלותיו
מבני
אדם
שיתנו
לו
,
יחיה.
עוכר
ביתו
וגו'
-
מי
שהוא
לוקח
שוחד
לדון
דין
,
הוא
עוכר
ביתו
ומשחית
אותו
,
בהפך
מה
שהוא
חושב.
ואמנם
מי
שהוא
שונא
גם
המתנות
ולא
ירצה
ללקחם
מהאנשים
,
יחיה
ויתקיים
,
לפי
שהוא
בוטח
בשם
יתברך
,
ואינו
נשען
על
מתנות
האנשים.
עוכר
ביתו
בוצע
בצע
-
מי
שהוא
בוצע
בצע
,
עוכר
ביתו;
שאם
יקנה
ממון
מצד
אסורא
,
כל
ממון
שקנה
מצד
אחר
ילך
לטמיון
בעבור
אותו
שבצע.
ושונא
מתנות
יחיה
-
מבלתם;
כי
הבורא
יזמין
מחייתו
מצד
אחר
,
אם
אינו
נשען
על
מתנות
בני
אדם.
וזאת
מעצת
הנפש
,
שלא
יבטח
באדם
וישען
על
בורא.
עוכר
ביתו;
לב
צדיק;
רחוק
יי'
-
שלשה
דבקים.
בוצע
-
ענין
גוזל
במשפט;
וכן
"ויטו
אחרי
הבצע"
(שמ"א
ח
,
ג);
להטות
דין.
וכן
הוא
הפירוש:
הבוצע
מסבב
שיעכר
ביתו
,
ושונא
מתנות
השחד
יחיה.
יהגה
-
הגות
בפה
-
ענין
דבור
,
והגות
בלב
-
ענין
מחשבה;
וכן
הפירוש:
לב
צדיק
יחשב
לענות
על
דין
הצדק
,
ופי
הרשעים
יביע
הרעות
-
כנחל
נובע
(ע"פ
מש'
יח
,
ד)
,
ופיו
ידבר
הרעות
כדי
להטות
דין.
על
כן
רחוק
השם
מהם
,
וישמע
תפלת
הצדיקים.
ואמר
רבי
יונה
המדקדק
(השרשים:
'לען')
,
כי
לענות
-
מרורות
,
מן
"לענה
וראש"
(איכה
ג
,
יט).
ולפי
דעתי
הוא
רחוק
להיות
כן
,
בעבור
שאין
למ"ד
לענות
מנוקדת
בשבא
,
כדרך
'שפחה'
-
'שפחות'
,
'שמלה'
-
'שמלות'
,
'כבשה'
-
'כבשות';
כי
הסמוך:
"כבשות
הצאן"
(בר'
כא
,
כח).
(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
כז
-
כט)
אלו
הפסוקים
הערה
לשופטים
ולדיינים
להשתדל
בכל
כחם
שלא
יצא
מתחת
ידם
דין
בלתי
מתוקן.
ובצע
נאמר
לפעמים
על
הגזילות
והחמסים:
"כלו
בוצע
בצע"
(יר'
ו
,
יג);
"ובוצע
ברך
נאץ
יי'"
(תה'
י
,
ג);
ולפעמים
על
תועלת
והנאה:
"מה
בצע
כי
נהרוג
את
אחינו"
(בר'
לז
,
כו);
ופעם
על
רדיפת
העושר
וחמדת
קבוצו
ביותר
מן
הצורך
,
אע"פ
שאפשר
שכולם
סובבים
על
ענין
אחד
,
וזהו
ענין
"שונאי
בצע"
(שמ'
יח
,
כא)
,
ופירשו
בו
(ראה
רש"י
שמ'
יח
,
כא):
שונאים
ממונם
בדין
,
כלומר
,
ששונאים
ומרחיקים
קבוץ
הממון
רק
לפי
מה
שצריך
להם
,
ואם
הם
עשירים
יסתפקו
במה
שחננם
האל
יתעלה
,
ואין
קירות
לבם
הומה
לקבץ
עוד.
ואומר
עליהם
,
שהם
ראויים
למנותם
דיינים
,
כמו
שאמרו
"מלך
במשפט
יעמיד
ארץ
ואיש
תרומות
יהרסנה"
(מש'
כט
,
ד)
-
פירשו
(ראה
כתובות
קה
,
ב):
אם
הדיין
דומה
למלך
שאינו
צריך
לכלום
,
רוצה
לומר
,
שיהא
שמח
בחלקו
ומסתפק
בשלו
,
"יעמיד
ארץ"
,
ואם
דומה
לכהן
שמסייע
בבית
הגרנות
"יהרסנה".
