תנ"ך - צוף־דבש
אמרי־נעם
מתוק
לנפש
ומרפא
לעצם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
צוּף־דְּ֭בַשׁ
אִמְרֵי־נֹ֑עַם
מָת֥וֹק
לַ֝נֶּ֗פֶשׁ
וּמַרְפֵּ֥א
לָעָֽצֶם:
(משלי פרק טז פסוק כד)
צוּף־דְּבַשׁ
אִמְרֵי־נֹעַם
מָתוֹק
לַנֶּפֶשׁ
וּמַרְפֵּא
לָעָצֶם:
(משלי פרק טז פסוק כד)
צוף־דבש
אמרי־נעם
מתוק
לנפש
ומרפא
לעצם:
(משלי פרק טז פסוק כד)
צוף־דבש
אמרי־נעם
מתוק
לנפש
ומרפא
לעצם:
(משלי פרק טז פסוק כד)
ומרפא
-
ג':
יר'
לג
,
ו;
מל'
ג
,
כ;
מש'
טז
,
כד.
לנפש
-
ל'
דגש';
ומרפא
-
ג'.
צוף
דבש
-
מתוק
דבש
,
'ברישקה'
בלעז.
אמרי
נועם
-
דברי
תורה.
צוף
דבש
אמרי
נועם
-
הדברים
הנעימים
הנאמרים
בחכמה
הם
יותר
מתוקים
מצוף
,
והם
טובים
לנפש
,
כי
לא
יפעל
בהם
האדם
אלא
טוב
,
וגם
הנפש
המשכלת
נהנית
בהם
,
והם
רפואה
לגוף
,
כי
יקבל
בהם
תועלת.
צוף
דבש
-
הנה
אמרי
נועם
שיצאו
מפי
החכם
הם
כמו
צוף
דבש
,
שהוא
מתוק
לנפש
המרגשת
,
כשיִזּוֹן
האדם
ממנו;
והוא
עוד
מרפא
לאיברים
הכתושים
כשיושם
עליהם
,
ולזולת
זה
מחלייהם.
וכן
אמרי
נועם
החכמים
יערבו
לנפש
המשכלת
,
ובהם
עוד
הישרה
לתקון
הגוף
ולבריאותו
ולהוציא
ממנו
חליי
המדות
הפחותות.
צוף
דבש
אמרי
נועם
-
ודבריו
מתוקים
לחך
ולנפש
ומרפא
לעצמות.
ובהפך
-
לכסילים;
כי
יש
דרך
ישר
לפני
איש
-
לפניהם
בתחלה
,
ואחריתה
תגרום
מיתה
לבעליה.
לב
חכם;
צוף
דבש
-
שנים
דבקים.
ישכיל
-
יַראה
השכל
על
פיהו
,
ועל
שפתיו
יוסיף
הלב
להראות
הלקח.
צוף
-
חסר
כ"ף
,
וכן
הוא:
כצוף
דבש
כן
אמרי
נועם
מתוקים.
מתוק
לנפש
-
כל
אחד
מהמאמרים.
ומרפא
לעצם
-
שהוא
יסוד
הגוף.
(בכתב
היד
מוצגים
כאן
הפסוקים
כא
-
כד).
כל
זה
הערה
לשלם
להשפיע
מחכמתו
לזולתו
,
שזהו
תכלית
השלמות
בחכמה.
ועל
זה
אמר:
לחכם
לב
יקרא
נבון.
וקרא
הנה
חכם
לב
-
אשר
חכמתו
בלבו
לבד
,
מבלי
שישפיע
ממנה
לזולתו;
כלומר
,
שלא
יחסו
לו
שם
'חכם
שלם'
עד
שיראוהו
משפיע
לזולתו.
ומתק
שפתים
-
כלומר:
כשישפיע
לזולתו;
לא
סוף
דבר
שישלים
גדר
חכמתו
בהשפעתו
,
אבל
שגם
הוא
בעצמו
יוסיף
לקח.
כי
על
כל
פנים
הוצאתו
בפה
ללמד
לזולתו
יועיל
הרבה
לזכרנות
,
אף
כי
ישתדל
לחדד
שכלו
להשיב
לשואלים.
