תנ"ך - לחכם־לב
יקרא
נבון
ומתק
שפתים
יסיף
לקח:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
לַֽחֲכַם־לֵ֭ב
יִקָּרֵ֣א
נָב֑וֹן
וּמֶ֥תֶק
שְׂ֝פָתַ֗יִם
יֹסִ֥יף
לֶֽקַח:
(משלי פרק טז פסוק כא)
לַחֲכַם־לֵב
יִקָּרֵא
נָבוֹן
וּמֶתֶק
שְׂפָתַיִם
יֹסִיף
לֶקַח:
(משלי פרק טז פסוק כא)
לחכם־לב
יקרא
נבון
ומתק
שפתים
יסיף
לקח:
(משלי פרק טז פסוק כא)
לחכם־לב
יקרא
נבון
ומתק
שפתים
יסיף
לקח:
(משלי פרק טז פסוק כא)
יקרא
-
כ"א
(כולל
'יִקָּרֵה'):
*בר'
ב
,
כג;
יז
,
ה;
כא
,
יב;
לה
,
י;
במ'
כג
,
ג;
*דב'
ג
,
יג;
כב
,
ו;
ש"א
ט
,
ט;
יש'
א
,
כו;
ד
,
א;
יד
,
כ;
לא
,
ד;
לב
,
ה;
לה
,
ח;
נד
,
ה;
נו
,
ז;
סב
,
ד
,
יב;
יר'
יט
,
ו;
מש'
טז
,
כא;
*אס'
ד
,
יא.
יסיף
-
י"ד
חסר
(ו"ו):
דב'
כה
,
ג
(פעמיים);
ש"א
כ
,
יג;
כה
,
כב;
ש"ב
ג
,
ט
,
לה;
יד
,
י;
תה'
עז
,
ח;
קכ
,
ג;
מש'
טז
,
כא
,
כג;
יט
,
ד;
איוב
יז
,
ט;
לד
,
לז.
יקרא
-
כ"א;
ומתק
-
(ל')
[ב'];
יסיף
-
י"ד
חס'.
לחכם
לב
יקרא
נבון
-
שלמד
חכמה
מרבו.
יקרא
נבון
-
סופו
שיהיה
נבון
בדבריו
,
מפולפל
בחכמתו
,
ויקראו
אותו
נבון.
ומתק
שפתים
יוסיף
לקח
-
כשאדם
מטעים
דבריו
לתלמיד
וממתיק
דבריו
בטעמים
יוסיף
לקח.
לחכם
לב
יקרא
נבון
-
ראוי
לחכם
לב
להקרא
נבון
,
כי
יתנהג
עם
הבריות
בענוה
ובדברי
חכמה.
ומתק
שפתים
-
ומי
שמלמד
חכמתו
במתק
שפתים
,
יוסיף
למוד.
לחכם
לב
יקרא
נבון
-
הנה
לחכם
לב
יקרא
נבון
,
רוצה
לומר
,
כי
השגתו
החכמה
תישירהו
להשגת
הבינה
גם
בדברים
המדיניים
להתבונן
בלקיחת
התחבולות
,
להעמידו
בשלום
עם
כל
אחד
מהאנשים.
ואע"פ
שכבר
התבונן
בזה
בלבו
באופן
ראוי
,
הנה
במתיקות
דבריו
יוסיף
קנין
טוב
על
מה
שחשב
בלבו
,
כי
ערבות
הדברים
ומתיקותם
ימשוך
הנפשות
ויקחם.
לחכם
לב
יקרא
נבון
-
ויש
מהחכמים
בלא
דִבֵּר
,
ומתק
שפתים
-
ויפה
הדִבֵּר;
ומתקן
מאמריו
יוסיף
לקח.
לחכם
לב
-
שהחכמה
בלבו
,
יקרא
שמו
נבון
-
שיבין
מה
שלא
למד.
ומתק
שפתים
-
טעמו:
ואיש
ילמד
מתיקות
שפתים
,
יוסיף
לקח.
והמתק
-
רמז
לחכמה
המתוקה
,
כענין
"מתוקים
מדבש
ונופת
צופים"
(תה'
יט
,
יא).
(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
כא
-
כד).
כל
זה
הערה
לשלם
להשפיע
מחכמתו
לזולתו
,
שזהו
תכלית
השלמות
בחכמה.
ועל
זה
אמר:
לחכם
לב
יקרא
נבון.
וקרא
הנה
חכם
לב
-
אשר
חכמתו
בלבו
לבד
,
מבלי
שישפיע
ממנה
לזולתו;
כלומר
,
שלא
יחסו
לו
שם
'חכם
שלם'
עד
שיראוהו
משפיע
לזולתו.
ומתק
שפתים
-
כלומר:
כשישפיע
לזולתו;
לא
סוף
דבר
שישלים
גדר
חכמתו
בהשפעתו
,
אבל
שגם
הוא
בעצמו
יוסיף
לקח.
כי
על
כל
פנים
הוצאתו
בפה
ללמד
לזולתו
יועיל
הרבה
לזכרנות
,
אף
כי
ישתדל
לחדד
שכלו
להשיב
לשואלים.
