תנ"ך - לב חכם ישכיל פיהו ועל־שפתיו יסיף לקח:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לֵ֣ב חָ֭כָם יַשְׂכִּ֣יל פִּ֑יהוּ וְעַל־שְׂ֝פָתָ֗יו יֹסִ֥יף לֶֽקַח: (משלי פרק טז פסוק כג)

טקסט וניקוד:

לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ וְעַל־שְׂפָתָיו יֹסִיף לֶקַח: (משלי פרק טז פסוק כג)

טקסט בלבד:

לב חכם ישכיל פיהו ועל־שפתיו יסיף לקח: (משלי פרק טז פסוק כג)

תיקון קוראים:

לב חכם ישכיל פיהו ועל־שפתיו יסיף לקח: (משלי פרק טז פסוק כג)
פיהו - כ"ב (בלישנא): שמ' ד , טו; מ"א ז , לא; יר' לד , ג; מל' ב , ו , ז; תה' ה , י; י , ז; מש' טז , כג , כו; יט , כד; כ , יז; כד , ז; איוב ג , א; לה , טז; מ , כג; שה"ש א , ב; איכה א , יח; ג , כט; קה' ו , ז; י , יג (פעמיים); דה"א טז , יב. יסיף - י"ד חסר ו"ו: ראה לעיל , כא.

פיהו - כ"ב.

לב חכם ישכיל פיהו - לבו מלמד את פיו לדבר צחות. ועל שפתיו - יוסיף לבו לקח.

לב חכם ישכיל פיהו - החכם חושב החכמה בלבו ויתקננה בשפתיו לאמרה. ועל שפתיו יוסיף לקח - כי לפעמים יאמר בפיו יותר ממה שחשב בלבו לדבר. או פירושו: יוסיף לקח בדבריו , כי מטעים הדברים לתלמידיו בטעם שנותן לדבריו.

לב חכם ישכיל פיהו - הנה מה שהוא מצוייר בלב החכם יודיעהו פיו לאנשים , כי דבריו יסכימו אל מה שהוא מצוייר בנפשו; אם בדברים המדיניים - לפי שלא ידבר בלב ולב , ואם בדברים העיוניים - כי הוא מצד חכמתו יודע לדבר באופן יסכים מה שיאמר למה שהוא מצוייר בנפשו. והנה הוא ידבר באופן שעל שפתיו יוסיף קנין טוב על מה שהיה בלבו , וזה כי בלב לא יתכן שיהיה למאמר האחד כי אם כוונה אחת , והוא יאמר אותו בדרך יכלול על כוונות מתחלפות , כלם מועילות. וכבר יהיה זה גם כן מצד אחר , והוא בדברים המדיניים רב התועלת , והוא , שיוסיף על שפתיו ממתק הדברים וערבותם , מה שיוסיף לקחת הנפשות ולמשכם אל כל מה שירצהו. ובדברים העיונים גם כן , מצד מה שיעריב המאמר מן הדברים המיפים את המאמר ומקשטים אותו.

לב חכם ישכיל פיהו - יורה את פיהו; וכשהדבר בשפתיו , עוד יוסיף לקח טוב.

