תנ"ך - עכר ביתו בוצע בצע ושונא מתנת יחיה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עֹכֵ֣ר בֵּ֭יתוֹ בּוֹצֵ֣עַ בָּ֑צַע וְשׂוֹנֵ֖א מַתָּנֹ֣ת יִחְיֶֽה: (משלי פרק טו פסוק כז)

טקסט וניקוד:

עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה: (משלי פרק טו פסוק כז)

טקסט בלבד:

עכר ביתו בוצע בצע ושונא מתנת יחיה: (משלי פרק טו פסוק כז)

תיקון קוראים:

עכר ביתו בוצע בצע ושונא מתנת יחיה: (משלי פרק טו פסוק כז)
בוצע - ב' מלא: יר' ו , יג; מש' טו , כז. מתנת - ב' חסר: *בר' כה , ו; מש' טו , כז. יחיה - י"ח: *בר' יז , יח; לא , לב; *שמ' יט , יג; במ' כד , כג; *דב' ח , ג (פעמיים); ש"ב א , י; מ"ב י , יט; יח' יח , יג , כב; לג , יט; מז , ט; חב' ב , ד; תה' פט , מט; מש' טו , כז; קה' ו , ג; יא , ח; נחמ' ב , ג. וכל 'חיו יחיה' דכותהון.

בוצע ב' מל' כי מקטנם ועד גדולם עכר ביתו. מתנת ב' חס' נתן אברהם מתנת ושונא מתנת יחיה.

בוצע - ב' מל'; מתנת - ב' חס'; יחיה - י"ח.

עוכר ביתו - שהוא בוצע בצע. ושונא מתנות יחיה - מאחר שהוא שונא מתנות , כל שכן ששונא את הגזל.

עוכר ביתו - כי יפקוד האל עונו עליו , ושונא ממון בעול וחמס , הוא עוכר ביתו , כי יפקוד האל עונו עליו; ושונא מתנות יחיה - כי מאחר שהוא שונא המתנות , כל שכן שהוא שונא את הגזל. או פירושו: האדם שימעיט שאלותיו מבני אדם שיתנו לו , יחיה.

עוכר ביתו וגו' - מי שהוא לוקח שוחד לדון דין , הוא עוכר ביתו ומשחית אותו , בהפך מה שהוא חושב. ואמנם מי שהוא שונא גם המתנות ולא ירצה ללקחם מהאנשים , יחיה ויתקיים , לפי שהוא בוטח בשם יתברך , ואינו נשען על מתנות האנשים.

עוכר ביתו בוצע בצע - מי שהוא בוצע בצע , עוכר ביתו; שאם יקנה ממון מצד אסורא , כל ממון שקנה מצד אחר ילך לטמיון בעבור אותו שבצע. ושונא מתנות יחיה - מבלתם; כי הבורא יזמין מחייתו מצד אחר , אם אינו נשען על מתנות בני אדם. וזאת מעצת הנפש , שלא יבטח באדם וישען על בורא.

עוכר ביתו; לב צדיק; רחוק יי' - שלשה דבקים. בוצע - ענין גוזל במשפט; וכן "ויטו אחרי הבצע" (שמ"א ח , ג); להטות דין. וכן הוא הפירוש: הבוצע מסבב שיעכר ביתו , ושונא מתנות השחד יחיה. יהגה - הגות בפה - ענין דבור , והגות בלב - ענין מחשבה; וכן הפירוש: לב צדיק יחשב לענות על דין הצדק , ופי הרשעים יביע הרעות - כנחל נובע (ע"פ מש' יח , ד) , ופיו ידבר הרעות כדי להטות דין. על כן רחוק השם מהם , וישמע תפלת הצדיקים. ואמר רבי יונה המדקדק (השרשים: 'לען') , כי לענות - מרורות , מן "לענה וראש" (איכה ג , יט). ולפי דעתי הוא רחוק להיות כן , בעבור שאין למ"ד לענות מנוקדת בשבא , כדרך 'שפחה' - 'שפחות' , 'שמלה' - 'שמלות' , 'כבשה' - 'כבשות'; כי הסמוך: "כבשות הצאן" (בר' כא , כח).