ויש
לפרש
יקרא
נבון
-
בענין
אחר;
כי
מלת
קריאה
תֵאָמר
על
כמה
פנים:
מהם
קריאת
הדבר
בשם
אחד:
"וזה
שמו
אשר
יקראו"
(יר'
כג
,
ו);
"ולחשך
קרא
לילה"
(בר'
א
,
ה);
"לראות
מה
יקרא
לו"
(בר'
ב
,
יט).
ופעם
יאמר
'קריאה'
לאחר
שיבוא
אליו
,
או
לומר
לו
איזה
דבר:
"מי
אתה
קראת
אל
המלך"
(ש"א
כו
,
יד);
"קרא
נא
היש
עונך"
(איוב
ה
,
א);
"ויקרא
אל
משה"
(וי'
א
,
א).
ופעם
על
התפלה
לאל:
"קורא
לאלוה"
(איוב
יב
,
ד);
"יקראני
ואענהו"
(תה'
צא
,
טו).
ופעם
על
קריאת
ראשי
העם:
"קריאי
מועד"
(במ'
טז
,
ב);
"קריאי
העדה"
(במ'
א
,
טז);
"קרואים
והולכים"
(ש"ב
טו
,
יא).
ופעם
על
קריאה
בספר:
"קרא
נא
זה"
(יש'
כט
,
יב).
ופעם
על
זימון
בני
אדם:
"יאכלו
הקרואים"
(ש"א
ט
,
יג);
"וקרא
לך
ואכלת
מזבחו"
(שמ'
לד
,
טו).
ופעם
על
הכרזת
הדבר:
"רב
אדם
יקרא
איש
חסדו"
(מש'
כ
,
ו).
ופעם
על
ההזדמנות:
"כי
יקרא
קן
צפור"
(דב'
כב
,
ו);
"ותקראנה
אותי
כאלה"
(וי'
י
,
יט).
ומזה
נאמר
הנה
,
שהנבון
הבא
להתלמד
יזדמן
לפני
החכם
ויבא
לפניו
ללמוד
ממנו
,
והוא
במתק
שפתיו
יועיל
לו
ולעצמו
,
כי
אז
יוסיף
לקח.
ויהיה
שכלו
אז
מקור
חיים;
רוצה
לומר:
כמקור
שיביע
מימיו
,
כן
יקיר
ויביע
חכמתו
בסבת
למודו.
ולהעיר
התלמיד
שלא
יתבייש
מלשאול
לפניו
,
אמר:
ומוסר
אוילים
אולת
,
רוצה
לומר:
מה
שהאויל
חושב
בעצמו
,
שמדרך
המוסר
ראוי
להמנע
שלא
לשאול
,
אולת
הוא;
וכמו
שאמרו
ז"ל
(ראה
משנה
אבות
ב
,
ה):
לא
הביישן
למד.
ואמר
על
זה:
לב
חכם
ישכיל
פיהו;
וישכיל
-
פועל
יוצא
,
כמו
"אשכילך
ואורך"
(תה'
לב
,
ח);
וכן
"בכתב
מיד
יי'
עלי
השכיל"
(דה"א
כח
,
יט);
כלומר
,
שדבור
הפה
ישכיל
לבו
,
כלומר:
יוסיף
בשכל
לבו
וידריכהו
בהבנת
דברים
נעלמים.
ועל
שפתיו
-
כלומר:
בשביל
דבור
שפתיו
,
יוסיף
לקח.
ועל
זה
אמר:
צוף
דבש
אמרי
נועם
,
כלומר
,
שאמרי
הנועם
הם
כצוף
דבש
,
ויתרים
עליו;
כי
הדבש
מועיל
במקצת
ומזיק
במקצת
,
וזה
מרפא
לכל;
והדבש
-
"הרבות
לא
טוב"
(מש'
כה
,
כז)
,
וזה
-
כל
עוד
שיוסיף
בו
יוסיף
דעת;
והדבש
מתוק
לפה
,
וזה
מתוק
לגוף
ולנפש.
ובא
מלת
עצם
במקום
גוף
,
ומרפא
-
רמז
שהחכמה
תרפאהו
מכל
מדה
מגונה.
ורבותינו
ז"ל
דרשו
(?
ראה
ירוש'
סוכה
ה
,
ב
[נה
,
ב])
"והסירותי
מחלה
מקרבך"
(שמ'
כג
,
כה):
זה
יצר
הרע.
זהו
ביאור
פסוקים
אלו.
לחכם.
יקרא
נבון
-
בסתם.
ומתק
שפתים
-
בעל
זה
נקרא
'נבון
לחש'
(ראה
יש'
ג
,
ג).
והבא
אחריו
נמשך
בענין
זה.
ומתק
שפתים
-
ומי
שיש
לו
מתיקות
שפתים
,
שידע
להסביר
ולישב
הדבר
על
אופניו
(ע"פ
מש'
כה
,
יא)
,
יוסיף
לקח
-
שכל
העולם
באים
ללמוד
לפניו
,
ויוסיף
להם
לימוד
וחכמה.