ואמר
עתה
,
שהדיין
דרכו
לבצוע
בצע
,
הן
בגזילות
הן
להיותו
חומד
הממון
,
הוא
עוכר
ביתו
,
רוצה
לומר:
מצד
העונש.
ושונא
מתנות
-
רוצה
לומר:
שונא
השוחד
יחיה.
ואחר
כן
הזהיר
הדיין
להיותו
מתון
בדין
,
ואמר:
לב
צדיק
יהגה
לענות.
ומלת
'הגיה'
ו'הגיון'
כשהיא
מצורפת
אל
'לב'
נאמרת
על
המחשבה
,
גם
במלת
דבור
ואמירה
,
וכן
"אמר
לבי"
(תה'
כז
,
ח);
"ואמרתי
אני
בלבי"
(קה'
ב
,
טו);
"דברתי
אני
עם
לבי"
(קה'
א
,
טז)
-
שהכל
ענין
מחשבה;
וכן
"הגיון
לבי"
(תה'
יט
,
טו);
"והגות
לבי"
(תה'
מט
,
ד):
ולענות
-
פירשוהו
קצת
מדקדקים
מלשון
'ענין'
,
על
דרך
אמרו
"וראיתי
את
הענין
אשר
נתן
אלהים
לבני
האדם
לענות
בו"
(קה'
ג
,
י)
,
אלא
שהוא
מקור
,
רוצה
לומר:
להתעסק
בו;
ואות
הלמ"ד
שבו
היא
אות
השימוש
,
וזהו
האמור
כאן
שם
,
כמו
"למנות
ימינו"
(תה'
צ
,
יב)
-
שפירושו:
למנין
ימינו;
וכן
"פנות
קדים"
(יח'
מג
,
יז).
ואות
הלמ"ד
הֵנָה
במקום
'בעבור'
,
כלומר:
לב
צדיק
,
כשיבא
הדין
לפניו
,
יחשוב
מחשבות
בעבור
הענין
ההוא
עד
שיוציא
הדין
לאמתו
קודם
שיחתכהו.
ופי
רשעים
יביע
רעות
-
כלומר
,
שיטה
את
הדין
בשוחד
,
וכן
שקופץ
לחתוך
את
הדין
בלא
מתון
,
ואם
יחטא
בו
אינו
מקפיד.
ולכן
רחוק
יי'
מרשעים
-
רוצה
לומר
,
שאינו
נסכם
עמהם
,
הפך
אמרו
"אלהים
נצב
בעדת
אל
בקרב
אלהים
ישפוט"
(תה'
פב
,
א).
ותפלת
צדיקים
ישמע
-
אפשר
לפרשו
שיקבל
דינם
ומשפטם
,
מענין
'פלילה'
,
כמו
שביארנו
למעלה
(פס'
ח).
או
פירושו
תפלה
ממש
,
כי
כן
דרך
השופט
להתפלל
לאל
שלא
לצאת
דין
מעוות
מתחת
ידו
,
כמאמר
"ונתת
לעבדך
לב
שומע"
(מ"א
ג
,
ט).
וגדולי
המדקדקים
פירשו
פסוק
לב
צדיק
ענין
בפני
עצמו
,
ולענות
-
מגזרת
"לענה
ורוש"
(ראה
איכה
ג
,
יט)
,
אע"פ
שברָבּוֹת
היה
ראוי
לבוא
בשו"א
תחת
הלמ"ד
,
כמו
מ'נערה'
-
'נְעָרוֹת'
,
אולי
בא
דרך
זרות.
והענין
-
כענין
אמרו
"לב
חכמים
בבית
אבל"
(קה'
ז
,
ד)
,
כלומר:
לב
צדיק
יחשוב
בצרות
הזמן
ובמסבות
תלאותיו
ויתבונן
כי
העולם
הוא
הבל
וריק
ויבין
לאחריתו
,
ובזה
יכנע
לפניו
יתעלה
,
וירבה
בתפלות
ובכשרון
המעשים
,
וישיג
הטוב
בהצלחות
האמתיות;
ופי
רשעים
יביע
רעות
-
רוצה
לומר:
ידבר
דברים
שישיגוהו
מהם
רעות
רבות
וצרות
(ע"פ
דב'
לא
,
יז).
ויש
לפרש
לענות
-
כמו
'לענוה'
,
כמו
"וענותך
תרבני"
(ש"ב
כב
,
לו)
,
שהוא
בחטף
פתח
תחת
העי"ן
,
ובחולם
על
הנו"ן
,
והוא
כמו
האמור
במקום
אחר
"וענותך
תרבני"
(תה'
יח
,
לו)
,
שהוא
בפתח
תחת
העי"ן
וקמץ
תחת
הוי"ו.