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים כז - כט) אלו הפסוקים הערה לשופטים ולדיינים להשתדל בכל כחם שלא יצא מתחת ידם דין בלתי מתוקן. ובצע נאמר לפעמים על הגזילות והחמסים: "כלו בוצע בצע" (יר' ו , יג); "ובוצע ברך נאץ יי'" (תה' י , ג); ולפעמים על תועלת והנאה: "מה בצע כי נהרוג את אחינו" (בר' לז , כו); ופעם על רדיפת העושר וחמדת קבוצו ביותר מן הצורך , אע"פ שאפשר שכולם סובבים על ענין אחד , וזהו ענין "שונאי בצע" (שמ' יח , כא) , ופירשו בו (ראה רש"י שמ' יח , כא): שונאים ממונם בדין , כלומר , ששונאים ומרחיקים קבוץ הממון רק לפי מה שצריך להם , ואם הם עשירים יסתפקו במה שחננם האל יתעלה , ואין קירות לבם הומה לקבץ עוד. ואומר עליהם , שהם ראויים למנותם דיינים , כמו שאמרו "מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה" (מש' כט , ד) - פירשו (ראה כתובות קה , ב): אם הדיין דומה למלך שאינו צריך לכלום , רוצה לומר , שיהא שמח בחלקו ומסתפק בשלו , "יעמיד ארץ" , ואם דומה לכהן שמסייע בבית הגרנות "יהרסנה". ואמר עתה , שהדיין דרכו לבצוע בצע , הן בגזילות הן להיותו חומד הממון , הוא עוכר ביתו , רוצה לומר: מצד העונש. ושונא מתנות - רוצה לומר: שונא השוחד יחיה. ואחר כן הזהיר הדיין להיותו מתון בדין , ואמר: לב צדיק יהגה לענות. ומלת 'הגיה' ו'הגיון' כשהיא מצורפת אל 'לב' נאמרת על המחשבה , גם במלת דבור ואמירה , וכן "אמר לבי" (תה' כז , ח); "ואמרתי אני בלבי" (קה' ב , טו); "דברתי אני עם לבי" (קה' א , טז) - שהכל ענין מחשבה; וכן "הגיון לבי" (תה' יט , טו); "והגות לבי" (תה' מט , ד): ולענות - פירשוהו קצת מדקדקים מלשון 'ענין' , על דרך אמרו "וראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו" (קה' ג , י) , אלא שהוא מקור , רוצה לומר: להתעסק בו; ואות הלמ"ד שבו היא אות השימוש , וזהו האמור כאן שם , כמו "למנות ימינו" (תה' צ , יב) - שפירושו: למנין ימינו; וכן "פנות קדים" (יח' מג , יז). ואות הלמ"ד הֵנָה במקום 'בעבור' , כלומר: לב צדיק , כשיבא הדין לפניו , יחשוב מחשבות בעבור הענין ההוא עד שיוציא הדין לאמתו קודם שיחתכהו. ופי רשעים יביע רעות - כלומר , שיטה את הדין בשוחד , וכן שקופץ לחתוך את הדין בלא מתון , ואם יחטא בו אינו מקפיד. ולכן רחוק יי' מרשעים - רוצה לומר , שאינו נסכם עמהם , הפך אמרו "אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט" (תה' פב , א). ותפלת צדיקים ישמע - אפשר לפרשו שיקבל דינם ומשפטם , מענין 'פלילה' , כמו שביארנו למעלה (פס' ח). או פירושו תפלה ממש , כי כן דרך השופט להתפלל לאל שלא לצאת דין מעוות מתחת ידו , כמאמר "ונתת לעבדך לב שומע" (מ"א ג , ט). וגדולי המדקדקים פירשו פסוק לב צדיק ענין בפני עצמו , ולענות - מגזרת "לענה ורוש" (ראה איכה ג , יט) , אע"פ שברָבּוֹת היה ראוי לבוא בשו"א תחת הלמ"ד , כמו מ'נערה' - 