תנ"ך - מקור
חיים
שכל
בעליו
ומוסר
אולים
אולת:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
מְק֣וֹר
חַ֭יִּים
שֵׂ֣כֶל
בְּעָלָ֑יו
וּמוּסַ֖ר
אֱוִלִ֣ים
אִוֶּֽלֶת:
(משלי פרק טז פסוק כב)
מְקוֹר
חַיִּים
שֵׂכֶל
בְּעָלָיו
וּמוּסַר
אֱוִלִים
אִוֶּלֶת:
(משלי פרק טז פסוק כב)
מקור
חיים
שכל
בעליו
ומוסר
אולים
אולת:
(משלי פרק טז פסוק כב)
מקור
חיים
שכל
בעליו
ומוסר
אולים
אולת:
(משלי פרק טז פסוק כב)
ומוסר
-
ה':
ראה
מש'
א
,
ב.
אולים
-
ה'
חסר
(בלישנא):
ראה
מש'
יד
,
ט.
ומוסר
-
ה';
אולים
-
ה'
חס'.
מקור
חיים
שכל
לבעליו
-
וכן
פתרון
המקרא:
שכל
הבעלים
מקור
חיים
הוא
לו.
ומוסר
אוילים
אולת
-
יסורי
אוילים
-
על
ידי
אולת
באים
להם.
וכן
משמעו:
האולת
-
יסורין
הוא
לאוילים.
מקור
חיים
-
השכל
הוא
לבעליו
כמקור
מים
חיים
שלא
יכזבו
מימיו
(ע"פ
יש'
נח
,
יא).
ומוסר
האוילים
הוא
לעשות
אולת
ולהרגיל
בה
בני
אדם
,
ועל
כן
האולת
מביאה
עליהם
מוסר
ומכאוב.
מקור
חיים
-
הנה
ההסתכלות
וההתבוננות
הוא
בעליו
של
מקור
חיים
והמנהיג
אותו
,
וזה
כי
ממנו
מבוע
העמדת
החיים
הגופיים
והחיים
הנצחיים;
אם
החיים
הגופיים
,
מפני
ההשתדלות
בדברים
המדיניים
,
אשר
בו
יושג
הסרת
הרע
ממנו
מהאנשים
ושיגיע
לו
הטוב
והעזר
מהם
,
ואם
החיים
הנצחיים
,
כי
זאת
התכונה
כלי
להפליג
החקירה
בדברים
העיוניים
לפי
מה
שראוי
,
אשר
היא
סבה
למצוא
האמת
בהם.
ואולם
האוילים
לא
יקנו
מוסר
כי
אם
מהאולת;
והמשל
,
שכאשר
קרה
לאויל
רע
מה
מפני
שלא
השגיח
בסבות
המביאות
אותו
להשגת
מבוקשו
,
אז
יקח
מוסר
מפני
האולת
ההיא
להשגיח
בפועל
ההוא
,
כשיקרה
לו
שנית
בסבה
אשר
לא
השגיח
בה
קודם
זה
,
שהיתה
סבה
אל
שנבצר
ממנו
אשר
יזם
לעשות
(ע"פ
בר'
יא
,
ו);
והנה
התועלת
שיקח
בזה
הוא
מעט
מאד
,
וזה
כי
אולתו
תסבב
שלא
יקח
בזה
מהתועלת
רק
בכמו
הדבר
ההוא
ובסבה
ההיא
לבדה
,
וכבר
יהיו
שם
סבות
אחרות
,
יפקד
המסובב
בהפקדם
והוא
לא
ישגיח
בהם
,
אם
לא
בשיפקחו
עיניו
במה
שיראה
בנסיון
,
וזה
רחוק
מאד
שיגיע
בשלימות
בזה
האופן
גם
בפועל
אחד
מיוחד.
ואולם
עם
המשכיל
מקור
חיים
ומבוע
בכל
הדברים
,
וזהו
ההבדל
הנפלא
שיש
בזה
בין
המשכיל
והאויל.
מקור
חיים
שכל
בעליו
-
כמו
המבוע
כן
הוא
יָקִיר
שכלו
בכל
עת.
מקור
-
פירושו:
השכל
הוא
המקור
שיקירו
משם
מים
חיים
לבעליו.
ומוסר
אוילים
-
מוסר
אולת
,
כאשר
פרשתי
במלות
"ובתבואת
רשע
נעכרת"
(מש'
טו
,
ו)
,
בחסרון
הנסמך;
וכן
"הארון
הברית"
(יהו'
ג
,
יד);
"אלהים
צבאות"
(תה'
נט
,
ו);
ורבים
כן.
(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
כא
-
כד).
כל
זה
הערה
לשלם
להשפיע
מחכמתו
לזולתו
,
שזהו
תכלית
השלמות
בחכמה.
ועל
זה
אמר:
לחכם
לב
יקרא
נבון.
וקרא
הנה
חכם
לב
-
אשר
חכמתו
בלבו
לבד
,
מבלי
שישפיע
ממנה
לזולתו;
כלומר
,
שלא
יחסו
לו
שם
'חכם
שלם'
עד
שיראוהו
משפיע
לזולתו.
