תנ"ך - נפש עמל עמלה לו כי־אכף עליו פיהו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

נֶ֣פֶשׁ עָ֭מֵל עָ֣מְלָה לּ֑וֹ כִּֽי־אָכַ֖ף עָלָ֣יו פִּֽיהוּ: (משלי פרק טז פסוק כו)

טקסט וניקוד:

נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ כִּי־אָכַף עָלָיו פִּיהוּ: (משלי פרק טז פסוק כו)

טקסט בלבד:

נפש עמל עמלה לו כי־אכף עליו פיהו: (משלי פרק טז פסוק כו)

תיקון קוראים:

נפש עמל עמלה לו כי־אכף עליו פיהו: (משלי פרק טז פסוק כו)
ופיהו - כ"ב (בלישנא): ראה לעיל , כג.

עמלה - ל'; אכף - ל'.

עמלה לו - לצרכו הוא עמל. כי אכף עליו פיהו - כשפיהו כופהו ותובע לו מאכל , אז עמלו עומדת לו , שאכל מה שעמל כבר.

נפש עמל עמלה לו - האדם טורח לקנות ממון לצורך מחייתו , כְּשֶפִּיו כופהו לתבוע אכלו , ויאכל לפעמים כל מה שהרויח.

נפש עמל - הנה נפש האיש העמל עמלה לו ולתועלתו , כאשר כפף פיהו והכניעו על העמל ההוא , רוצה לומר: כאשר כבש תאות פיהו למזונות ולמשקים הערבים , בדרך שלא יבטלהו רדיפת התאוות ההן מִבַּקָשת החכמה וההתעמלות בהגעתה - הנה העמל ההוא יהיה לו לבדו; מה שאינו כן בעמל אסיפת הקנינים , כי יכין האדם ואחר יאכל (ע"פ איוב לא , ח) , ומי שעמל בו לא יהנה ממנו ולא יהיה לו יתרון כי אם ראות עיניו (ע"פ קה' ה , י). או ירצה בזה: נפש האיש העמל תמיד להשגת טרפו , עמלה בסבתו בעצמו , כי פיו הכניעו וכפפו לזה העמל , וכאילו יישיר בזה; שאם היה האיש ההוא מונע ממנו יתרון המזון ולא יקח ממנו כי אם המצטרך לבד , ויצמצם בהוצאתו לפי מה שאפשר , אז יהיה קובץ על יד מעט מעט עד שישיג מחייתו בזולת עמל.

נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו - אדם שישיגנו עמל ויגיעה - על דברי פיו הוא; כי אכף עליו פיהו הרע וגרם לו. בכל אלה הפסוקים על הלשון מדברים בין טוב ובין רע.

נפש. אכף - מן "ואכפי" (איוב לג , ז) , שטעמו: סבה. ופירוש אכף - סבב וגרם. וכן הפירוש: נפש עמל תעמול לעצמו כל ימיו , כי פיהו אכף וגרם וסבב עליו לעמול , בעבור שלא למד "אמרי נעם" שהם הדרך הישר (ראה לעיל , כד - כה). והפך זה: "החכמה תחיה בעליה" (קה' ז , יב).

נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו. אכף - הסכימו עליו (ראה מחברת פיל': 'אכף'; שרשים: 'אכף') שהוא כמו 'כפף' , מלשון "יי' זוקף כפופים" (תה' קמו , ח); ויהיה אכף וכפף שני שרשים בענין אחד , כמו 'אמל' ו'מלל'. ופירוש פיהו - כמו תאותו. וכי - במקום 'כאשר' , כמו "כי תאמר בלבבך" (דב' ז , יז). והכוונה: נפש עמל עמלה לעצמו ולתועלתו , להסתפק בעמלו , כאשר תאותו כופפת עליו לשאול ממנו מלוי תאותה. ולדעתי לפירוש זה יהיה אכף - לשון הכרח , מלשון רבותינו ז"ל (ראה ר"ה ו , א): כופין אותו; כלומר: כשתאותו תכריחנו להפיק רצונה. או פירושו ענין משא , מלשון 'אוכף שעליה' (ראה קידושין כב , ב); כלומר כשתאותו תשליך יהבה עליו להפיק רצונה. ובדרך נסתר שב לענין הערת השלם להשפיע מחכמתו לזולתו. ופיהו - כמו דבורו; וכי בא לנתינת טעם , כמו "הלוך הלכת כי נכסוף נכספת" (בר' לא , ל). ואכף - כמו גרם וסיבב , על הדרך שפירשו קצת מפרשים (ראה ראב"ע) , באמרו "ואכפי עליך לא יכבד" (איוב לג , ז) , כלומר: סבתי. ואמר , שבהגיע החכם לשלימות האמתי , ויגיע עוד להשפעתו לזולתו , אז נמצא עמלו לעצמו ולתועלתו , והוא בא ללמד ונמצא למד , כי זה תכלית עניינו ומצרף ידיעתו , כי דיבורו גרם לו זה. (כז - ל) (בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים כז - ל). אלו ארבעה פסוקים הם הערה להרחיק המדות המגונות. וכאשר האריך בפסוקים שלפניהם בשבח המשכיל והחכם , האריך הנה בגנות הרשע והכסיל. ואמר: איש בליעל כורה רעה - רוצה לומר: חורש רעה , כי המחזר אחר עשיית הרע לחבירו נקרא 'חורש רעה' או כורה רעה. ועל שפתיו כאש צרבת - רוצה לומר: בוערת; משל על דברי ריבות , רוצה לומר: מחרחרות ריב. צרבת - תואר על משקל "שלטת" (יח' טז , ל); והוא מענין חום ושרפה , כמו "ונצרבו בה כל פנים" (יח' כא , ג). אבל "צרבת המכוה" (וי' יג , כח) הוא שם על משקל "יבשת" (תה' צה , ה). ואיש תהפוכות - ביאורו הנה: מהפך דברים מזה לזה; והוא ישלה מדון - רוצה לומר: מגרה ומבעיר הריב. ונרגן - מן "ותרגנו באהליכם" (דב' א , כז); "דברי נרגן" (מש' יח , ח); עניינם: האיש שכל מחשבתו להרע בריב ותלונה וסכסוך; והלועזים נוהגים ללעזו כמו "רכיל" (מש' יא , יג). ואמר שהוא מפריד אלוף - רוצה לומר , שברכילותו מפריד אלוף מרעהו; והוא מלשון "אלופי ומיודעי" (תה' נה , יד). או מפריד בעל מאשתו , מלשון "אלוף נעוריה" (מש' ב , יז). וכן אמר שהאיש בעל חמס יפתה רעהו ללכת בדרכיו ולהוליכו בדרך לא טוב. ועוצה כמו "עוצם" (יש' לג , טו) , על דרך "אמנה" (בר' כ , יב) - "אמנם" (מ"ב יט , יז); רוצה לומר: סותם עיניו כדי להפליג במחשבתו , כי כן דרך המחשב לעצום עיניו שלא יפנה אנה ואנה. ואמר , שהאיש הנותן לבו לחשוב תהפוכות וזדונות , וכן קורץ שפתיו להזיק לחברו בחשאי - כלה רעה; רוצה לומר , שהשלים הרעות , כי זה הוא גמר כל הרעות ותכליתן. ובדרך נסתר אתה מפרש כל זה על המלך הזקן , המתנכל לפתות רעהו בנכלי תחבולותיו , עד אם כלה כפי מחשבתו להמית גם אחיו אתו.

נפש - הטעם: נפש העמל תיגענו , והיא הנפש המתאוה שמושבה בכבד. או הטעם על המשכלת , ויהיה לפי זה עמלה - בודד , ולו כמו 'בעבורו' , רצוני , שהוא יְיַגְענה. אכף - כמו 'כפף'; וטעמו: הכריח , כטעם "כל עמל אדם" (ראה קה' ו , ז).

כי אכף עליו פיהו - כטעם: "כל עמל האדם לפיהו" (קה' ו , ז). וזה הפסוק כלו נמשך לענין אחד , וכן פסוקים רבים בזאת הפרשה.

נפש עמל - כלומר: הנפש של יגע מיגעת אותו תדיר , שאין לו מנוחה כלל , וצריך לטרוח וליגע כדי למצוא מה יאכל. כי אכף עליו פיהו - לשון טורח וצער ודוחק הוא: שדוחק אותו תמיד ומבקש ממנו אכילה ושתייה; כמו "ואכפי עליך לא יכבד" (איוב לג , ז) , שהוא כמו 'טורחי ודוחקי'.
ריכוז קישורים