'נְעָרוֹת' , אולי בא דרך זרות. והענין - כענין אמרו "לב חכמים בבית אבל" (קה' ז , ד) , כלומר: לב צדיק יחשוב בצרות הזמן ובמסבות תלאותיו ויתבונן כי העולם הוא הבל וריק ויבין לאחריתו , ובזה יכנע לפניו יתעלה , וירבה בתפלות ובכשרון המעשים , וישיג הטוב בהצלחות האמתיות; ופי רשעים יביע רעות - רוצה לומר: ידבר דברים שישיגוהו מהם רעות רבות וצרות (ע"פ דב' לא , יז). ויש לפרש לענות - כמו 'לענוה' , כמו "וענותך תרבני" (ש"ב כב , לו) , שהוא בחטף פתח תחת העי"ן , ובחולם על הנו"ן , והוא כמו האמור במקום אחר "וענותך תרבני" (תה' יח , לו) , שהוא בפתח תחת העי"ן וקמץ תחת הוי"ו. ויש מפרשים לענות - כמו לדבר , כי ה'ענייה' עם היות רוב עניינה נאמר בהשבת מענה , תאמר לפעמים על התחלת הדבור: "וענית ואמרת" (דב' כו , ה); "מה ענה יי'" (יר' כג , לה); "ושמואל ראה את שאול ויי' ענהו" (ש"א ט , יז); "כלם יענו ויאמרו אליך" (יש' יד , י). והענין - על מה שאמרו למעלה "וטהורים אמרי נועם" (פס' כו) , אמר , שהצדיק והנבון אינו נמהר לדבר , אבל קודם שידבר יחשוב בעצמו אם יוכל לדבר כראוי וכנאות , ואם יש בידו הדברים הצריכים לדבר בפני הגדולים , כענין מה שפירשנו בפתיחת חיבורינו הגדול (בית הבחירה ברכות ע' כ) על אמרם (ראה חגיגה יג , א) 'במה שהורשית - התבונן' , כלומר שאף כשהורשית לדבר , התבונן בעצמך אם אתה ראוי לכך אם לאו , לפי העת והזמן והמקום , כפי מה שהתבאר. ובדרך נסתר: קרא הנה ביתו הגוף הנמשל במקום אחר לעיר קטנה (ראה קה' ט , יד; קה"ר ט , ח) , ורמז הנה על אמרו במקום אחר "אל תהי צדיק הרבה" וגו' (קה' ז , טז) , "טוב אשר תאחוז בזה" וגו' (שם , יח) , ואמר שהעוכר ביתו מכל וכל עד שימיתהו לגמרי הוא בוצע בצע , רוצה לומר , שהוא חומס נפשו וגופו; כי הגוף כלי לנפש והשכל רוצה בקיומו , ובלבד שיסתפק בצורך ההכרחי ולא שיקח מתנות באדם מחוץ. ועל זה אמר: ושונא מתנות יחיה , ועל זה אמר גם כן לב צדיק יהגה לענות וגו' - רוצה לומר: יחשוב בענין ויתבונן בעצמו לתת לכל אחד חוקו , ופי רשעים המתרחב תמיד למאכלים ולתענוגים היתרים יביע רעות , רוצה לומר: יביעם ממקור לבו הרע. ולכן רחוק יי' מרשעים , ותפלת צדיקים ישמע , על הדרך שביארנו למעלה בענין "ותפלת ישרים רצונו" (מש' טו , ח).

עוכר. בוצע בצע - הוא הקודם בסבה. ושונא מתנות - אע"פ שיתנו לו , לא יקבל; וזה מדת החכם כאברהם אבינו (ראה בר' יד , כב - כג) ואלישע (ראה מ"ב ה , טז) , אלא אם כן היה צריך לו החכם. והנך רואה יבאו נזקים רבים לאדם מזולתו בעבור לקחוֹ ממנו מתנות ומגדנות וזולת זה מההטבות בלתי הכרחיות , עד כי פעמים יהיה הדבר ההוא סבה להיותו ערב לו , וישיגנו נזק גדול.

עוכר ביתו - כלומר: מי שבוצע בצע - וגוזל וחומס ומכניס לתוך ביתו , לרעתו הוא עושה אותו , ועכרות ביתו הוא. ושונא מתנות - לא מיבעיא ששונא לגזול; אותו האדם יחיה (ראה מגילה כח , א).
ריכוז קישורים