לב חכם; צוף דבש - שנים דבקים. ישכיל - יַראה השכל על פיהו , ועל שפתיו יוסיף הלב להראות הלקח. צוף - חסר כ"ף , וכן הוא: כצוף דבש כן אמרי נועם מתוקים. מתוק לנפש - כל אחד מהמאמרים. ומרפא לעצם - שהוא יסוד הגוף.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים כא - כד). כל זה הערה לשלם להשפיע מחכמתו לזולתו , שזהו תכלית השלמות בחכמה. ועל זה אמר: לחכם לב יקרא נבון. וקרא הנה חכם לב - אשר חכמתו בלבו לבד , מבלי שישפיע ממנה לזולתו; כלומר , שלא יחסו לו שם 'חכם שלם' עד שיראוהו משפיע לזולתו. ומתק שפתים - כלומר: כשישפיע לזולתו; לא סוף דבר שישלים גדר חכמתו בהשפעתו , אבל שגם הוא בעצמו יוסיף לקח. כי על כל פנים הוצאתו בפה ללמד לזולתו יועיל הרבה לזכרנות , אף כי ישתדל לחדד שכלו להשיב לשואלים. ויש לפרש יקרא נבון - בענין אחר; כי מלת קריאה תֵאָמר על כמה פנים: מהם קריאת הדבר בשם אחד: "וזה שמו אשר יקראו" (יר' כג , ו); "ולחשך קרא לילה" (בר' א , ה); "לראות מה יקרא לו" (בר' ב , יט). ופעם יאמר 'קריאה' לאחר שיבוא אליו , או לומר לו איזה דבר: "מי אתה קראת אל המלך" (ש"א כו , יד); "קרא נא היש עונך" (איוב ה , א); "ויקרא אל משה" (וי' א , א). ופעם על התפלה לאל: "קורא לאלוה" (איוב יב , ד); "יקראני ואענהו" (תה' צא , טו). ופעם על קריאת ראשי העם: "קריאי מועד" (במ' טז , ב); "קריאי העדה" (במ' א , טז); "קרואים והולכים" (ש"ב טו , יא). ופעם על קריאה בספר: "קרא נא זה" (יש' כט , יב). ופעם על זימון בני אדם: "יאכלו הקרואים" (ש"א ט , יג); "וקרא לך ואכלת מזבחו" (שמ' לד , טו). ופעם על הכרזת הדבר: "רב אדם יקרא איש חסדו" (מש' כ , ו). ופעם על ההזדמנות: "כי יקרא קן צפור" (דב' כב , ו); "ותקראנה אותי כאלה" (וי' י , יט). ומזה נאמר הנה , שהנבון הבא להתלמד יזדמן לפני החכם ויבא לפניו ללמוד ממנו , והוא במתק שפתיו יועיל לו ולעצמו , כי אז יוסיף לקח. ויהיה שכלו אז מקור חיים; רוצה לומר: כמקור שיביע מימיו , כן יקיר ויביע חכמתו בסבת למודו. ולהעיר התלמיד שלא יתבייש מלשאול לפניו , אמר: ומוסר אוילים אולת , רוצה לומר: מה שהאויל חושב בעצמו , שמדרך המוסר ראוי להמנע שלא לשאול , אולת הוא; וכמו שאמרו ז"ל (ראה משנה אבות ב , ה): לא הביישן למד. ואמר על זה: לב חכם ישכיל פיהו; וישכיל - פועל יוצא , כמו "אשכילך ואורך" (תה' לב , ח); וכן "בכתב מיד יי' עלי השכיל" (דה"א כח , יט); כלומר , שדבור הפה ישכיל לבו , כלומר: יוסיף בשכל לבו וידריכהו בהבנת דברים נעלמים. ועל שפתיו - כלומר: בשביל דבור שפתיו , יוסיף לקח. ועל זה אמר: צוף דבש אמרי נועם , כלומר , שאמרי הנועם הם כצוף דבש , ויתרים עליו; כי הדבש מועיל במקצת ומזיק במקצת , וזה מרפא לכל; והדבש - "הרבות לא טוב" (מש' כה , כז) , וזה - כל עוד שיוסיף בו יוסיף דעת; והדבש מתוק לפה , וזה מתוק לגוף ולנפש. ובא מלת עצם במקום גוף , ומרפא - רמז שהחכמה תרפאהו מכל מדה מגונה. ורבותינו ז"ל דרשו (? ראה ירוש' סוכה ה , ב [נה , ב]) "והסירותי מחלה מקרבך" (שמ' כג , כה): זה יצר הרע. זהו ביאור פסוקים אלו.

לב חכם - מי שיש לו חכמה , אותו הלב ילַמֵד; ומשכיל פיהו - שהלב מחשב החכמות , והפה אומרם. ועל שפתיו יוסיף - הלב לקח וחכמה , שאינו מדבר אלא חכמות.
ריכוז קישורים