תנ"ך - עצה
עיניו
לחשב
תהפכות
קרץ
שפתיו
כלה
רעה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
עֹצֶ֣ה
עֵ֭ינָיו
לַחְשֹׁ֣ב
תַּהְפֻּכ֑וֹת
קֹרֵ֥ץ
שְׂ֝פָתָ֗יו
כִּלָּ֥ה
רָעָֽה:
(משלי פרק טז פסוק ל)
עֹצֶה
עֵינָיו
לַחְשֹׁב
תַּהְפֻּכוֹת
קֹרֵץ
שְׂפָתָיו
כִּלָּה
רָעָה:
(משלי פרק טז פסוק ל)
עצה
עיניו
לחשב
תהפכות
קרץ
שפתיו
כלה
רעה:
(משלי פרק טז פסוק ל)
עצה
עיניו
לחשב
תהפכות
קרץ
שפתיו
כלה
רעה:
(משלי פרק טז פסוק ל)
עוצה
עיניו
-
לשון
קריצה
,
וכן
"איעצה
עליך
עיני"
(תה'
לב
,
ח).
כלה
רעה
-
כמו
"כי
כלתה
אליו
הרעה"
וגו'
(אס'
ז
,
ז);
וגורם
לבא
רעה
לעולם.
עוצה
עיניו
-
סותם
עיניו
לחשב
תהפוכות
כדי
להיטיב
במחשבתו
עשיית
החמס
,
איך
יביאנה
אל
הפועל.
קורץ
שפתיו
-
כלומר:
עוצר
אותם
בשניו
ואינו
מדבר
,
אבל
משלים
המחשבה
הרעה
בלבו
,
ואחר
כך
עושה
אותה.
עוצה
עיניו
-
מי
שהוא
עוצה
עיניו
וסותם
אותם
או
אחד
מהם
,
כדי
שתשלם
לו
יותר
מחשבת
התהפכות
והכזבים
,
ואחר
כך
הוציא
מה
שבמחשבתו
אל
הפועל
בשחתך
שפתיו
ופתח
אותם
לדבר
הדברים
בפיו
,
הנה
דבורו
השלים
הרע;
כי
במה
שחשב
לא
היה
מגיע
נזק
לאנשים
,
אם
לא
יוציאהו
בפיו.
עוצה
עיניו
-
כמו
"עוצם"
(יש'
לג
,
טו);
וכן
"אמנה"
(בר'
כ
,
יב)
ו"אמנם"
(יש'
לז
,
יח).
עוצה
-
עוצם.
עתה
אדקדק
במלה
הזאת
,
בעבור
שראיתי
בשירי
אנשים
אומרים:
'ועיניהם
עצומים'
,
כי
חשבו
כי
מ"ם
"עוצם
עיניו"
(יש'
לג
,
טו)
-
עקר
במלה;
וכן
זממו
במלת
"ויעצם
את
עיניכם"
(יש'
כט
,
י);
ויתכן
כדבריהם.
ולפי
דעתי
אין
בזה
העקר
,
שהוא
'עצם'
,
כי
אם
שלשה
ענינים.
הראשון:
"כי
עצמת
ממנו"
(בר'
כו
,
טז)
,
שענינו:
'חזקת'
,
ומזה
נקראו
"העצמים"
(ראה
יח'
כד
,
ה);
והשני:
"בעצם
היום
הזה"
(בר'
ז
,
יג);
"לא
נכחד
עצמי"
(תה'
קלט
,
טו);
שפירושם:
'גוף
היום'
,
'גופי';
והשלישי:
"ובלה
ועצם"
(יהו'
יט
,
ג)
-
שם
העיר.
אבל
"ויעצם"
(יש'
כט
,
י)
,
"עוצם
עיניו"
(יש'
לג
,
טו)
הם
משרש
'עצה'
,
'עציתי'
,
עוצה
עיניו
,
והמ"ם
בהם
סימן
הפעולים;
ומלת
"את"
(יש'
כט
,
י)
גם
היא
סימן
הפעול
לחזוק
ענין
וביאור
דבר.
והראוי
בהפרד
המלין:
עוצה
אותם
-
את
עיניו;
ויעצה
אותם
-
את
עיניהם.
וכמוהם
"ותפתח
ותראהו
את
הילד"
(שמ'
ב
,
ו)
,
והראוי:
ותראה
אותו
את
הילד;
"לחללו
את
ביתי"
(יח'
מד
,
ז)
,
והנכון:
לחלל
אותי;
וכן
"ילכדונו
את
הרשע"
(מש'
ה
,
כב)
,
וכן
לחזוק
דבר:
"מעץ
הדעת
טוב
ורע
לא
תאכל
ממנו"
(בר'
ב
,
יז).
ועוד
לחזוק
ענין:
"חנם
אין
כסף"
(שמ'
כא
,
יא);
"המבלי
אין
קברים"
(שמ'
יד
,
יא);
ורבים
כהם.
וכן
"ויסעם
עם
הבריח"
(שו'
טז
,
ג)
,
כי
מלת
"ויסעם"
מהפעלים
העומדים;
ופירוש
"ויסעם":
ויסע
עמם
,
שהם
היו
"עם
הבריח";
וכלם
באים
לבאור
דבר.
זה
בחרתי
במלין
אלה
,
וטובה
העצה
(ע"פ
ש"ב
יז
,
ז)
להיות
משורש
'עצה';
ופירוש
הפסוק
כן
הוא:
עוצה
עיניו
-
אוטם
ומשיע
עיניו
(ע"פ
יש'
ו
,
י)
כדי
שלא
ילך
לבו
אחר
עיניו
,
בעבור
שיחשב
תהפוכות
ברצונו.
קריצות
בעין
ובשפה
היא
רמיזה
לעשות
בסתר.
כלה
-
מלשון
"ויכלו"
(יהו'
יט
,
מט);
"עד
כלותו
לאכול"
(רות
ג
,
ג);
וענינו:
משלים
הרעה
כאשר
חשב.
עוצה.
כלה
-
מתכלה.
והטעם:
היגיע
לתכלית
הרע.
כלה
רעה
-
יגיע
אל
תכלית
הרעה;
כמו
"ויכלו
השמים"
(בר'
ב
,
א).
עוצה
עיניו
-
עליו
תדיר
לחשוב
מחשבות
רעות.
עוצה
-
כמו
"עוצם"
(יש'
לג
,
טו).
קורץ
אליו
בשפתיו
-
לעשות
מעשים
רעים.
כלה
רעה
-
השלים
לעשות
הרעה
,
עד
שהוציאו
לתרבות
רעה
,
ופתהו
והוליכו
בדרך
לא
טוב
(ראה
לעיל
,
כט).