ויש
לפרש
יקרא
נבון
-
בענין
אחר;
כי
מלת
קריאה
תֵאָמר
על
כמה
פנים:
מהם
קריאת
הדבר
בשם
אחד:
"וזה
שמו
אשר
יקראו"
(יר'
כג
,
ו);
"ולחשך
קרא
לילה"
(בר'
א
,
ה);
"לראות
מה
יקרא
לו"
(בר'
ב
,
יט).
ופעם
יאמר
'קריאה'
לאחר
שיבוא
אליו
,
או
לומר
לו
איזה
דבר:
"מי
אתה
קראת
אל
המלך"
(ש"א
כו
,
יד);
"קרא
נא
היש
עונך"
(איוב
ה
,
א);
"ויקרא
אל
משה"
(וי'
א
,
א).
ופעם
על
התפלה
לאל:
"קורא
לאלוה"
(איוב
יב
,
ד);
"יקראני
ואענהו"
(תה'
צא
,
טו).
ופעם
על
קריאת
ראשי
העם:
"קריאי
מועד"
(במ'
טז
,
ב);
"קריאי
העדה"
(במ'
א
,
טז);
"קרואים
והולכים"
(ש"ב
טו
,
יא).
ופעם
על
קריאה
בספר:
"קרא
נא
זה"
(יש'
כט
,
יב).
ופעם
על
זימון
בני
אדם:
"יאכלו
הקרואים"
(ש"א
ט
,
יג);
"וקרא
לך
ואכלת
מזבחו"
(שמ'
לד
,
טו).
ופעם
על
הכרזת
הדבר:
"רב
אדם
יקרא
איש
חסדו"
(מש'
כ
,
ו).
ופעם
על
ההזדמנות:
"כי
יקרא
קן
צפור"
(דב'
כב
,
ו);
"ותקראנה
אותי
כאלה"
(וי'
י
,
יט).
ומזה
נאמר
הנה
,
שהנבון
הבא
להתלמד
יזדמן
לפני
החכם
ויבא
לפניו
ללמוד
ממנו
,
והוא
במתק
שפתיו
יועיל
לו
ולעצמו
,
כי
אז
יוסיף
לקח.
ויהיה
שכלו
אז
מקור
חיים;
רוצה
לומר:
כמקור
שיביע
מימיו
,
כן
יקיר
ויביע
חכמתו
בסבת
למודו.
ולהעיר
התלמיד
שלא
יתבייש
מלשאול
לפניו
,
אמר:
ומוסר
אוילים
אולת
,
רוצה
לומר:
מה
שהאויל
חושב
בעצמו
,
שמדרך
המוסר
ראוי
להמנע
שלא
לשאול
,
אולת
הוא;
וכמו
שאמרו
ז"ל
(ראה
משנה
אבות
ב
,
ה):
לא
הביישן
למד.
ואמר
על
זה:
לב
חכם
ישכיל
פיהו;
וישכיל
-
פועל
יוצא
,
כמו
"אשכילך
ואורך"
(תה'
לב
,
ח);
וכן
"בכתב
מיד
יי'
עלי
השכיל"
(דה"א
כח
,
יט);
כלומר
,
שדבור
הפה
ישכיל
לבו
,
כלומר:
יוסיף
בשכל
לבו
וידריכהו
בהבנת
דברים
נעלמים.
ועל
שפתיו
-
כלומר:
בשביל
דבור
שפתיו
,
יוסיף
לקח.
ועל
זה
אמר:
צוף
דבש
אמרי
נועם
,
כלומר
,
שאמרי
הנועם
הם
כצוף
דבש
,
ויתרים
עליו;
כי
הדבש
מועיל
במקצת
ומזיק
במקצת
,
וזה
מרפא
לכל;
והדבש
-
"הרבות
לא
טוב"
(מש'
כה
,
כז)
,
וזה
-
כל
עוד
שיוסיף
בו
יוסיף
דעת;
והדבש
מתוק
לפה
,
וזה
מתוק
לגוף
ולנפש.
ובא
מלת
עצם
במקום
גוף
,
ומרפא
-
רמז
שהחכמה
תרפאהו
מכל
מדה
מגונה.
ורבותינו
ז"ל
דרשו
(?
ראה
ירוש'
סוכה
ה
,
ב
[נה
,
ב])
"והסירותי
מחלה
מקרבך"
(שמ'
כג
,
כה):
זה
יצר
הרע.
זהו
ביאור
פסוקים
אלו.
כמו
צוף
דבש
-
הם
אמרי
נועם.