תנ"ך - עקש־לב לא ימצא־טוב ונהפך בלשונו יפול ברעה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עִקֶּשׁ־לֵ֭ב לֹ֣א יִמְצָא־ט֑וֹב וְנֶהְפָּ֥ךְ בִּ֝לְשׁוֹנ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה: (משלי פרק יז פסוק כ)

טקסט וניקוד:

עִקֶּשׁ־לֵב לֹא יִמְצָא־טוֹב וְנֶהְפָּךְ בִּלְשׁוֹנוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה: (משלי פרק יז פסוק כ)

טקסט בלבד:

עקש־לב לא ימצא־טוב ונהפך בלשונו יפול ברעה: (משלי פרק יז פסוק כ)

תיקון קוראים:

עקש־לב לא ימצא־טוב ונהפך בלשונו יפול ברעה: (משלי פרק יז פסוק כ)
בלשונו - ז' מלא (בלישנא): שו' ז , ה; יש' ל , כז; זכ' יד , יב; תה' י , ז; לז , ל; מש' יז , כ; כא , כג. וכל מגילה (אסתר) בר מן אחד (חסר): אס' ח , ט.

ונהפך - ל'.

עקש לב לא ימצא טוב - לפי שאינו חושב אלא עקשות , ועל כן לא ימצא טוב; והאיש שהוא הפכפך בדבריו יפל ברעה , כי כל בני אדם [. .] אותו , לפי שאין בפיו נכונה.

עקש לב - הנה מי שהוא נעוה לב ועקש לא ימצא טוב בדברים שיאמרו או יעשו , אך תמיד ישפוט בהם פשע. והאיש שהוא נהפך בלשונו לדבר דברים לחרחר ריב , יפול ברעה. או ירצה בזה , שעקש הלב , כאשר נהפך הדבר בלשונו לספר לאדם שכן אמר או שכן עשה , אז יפול הדבר ההוא ברעה; והנה ילך זה בהדרגה , כי בלבו יסיר הטוב ותממנו ובפיו ישיבהו לרע.

עקש לב - פרשתיו (מש' יא , כ). ונהפך - שידבר תהפוכות בלשונו , הוא יפול ברעה שיחשב לעשות.

(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים יט - כב). כל זה הערה להזהר מן הקטטות , ושהן גוררות פשע וחטאה; ובפרט מן הגאוה , כי היא משחתת והורסת מצב. ואמר על זה , שאוהב הקטטות אוהב פשע וחטאה , כי הקטטה סבה מחייבת להם. ובא הנה פתחו במקום "פיו" , כדרך "שמור פתחי פיך" (מי' ז , ה). ואמר , שהמדבר גבוהות הוא מבקש שבר , כי יסובו עליו רבים , יחד עליו יתמלאון (ע"פ איוב טז , י) להפילו ולהכניעו. והוא ענין עקש לב , רוצה לומר , שהמתעוות בשכלו לא ימצא טוב אבל רע , וכן המתהפך בלשונו , רוצה לומר: מדבר תהפוכות יפול ברעה. והוא תוגת מולידיו ושוללת שמחתם , תחת תקוותם להיות להם לב שמח בענינו. וייטיב גהה , חסר כ"ף הדמיון; כלומר: ייטיב כגהה , רוצה לומר: כרפואה , ורוח נכאה תיבש גרם האדם. ולי נראה: ייטיב גהה - כלומר: יתקן הרפואה וירבה בתועלתה. וגהה - פירושו רפואה , והוא שם דבר בפלס "אין כהה לשברך" (נח' ג , יט); וכן "לא יגהה מכם מזור" (הו' ה , יג) - פירושו: ולא ירפא. ובדרך נסתר קרא רוב ההתחכמות על הדרך שביארנו אוהב מצה ומגביה פתחו ועקש לב , ואמר , שלא ימצא טוב , רוצה לומר: המכוון , אבל יגיע מזה לשבר ולפשע. ויולד - כמו מְגַדל; כלומר: כשמתגדל בהרגל זאת התוגה , אחריתו לענה , והוא הענין באדם נבל. ולב שמח , המסתפק בחכמה בראוי לדרוש ולחקור ואינו מתחכם יותר , ייטיב הלב כגהה. ורוח נכאה , ושאינה שמחה בחלק הראוי לה , וטורחת ביתר מן הראוי , תיבש גרם; רוצה לומר: עצם האדם וצורתו. ולענין נגלה עוד יש לפרש לב שמח ייטיב גהה - על המלמד או על הרופא. אמר על הרופא: כשהחולה רואהו שמח ובדברים ערבים ומתוקים ומבטיחים , תערב לו כרפואה עצמה , ואז הענין ההוא ימתיק לו הרפואה. וכשרואהו ברוח נכאה הוא דואג לזה; ועליו אמר , שהנהגתו תיבש גרם החולה. וכן הענין ברב אצל תלמידו.
ריכוז קישורים