ויש
מפרשים
לענות
-
כמו
לדבר
,
כי
ה'ענייה'
עם
היות
רוב
עניינה
נאמר
בהשבת
מענה
,
תאמר
לפעמים
על
התחלת
הדבור:
"וענית
ואמרת"
(דב'
כו
,
ה);
"מה
ענה
יי'"
(יר'
כג
,
לה);
"ושמואל
ראה
את
שאול
ויי'
ענהו"
(ש"א
ט
,
יז);
"כלם
יענו
ויאמרו
אליך"
(יש'
יד
,
י).
והענין
-
על
מה
שאמרו
למעלה
"וטהורים
אמרי
נועם"
(פס'
כו)
,
אמר
,
שהצדיק
והנבון
אינו
נמהר
לדבר
,
אבל
קודם
שידבר
יחשוב
בעצמו
אם
יוכל
לדבר
כראוי
וכנאות
,
ואם
יש
בידו
הדברים
הצריכים
לדבר
בפני
הגדולים
,
כענין
מה
שפירשנו
בפתיחת
חיבורינו
הגדול
(בית
הבחירה
ברכות
ע'
כ)
על
אמרם
(ראה
חגיגה
יג
,
א)
'במה
שהורשית
-
התבונן'
,
כלומר
שאף
כשהורשית
לדבר
,
התבונן
בעצמך
אם
אתה
ראוי
לכך
אם
לאו
,
לפי
העת
והזמן
והמקום
,
כפי
מה
שהתבאר.
ובדרך
נסתר:
קרא
הנה
ביתו
הגוף
הנמשל
במקום
אחר
לעיר
קטנה
(ראה
קה'
ט
,
יד;
קה"ר
ט
,
ח)
,
ורמז
הנה
על
אמרו
במקום
אחר
"אל
תהי
צדיק
הרבה"
וגו'
(קה'
ז
,
טז)
,
"טוב
אשר
תאחוז
בזה"
וגו'
(שם
,
יח)
,
ואמר
שהעוכר
ביתו
מכל
וכל
עד
שימיתהו
לגמרי
הוא
בוצע
בצע
,
רוצה
לומר
,
שהוא
חומס
נפשו
וגופו;
כי
הגוף
כלי
לנפש
והשכל
רוצה
בקיומו
,
ובלבד
שיסתפק
בצורך
ההכרחי
ולא
שיקח
מתנות
באדם
מחוץ.
ועל
זה
אמר:
ושונא
מתנות
יחיה
,
ועל
זה
אמר
גם
כן
לב
צדיק
יהגה
לענות
וגו'
-
רוצה
לומר:
יחשוב
בענין
ויתבונן
בעצמו
לתת
לכל
אחד
חוקו
,
ופי
רשעים
המתרחב
תמיד
למאכלים
ולתענוגים
היתרים
יביע
רעות
,
רוצה
לומר:
יביעם
ממקור
לבו
הרע.
ולכן
רחוק
יי'
מרשעים
,
ותפלת
צדיקים
ישמע
,
על
הדרך
שביארנו
למעלה
בענין
"ותפלת
ישרים
רצונו"
(מש'
טו
,
ח).
עוכר.
בוצע
בצע
-
הוא
הקודם
בסבה.
ושונא
מתנות
-
אע"פ
שיתנו
לו
,
לא
יקבל;
וזה
מדת
החכם
כאברהם
אבינו
(ראה
בר'
יד
,
כב
-
כג)
ואלישע
(ראה
מ"ב
ה
,
טז)
,
אלא
אם
כן
היה
צריך
לו
החכם.
והנך
רואה
יבאו
נזקים
רבים
לאדם
מזולתו
בעבור
לקחוֹ
ממנו
מתנות
ומגדנות
וזולת
זה
מההטבות
בלתי
הכרחיות
,
עד
כי
פעמים
יהיה
הדבר
ההוא
סבה
להיותו
ערב
לו
,
וישיגנו
נזק
גדול.
עוכר
ביתו
-
כלומר:
מי
שבוצע
בצע
-
וגוזל
וחומס
ומכניס
לתוך
ביתו
,
לרעתו
הוא
עושה
אותו
,
ועכרות
ביתו
הוא.
ושונא
מתנות
-
לא
מיבעיא
ששונא
לגזול;
אותו
האדם
יחיה
(ראה
מגילה
כח
,
א).