תנ"ך - לפני־שבר
גאון
ולפני
כשלון
גבה
רוח:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
לִפְנֵי־שֶׁ֥בֶר
גָּא֑וֹן
וְלִפְנֵ֥י
כִ֝שָּׁל֗וֹן
גֹּ֣בַהּ
רֽוּחַ:
(משלי פרק טז פסוק יח)
לִפְנֵי־שֶׁבֶר
גָּאוֹן
וְלִפְנֵי
כִשָּׁלוֹן
גֹּבַהּ
רוּחַ:
(משלי פרק טז פסוק יח)
לפני־שבר
גאון
ולפני
כשלון
גבה
רוח:
(משלי פרק טז פסוק יח)
לפני־שבר
גאון
ולפני
כשלון
גבה
רוח:
(משלי פרק טז פסוק יח)
גאון
-
ג':
יח'
טז
,
מט;
מש'
טז
,
יח;
איוב
מ
,
י.
וחד:
וגאון
-
מש'
ח
,
יג.
גבה
-
ג':
יח'
מא
,
ח;
מש'
טז
,
יח;
איוב
כב
,
יב.
גאון
ג'
גאון
שבעת
לחם
עדה
נא
גאון
וגבה
לפני
שבר
גאון.
וחד
גאה
וגאון.
(לפני)
-
חצי
הספ';
גאון
-
ג'.
לפני
שבר
גאון
-
לפני
גאות
הרשע
מצוי
השבר
ולפני
גובה
הלב
מצוי
המכשול
,
מפני
שהרשע
מתגאה
בלבו
וכופר
באל
,
ועל
כן
הב"ה
מכין
השבר
אליו;
והוא
כפל
ענין.
לפני
שבר
גאון
-
הנה
הגאוה
והגאון
וגובה
הרוח
הוא
סבה
אל
השבר
ואל
הכשלון;
וזה
מבואר
מאד
מענין
המדה
הזאת.
לפני
שבר
גאון
-
קדם
השבר
שיבא
לאדם
,
גאון
גרם
לו;
ועל
כן
טוב
לאדם
שיהיה
שפל
רוח
עם
ענוים
,
מחלק
שלל
ורום
עם
גאים
,
כי
סופו
-
שפלות.
לפני
שבר;
טוב
שפל
-
שנים
דבקים.
ופירושו:
קודם
השבר
יהיה
מתגאה
אדם;
על
כן
נשבר.
וקודם
כשלון
היה
לו
גובה
רוח.
על
כן
טוב
לשפל
רוח
להיות
עם
ענוים
,
מחלק
-
מקחת
שלל
עם
גאים;
כי
אז
ישבר
כהם
,
בהיותו
עושק.
(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
יח
-
ט).
הערה
להזהר
ממדת
הגאוה
,
ושהיא
סבה
גדולה
לשפלות
האדם
כי
האדם;
יחיד
להגביה
את
עצמו
,
ואלף
כנגדו
להשפילו
,
כשיראוהו
מתנשא
ביתר
מחוקו
הראוי
לו.
ועל
זה
אמר:
לפני
שבר
גאון
,
כלומר
,
שהגאון
הוא
סבתו;
וכן
כשהאדם
נכשל
באיזה
דבר
,
גבהות
רוחו
היה
קודם
כשלונו
והיה
זה
סבתו.
ולכן
טוב
לו
לאדם
להיות
שפל
רוח
עם
שאר
ענוים
הנכנעים
ולהתחבר
עמהם
,
מהיותו
מחלק
שלל
עם
הגאים.
והוא
גם
כן
ענין
"גאות
אדם
תשפילנו"
(מש'
כט
,
כג);
והעד:
הנה
פרעה
אמר:
"מי
יי'
אשר
אשמע
בקולו"
(שמ'
ה
,
ב);
וסנחריב
אמר:
"מי
בכל
אלהי
הארצות
אשר
הצילו
את
ארצם
מידי"
(מ"ב
יח
,
לה);
וגלית
אמר:
"אני
חרפתי
את
מערכות
ישראל"
וגו'
(ש"א
יז
,
י);
ונבכודנצר
אמר:
"ומן
הוא
אלה
די
ישיזבינכון
מן
ידי"
(דנ'
ג
,
טו);
וראה
והתבונן
מה
אחריתם!
ובהפכם:
"לפני
כבוד
ענוה"
(מש'
טו
,
לג)
,
כמו
שתראה.
אברהם
אמר:
"ואנכי
עפר
ואפר"
(בר'
יח
,
כז);
משה
ואהרן
אמרו:
"ונחנו
מה"
(שמ'
טז
,
ז);
ודוד
אמר:
"ואנכי
תולעת
ולא
איש"
(תה'
כב
,
ז);
גדעון
אמר:
"הנה
אלפי
הדל
במנשה"
(שו'
ו
,
טו);
שאול
אמר
"הלא
בן
ימיני
אנכי"
(ש"א
ט
,
כא);
משה
רבינו
אמר:
"מי
אנכי
כי
אלך
אל
פרעה"
(שמ'
ג
,
יא);
ירמיה
הנביא
אמר:
"הנה
לא
ידעתי
דבר"
(א
,
ו);
עמוס
הנביא
אמר;
"לא
נביא
אנכי
ולא
בן
נביא
אנכי
כי
בוקר
אנכי"
(ז
,
יד);
וראה
מה
אחריתם!
ובדרך
נסתר
הוא
קורא
גאון
וגבה
רוח
להפילוסוף
המתחכם
יותר
מדאי
,
לתלות
כל
אמונתו
על
צד
ההקש
והעיון
בחקירה
מופתית
,
והוא
סיבת
ההריסה
והכפירה
והשבר
והכשלון.
ולכן
טוב
שפל
רוח
הנותן
ידו
לחקור
במה
שראוי
לו
,
ועל
שאר
הדברים
נסמך
על
הקבלה
האמתית
עם
הענוים
והשפלים
והצנועים
המישבים
דעותיהם
על
קו
היושר
וקבלת
התורה.
לפני
שבר
גאון
-
הפך
"ולפני
כבוד
ענוה"
(מש'
טו
,
לג).
וזה
הפסוק
נמשך
להנחה
אחת.
לפני
שבר
גאון
-
כלומר:
מיד
שאדם
מתגאה
,
מיד
יבוא
לו
שברון;
ומיד
שיגביה
לו
רוחו
,
יבוא
לו
כשלון.