תנ"ך - איש בליעל כרה רעה ועל־שפתיו שפתו כאש צרבת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִ֣ישׁ בְּ֭לִיַּעַל כֹּרֶ֣ה רָעָ֑ה וְעַל־שְׂ֝פָתֹ֗יו שְׂ֝פָת֗וֹ כְּאֵ֣שׁ צָרָֽבֶת: (משלי פרק טז פסוק כז)

טקסט וניקוד:

אִישׁ בְּלִיַּעַל כֹּרֶה רָעָה וְעַל־שְׂפָתֹיו שְׂפָתוֹ כְּאֵשׁ צָרָבֶת: (משלי פרק טז פסוק כז)

טקסט בלבד:

איש בליעל כרה רעה ועל־שפתיו שפתו כאש צרבת: (משלי פרק טז פסוק כז)

תיקון קוראים:

איש בליעל כרה רעה ועל־שפתיו שפתו כאש צרבת: (משלי פרק טז פסוק כז)
כרה - ב': מש' טז , כז; כו , כז. שפתיו (כתיב; שפתו קרי) - ו' כתב יו"ד באמצע תיבותא ולא קרי: מ"א טז , כו; תה' קה , יח , כח; מש' טז , כז; קה' ד , ח; דנ' ט , יב.

כרה - ב'; שפתיו - שפתו ק'; צרבת - ל'.

כורה רעה - בלבו חורש הרע. ועל שפתיו כאש צרבת - הרעה כאש שורפת על שפתיו עד שמוציאה בפיו וגומר. כאש צרבת - שורפת , כמו "ונצרבו בה כל פנים" (יח' כא , ג).

איש בליעל - האדם הבליעל הוא כורה רעה , כמו חושב רעה בלבו , ולא עוד אלא שגם על שפתיו הם מחשבותיו ודבריו כאש שורפת - מן "ונצרבו בה כל פנים" (יח' כא , ג); רוצה לומר , כי מוציא מפיו דברים קשים ששורפים בני אדם.

איש בליעל - הנה האיש הבליעל חורש הרעה בלבו , ומה שיבא ממנו אל שפתיו יוכר בו רושם הרע שהוא בלבו , ויהיה משחית כמו האש השורפת. וכאילו אמר , שיותר רע יבא מפיו ממה שהוא בלבו , כי ישתדל להעמיק בדבריו בדרך שימשך מהם רע נפלא.

איש בליעל כורה רעה - לעצמו ולנפשו הוא חופר בור שיפול בו. ועל שפתיו כאש צרבת דבריו קודחי אש מאזרי זיקות (ע"פ יש' נ , יא). וצרבת - שם תאר בשקל "דלקת" (דב' כח , כב) , ולולי הרי"ש היה דגוש; ועניינו: כאש תבערה. ופירוש בליעל - מורכב: 'בל יעל'; והוא הנבל המושלך לארץ , שלא יעלה שמו וזכרו.

איש בליעל - פרשתיו (מש' ו , יב). כורה - חופר או גוזר , מענין "כי יכרה איש בור" (שמ' כא , לג). ועל שפתו הרעה כאש צרבת , וטעמו: בוערת; כי צרבת - תאר לאש. ומשקל צרבת - "שלטת" (יח' טז , ל). ואיננו כן "צרבת השחין" (וי' יג , ל) , כי הוא שם על משקל "דבשת" (יש' ל , ו). וחברם: "ונצרבו בה כל פנים" (יח' כא , ג) , שענינו: 'נבערו'. וכתוב שפתו על דרך פרט , וקרי ביו"ד סימן הרבים; והטעם: על אחת משפתיו הרעה כאש צרבת.

איש. כורה - מענין "כרה גדולה" (מ"ב ו , כג); והטעם: אוכל מה שיזיקהו. ועל שפתיו (בנוסחנו: קרי 'שפתו') - הטעם: כי מאכלו שורף שפתיו , ואע"פ כן הוא אוכלו , כמנהג הזולל.

איש בליעל כורה ומעמיד לעשות רעה , ועל שפתיו - של בליעל תמצא דברים שהם כאש צרבת - כמו כי "צרבת השחין" (וי' יג , כג); "ונצרבו בה כל פנים" (יח' כא , ג) - דברים חדים ששורפין את העולם.
ריכוז קישורים