ומתק
שפתים
-
כלומר:
כשישפיע
לזולתו;
לא
סוף
דבר
שישלים
גדר
חכמתו
בהשפעתו
,
אבל
שגם
הוא
בעצמו
יוסיף
לקח.
כי
על
כל
פנים
הוצאתו
בפה
ללמד
לזולתו
יועיל
הרבה
לזכרנות
,
אף
כי
ישתדל
לחדד
שכלו
להשיב
לשואלים.
ויש
לפרש
יקרא
נבון
-
בענין
אחר;
כי
מלת
קריאה
תֵאָמר
על
כמה
פנים:
מהם
קריאת
הדבר
בשם
אחד:
"וזה
שמו
אשר
יקראו"
(יר'
כג
,
ו);
"ולחשך
קרא
לילה"
(בר'
א
,
ה);
"לראות
מה
יקרא
לו"
(בר'
ב
,
יט).
ופעם
יאמר
'קריאה'
לאחר
שיבוא
אליו
,
או
לומר
לו
איזה
דבר:
"מי
אתה
קראת
אל
המלך"
(ש"א
כו
,
יד);
"קרא
נא
היש
עונך"
(איוב
ה
,
א);
"ויקרא
אל
משה"
(וי'
א
,
א).
ופעם
על
התפלה
לאל:
"קורא
לאלוה"
(איוב
יב
,
ד);
"יקראני
ואענהו"
(תה'
צא
,
טו).
ופעם
על
קריאת
ראשי
העם:
"קריאי
מועד"
(במ'
טז
,
ב);
"קריאי
העדה"
(במ'
א
,
טז);
"קרואים
והולכים"
(ש"ב
טו
,
יא).
ופעם
על
קריאה
בספר:
"קרא
נא
זה"
(יש'
כט
,
יב).
ופעם
על
זימון
בני
אדם:
"יאכלו
הקרואים"
(ש"א
ט
,
יג);
"וקרא
לך
ואכלת
מזבחו"
(שמ'
לד
,
טו).
ופעם
על
הכרזת
הדבר:
"רב
אדם
יקרא
איש
חסדו"
(מש'
כ
,
ו).
ופעם
על
ההזדמנות:
"כי
יקרא
קן
צפור"
(דב'
כב
,
ו);
"ותקראנה
אותי
כאלה"
(וי'
י
,
יט).
ומזה
נאמר
הנה
,
שהנבון
הבא
להתלמד
יזדמן
לפני
החכם
ויבא
לפניו
ללמוד
ממנו
,
והוא
במתק
שפתיו
יועיל
לו
ולעצמו
,
כי
אז
יוסיף
לקח.
ויהיה
שכלו
אז
מקור
חיים;
רוצה
לומר:
כמקור
שיביע
מימיו
,
כן
יקיר
ויביע
חכמתו
בסבת
למודו.
ולהעיר
התלמיד
שלא
יתבייש
מלשאול
לפניו
,
אמר:
ומוסר
אוילים
אולת
,
רוצה
לומר:
מה
שהאויל
חושב
בעצמו
,
שמדרך
המוסר
ראוי
להמנע
שלא
לשאול
,
אולת
הוא;
וכמו
שאמרו
ז"ל
(ראה
משנה
אבות
ב
,
ה):
לא
הביישן
למד.
ואמר
על
זה:
לב
חכם
ישכיל
פיהו;
וישכיל
-
פועל
יוצא
,
כמו
"אשכילך
ואורך"
(תה'
לב
,
ח);
וכן
"בכתב
מיד
יי'
עלי
השכיל"
(דה"א
כח
,
יט);
כלומר
,
שדבור
הפה
ישכיל
לבו
,
כלומר:
יוסיף
בשכל
לבו
וידריכהו
בהבנת
דברים
נעלמים.
ועל
שפתיו
-
כלומר:
בשביל
דבור
שפתיו
,
יוסיף
לקח.
ועל
זה
אמר:
צוף
דבש
אמרי
נועם
,
כלומר
,
שאמרי
הנועם
הם
כצוף
דבש
,
ויתרים
עליו;
כי
הדבש
מועיל
במקצת
ומזיק
במקצת
,
וזה
מרפא
לכל;
והדבש
-
"הרבות
לא
טוב"
(מש'
כה
,
כז)
,
וזה
-
כל
עוד
שיוסיף
בו
יוסיף
דעת;
והדבש
מתוק
לפה
,
וזה
מתוק
לגוף
ולנפש.
ובא
מלת
עצם
במקום
גוף
,
ומרפא
-
רמז
שהחכמה
תרפאהו
מכל
מדה
מגונה.
ורבותינו
ז"ל
דרשו
(?
ראה
ירוש'
סוכה
ה
,
ב
[נה
,
ב])
"והסירותי
מחלה
מקרבך"
(שמ'
כג
,
כה):
זה
יצר
הרע.
זהו
ביאור
פסוקים
אלו.
מקור
חיים
הוא
השכל
לבעליו;
ומוסר
אולים
אולת
-
האולת
של
אוילים
הוא
מוסר
וייסורים
עליהם
,
שהם
טועים
על
האולת
בכל
יום.